מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי, אני ומשפחתי עלינו לארץ בשנת 1962. ההורים שלנו שמרו עלינו מאוד ופחדו עלינו. החינוך היה חשוב מאוד.

לאחר מספר שנים, בשנת 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. גבריאל היה אחי הקטן, צעיר ממני בשנתיים. הוא היה חייל בצה"ל בתקופת המלחמה, בטירונות.

אחי הקטן, גבריאל, נהרג כאשר היה בן 17 במותו, בחור צעיר, טוראי. הוא נהרג כאשר כדור של חייל אחר פגע בו בטעות.

בתקופה ההיא, אני זוכר שאמא ואבא שלי היו בבית, אני הייתי בעבודה עם אחי הגדול כי הייתי צריך לעזור להורים שלי בפרנסת הבית.

בשעות הצהריים באו קצינים של הצבא והודיעו לנו שאח שלי נהרג.  נתנו לאבא שלי כדור הרגעה, ווליום, כדי שיירגע.

אבא ואמא שלי לקחו את זה מאוד קשה. שנה לאחר המוות של אחי, אבא שלי נפטר מתוך העצב. אמא שלי הייתה מאוד עצובה אבל הייתה צריכה להתמודד עם גידול של עשרה ילדים ולכן היא תפקדה עד כמה שניתן.  לאחר שאבא שלי נפטר, אמא שלי לא רצתה להכיר אף אחד אחר היא לא רצתה שמשהו ייקח את המקום של אבא שלי.

מכתב חשוב המכתב הגיע לבית  של ההורים שלי, מי ששלח את המכתב היה צה"ל. נושא המכתב, אח שלי שנפל בצבא.

תיאור המקרה – אח שלי נפל בזמן השירות הצבאי שלו , קראו לו גבריאל כהן והוא היה רק בן 17.

כל המשפחה התאבלה וזה היה מצב כואב מאוד. מידיי שנה עולים האחים לבית העלמין ביום הזיכרון, לזכר גבריאל.

שני בנים במשפחה נקראו על שמו של גבריאל (גבי).

הזוית האישית

ליאם: עצוב לי מאוד שלא זכיתי להכיר אותו ושהוא נפל בגיל כל כך צעיר. הסיפור תועד במסגרת עבודת שורשים בכיתה ז' בשילוב עם הקשר הרב דורי בביה"ס מקיף י"א באשדוד.