מאגר סיפורי מורשת

אני רובינסקי איילה, נולדתי בשנת 1942 בכרם התימנים בתל אביב, להורים חנה ויעקוב ז"ל, אמי תפקדה כעקרת בית ואבי שירת בצבא הבריטי ולאחר כמה שנים גוייס למשטרת ישראל.

 

אבי היה בן בכור מתוך עשרה ילדים, אמו היתה עקרת בית והאב מתווך דירות. בימים ההם היה קל יותר לגדל משפחה גדולה בגלל שלא הייתה החומריות שיש לילדים בימינו. נהגנו להעביר בגדים ומשחקים מהאחד לשני ותמיד עזרנו בטיפול באחים הקטנים ובתחזוקת הבית.

 

סבי היה מתווך דירות ולכן גרנו בבית רחב מידות חד קומתי, שבחצרו היו עוד שתי יחידות נפרדות, שאותן השכיר לדיירי משנה וכך יכול היה לפרנס את המשפחה גם בימים קשים יותר. הסיפור הקשה ביותר במשפחתנו הוא שסבי נרצח באזור מגוריו וגופתו נמצאה במבנה נטוש עם סימני אלימות קשים על גופו. עד היום אין שום מידע על הסיבה לרצח ומי ביצע אותו.

 

גם אמי גדלה במשפחה גדולה עם עוד ארבעה אחים ואחיות, רובם היו דתיים ושני הבנים היו חזנים מוכרים שהופיעו רבות בטלוויזיה בערוץ אחד. סבי מצד אמי, משה, היה מורי ולימד תורה בחדר. סבתי הייתה עקרת בית שגידלה במסירות את ילדיה, דבר שהיה מאוד מקובל בזמנו, ימים שבהם לא היו נשים קרייריסטיות כמו היום.

 

אני בת בכורה מתוך שישה ילדים. אחריי נולדה אחותי רותי, שנשואה ליפת ולהם שלוש בנות: ענת, שמשרתת בצבא קבע בחיל האוויר ושם פגשה את בעלה הטייס, דני, ולהם שלושה ילדים: אבי, יפה ורוני; נירה הנשואה לאדי ולהם שני ילדים; רחלי הנשואה לאבי ולהם שני ילדים. לאחר מכן נולדה נאווה זיכרונה לברכה, שהייתה נשואה לאבי ולהם שלושה ילדים. נאווה נפטרה ממחלה קשה שלקתה בה במשך ארבע עשרה שנים. אחרי נאווה נולד יעקוב שנשוי לקרן ולהם שני בנים, הם חיים בארצות הברית כבר 40 שנים. שני בניו של יעקוב הם סקאט, מרצה וחוקר בקולג' בניו יורק על טיפול תרופתי למחלת הסרטן ואשתו סורינה, רופאה אונקולוגית בכירה בבית חולים בניו יורק, ומתיו, מנהל בית מרקחת במיאמי, שנשוי לשירלי, יועצת השקעות בבנק במיאמי; אחרי יעקוב נולדה ארנונה זיכרונה לברכה, שהייתה נשואה לרפי ולהם שני ילדים. ארנונה חלתה במגפת הפוליו והייתה משותקת בכל גופה. החיים במחיצת אחות משותקת הראו לי יותר מכל שאין דבר העומד בפני הרצון, מכיוון שארנונה עבדה בחברת דן כל חייה והייתה עצמאית ככל שהתאפשר לה; אחרי ארנונה נולדה דניאלה, הקטנה מכולם, שנשואה ליורגן ולהם שלושה ילדים, הם חיים בדנמרק זה 35 שנים. דניאלה מנהלת מסעדת ציידים שבבעלותה ביחד עם בעלה השף.

 

בילדותי למדתי בבית הספר שומרון עד כיתה ח', השתתפתי במקהלת בית הספר ומכיתה ט' למדתי בתיכון גאולה ובזמן זה השתתפתי בתנועת הנוער מכבי תל אביב. לאחר סיום הלימודים בשנת 1959 גויסתי לצבא, שירתתי בפיקוד דרום בנגב.

 

לאחר השירות הצבאי, בשנת 1961, נישאתי לבעלי יעקוב, ניצול שואה. כך השתנה שם משפחתי מכחלני לרובינסקי. בשנת 1963 נולד הבן איתן, אב ליובל וגיא, בשנת 1966 נולדה בתי אורנה ובשנת 1975 נולד אלון, אב למורגן וירדן.

 

לאחר הנישואים התחלתי לעבוד בקופת חולים כמנהלת אדמיניסטרטיבית במשך 30 שנה עד שפרשתי לגמלאות.

אנו סבא וסבתא גאים ל-4 נכדים מקסימים: גיא ,יובל, מורגן וירדן, שגורמים לנו אושר ונחת. עליי לציין שאני מלווה את יובל בתכנית הקשר הרב דורי. כיום אני פעילה בוועד גימלאי קופת חולים. פרט לזה הנני פעילה בקאנטרי קלאב וכך אני ממלאת את היום יום שלי.

 

איתן: נישא לכלתי סמדר בשנת 1989 באולמי נפטון בבת ים, שמחה גדולה מילאה את ליבנו לחתן את הבן הראשון. אחרי הצבא, איתן שהה בארצות הברית אצל אחי, יעקוב כחלני, שחי שם במשך 30 שנה, כדי לנסות את החיים שם. איתן התגעגע לארץ, למשפחה ולחברים, והחליט לחזור. כיום מנהל איתן מאפייה ללחמים מיוחדים וסמדר אשתו עובדת במשרד הביטחון.

 

בשנת 1993 נולד לי הנכד הראשון מאיתן, קוראים לו גיא ושוב היתה שמחה גדולה בבית. לאחר 12 שנה נולדה נכדתי יובל, אחות לגיא, והביאה אור ואושר הביתה.

 

אורנה: בתי היא אקדמאית, בוגרת מנהל עסקים, אוהבת לטייל בעולם, לצייר ולפסל.

 

אלון: בני הצעיר, לאחר שחרורו מהצבא נסע לטייל והחליט שלא לחזור לארץ ולבנות את חייו בארצות הברית. הוא למד עיצוב. לימים הכיר את כלתי דניס ונישא לה. נולדו להם שתי בנות והם מאושרים יחדיו ובני מאושר. לבנות קוראים מורגן וירדן. מדי שנה-שנתיים אני נוסעת לבקר את ילדי ונכדותיי, הגעגועים גדולים, או שהם מגיעים לבקר. בהתחלה היה לי קשה שבני החליט לבנות את חייו בחו"ל, היום אני הכי מאושרת שטוב להם והם מאושרים וזה מה שהורים רוצים לשמוע – שטוב לילדים. טוב להם – טוב לנו.

עלה לארץ בשנת 1949 עם אמו הלנה ז"ל בזמן שאביו שהה בכלא הרוסי במשך 11שנה בזמן המלחמה. לכן הייתה הפרידה בין האב לבין האם והבן. כשהם ירדו מהאנייה העבירו אותם למעברה קרוב לחדרה. לאחר תקופה העבירו אותם לגבעת אולגה ושם הם חיו בבניין קומות. האם נאלצה לצאת לעבוד כאחות בבית ילדים, ובעלי נאלץ להישאר בבית לבד ולתחזק את הבית. לאחר מספר שנים הם עברו דירה למרכז חדרה ושם יצאה חמותי ללימודי קוסמטיקה רפואית, לאחר שסיימה המשיכה את לימודיה בצרפת ושם קיבלה את ההסמכה לנהל מכון עצמאי משלה. האופי הנחוש והטוטליות שאפיינו אותה הביאו לה הצלחה גדולה בתחום, ובעקבות שמה הטוב, הרבה רופאי עור שלחו אליה מטופלים שלהם.

 

נולדתי בפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחתי עם הוריי לרוסיה ושם נשלחנו לסיביר וחיינו בכפר קטן ודאגנו לעצמנו בכל המובנים של חיי היומיום. שנתיים אחרי ההגעה לסיביר, אבא נעצר ונשפט ל-16 שנות מאסר, כי היה פעיל נגד המהפכה. גם אמא נעצרה ונשלחה למאסר לזמן לא מוגדר. אני נשארתי בהשגחה של אישה מבוגרת שדאגה לי.

 

לאחר כחצי שנה אמי שוחררה והמשכנו לחיות באותו הכפר. אמא נסעה לבקר את אבא מידי פעם. התחלתי ללמוד בבית ספר, שהיה מרוחק מהכפר. בחורף בשלגים ובקיץ בחום הלכנו ברגל לבית הספר. ככה המשכנו עד גמר המלחמה, חזרנו לפולין, לא מצאנו אף אחד מהמשפחה, כולם נרצחו בשואה. אני נשלחתי לפנימייה ושם למדתי שנה.

 

לאחר שנה אמא מצאה בגרמניה שני אחים ניצולים ונסענו אליהם. בדרך, באוסטריה, חליתי והייתי שנה בבידוד מוחלט בבית החולים. עברתי ניתוח באוזן, אחרי זה הגענו לגרמניה לדודים, אני למדתי אצל מורה פרטי וכך עד 1949, שאז החליטו הדודים לעלות לישראל. הצטרפנו אליהם והגענו במרס 1949 לארץ, נשלחנו לבית עולים בחדרה. לאחר זמן הציעו לאמא דירה בגבעת אולגה ושם חייתי עד גיוסי לצבא בשנת 1956.

 

אחרי הצבא עברתי לתל אביב והתחלתי לעבוד בדואר ישראל (בזק). בשנת 1961 נישאתי לאיילה וכך נמשכו חיינו עד היום. בשנת 1995 פרשתי לגמלאות.    

 

כרם התימנים: "כרם התימנים היא שכונה הממוקמת בדרום-מרכז תל אביב, בין הרחובות אלנבי, גאולה, הכובשים והכרמל. בבתיה הראשונים אשר נבנו מצפון לעיר יפו בשלהי המאה ה-19 התיישבו יהודים שהגיעו לארץ מתימן בגלי עליית אעלה בתמר (1881-1882).‏היא מאחת־עשרה שכונות מגורים נפרדות שנבנו לפני "אחוזת בית – תל אביב" "בין השנים 1903 ו-1909".‏ בתרפ"א (1921) הצטרפה השכונה, עם שכונות יהודיות נוספות, לתחום העיר תל אביב".

 

המכבי הצעיר: "המכבי-הצעיר היא תנועת נוער חינוכית, לאומית, ספורטיבית, בלתי מפלגתית המושתתת על ערכי היהדות והציונות. ומשויכת לזרם "יהדות השרירים".התנועה קמה בשנת 1929 בצ'כיה בוועידת "המכבי העולמי", שבה הוחלט להקים את סניפי המכבי הצעיר בצמוד לאגודת הספורט. תנועת מכבי צעיר היא הפלג החינוכי של מרכז מכבי ישראל שהוא מרכזי בתנועת מכבי העולמי וכיום התנועה פעילה ב-22 סניפים בכל רחבי ארץ ישראל". ויקיפדיה

 

תשע"ו