מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אחותי נקראה בשמה של האוניה בה עלינו גלילה

חנה משה ויובל איפרים
לודז' העיר השלישית בפולין
אחי הגדול מת בגטו מרעב, הוא היה רק בן 5 שנים.

סבתא חנה משה מספרת את סיפורי לנכד יובל איפרים. סבתא מספרת:

שמי חנה משה ואני סבתא לנכדים בשם יובל דניאל בר ואייל.אני לא זוכרת הרבה , מאחר והייתי מאוד קטנה, כך שחלק אני זוכרת מהספורים שהורי ספרו לי. בעיקר על הסבל הרב שעברה המשפחה בגטאות והרדיפות שהם סבלו בהיותם יהודים. בגטאות נפטראחי הגדול מרעב.

את הסיפור הזה שמעתי מפי אבי ז"ל צבי, שהיה במרד גיטו ורשה. הוא נלחם ביחד עם מרדכי אנילביץ.כל משפחתו של אבי נספתה בשואה וכן כל משפחתה של אימי ז"ל שהובלו למשרפות בגיטו . רק היאניצלה, כאשר היא התחבאה אצל משפחה נוצרית. גם משפחתו של אבי ז"ל נספתה כולה בשואה. אחיהגדול מת בגטו מרעב, הוא היה רק בן 5 שנים. לפי דבריה של אימי היא לקטה קליפות תפוחי אדמה אבלזה לא הספיק. לאחר המלחמה אימי לא זרקה אפילו פרוסת לחם אחת כי כל הזמן הצורך לשמור מזון תמידעמד מול עיניה.

נולדתי בפולין בעיר לודז'

לודז' היא העיר השלישית בגודלה בפולין (אוכלוסייה של 742,000 איש, נכון לשנת 2009) העיר ממוקמתבמרכז המדינה, מדרום מערב לוורשה ומשמשת בירת מחוז לודז'. בתקופת השלטון הרוסי במאה ה-19התפתחה לודז' מכפר קטן לעיר של תעשיית הטקסטיל, במידה רבה הודות ליוזמת תושביה היהודים. היזמים המובילים בתעשיית הטקסטיל בעיר היו הפולני-גרמני קארל שייבלר והיהודי ישראל פוזננסקי,שהקימו מפעלים גדולים ושכונות פועלים סביבם.

עלית לארץ ישראל בשנת 1950. עליתי ארצה בגיל שנה. לאוניה שבה עליתי ארצה קראו גלילה. אחותי נולדהבאוניה זו ונקראת על שם האוניה. האוניה עגנה בחיפה בנמל.

האוניה גלילה

שנת הקמה: 1945 המשימה המרכזית של החברה בשנים הראשונות הייתה הבאת מאות אלפי עוליםופליטים לארץ. כמה מאוניות "צי הצללים" – אוניות המעפילים שנעצרו על ידי המנדט הבריטי – צורפו לציםלאחר קום המדינה ביניהן היו אוניות המעפילים הגדולות ביותר, פאן יורק ופאן קרסצנט, שעגנו בקפריסין לשםהובלו על ידי הבריטים. צוותי האוניות שמרו על כושר השייט שלהן ומיד עם הכרזת העצמאות הצטרפו גם הןלצים, בשמות חדשים – קוממיות ועצמאות. במקביל רכשה החברה אניות נוסעים נוספות, לרוב מיושנות,בהן "נגבה", "ארצה" ו"גלילה". בעת מלחמת העצמאות סיפקה החברה קשר ימי והובילה מזון, ציוד צבאיוסחורות בתקופה בה אניות זרות לא פקדו את נמלי הארץ.

עם עלייתנו לארץ בשנת 1950, האוניה עגנה בחיפה ואנו  נשלחנו למעברה טירת הכרמל. החיים במעברההיו חיים לא פשוטים,שמנו נילונים גדולים כדי שלא יכנסו מים לאוהל.  יחד עם זאת חיינו יחד עם משפחותמארצות שונות ממש חוויה היה ללמוד את המנהגים של האנשים מארצות שונות.

הייתי במעברת טירת כרמל. משם עברתי לשכונת עמידר בטירת כרמל. בשנת 1950 עברנו לשיכון. בערךכשנה. לאחר מכן קבלנו צריפים מעץ ושם גרנו הורי ואחותי. החיים היו מאוד נעימים, יחסי השכנות היו מאודטובים, דברנו בליל שפות פולנית, אידיש, ערבית, רומנית. למדנו לאכול כל מיני מאכלים שבשלו השכנים והיהבאמת כיף.

לאחר תקופה קבלנו שיכון בשכונת עמידר אומנם קטן אבל זה היה בית, ומשם התחלנו ללכת לגן ולבית ספר,אבי התחיל לעבוד בחברת "סולל בונה" והחיים התנהלו על מי מנוחות.

איך סבא פגש את סבתא ?

בכל ימי שישי יצאנו לרקוד עם כל החברה בבית ההסתדרות בשכונת עמידר. היינו בני כיתה אחד, ואחר כךהצטרפו אלנו בנים ובנות מכיתה יותר גבוהה. באחד הפעמים ראיתי בחור ששמו ניסים, חמוד עם בלוריתוהוא מצא חן בעיני, הצעתי לו חברות ואז התחלנו לצאת. כשהוא התגייס לצבא המשכנו לשמור על קשר ולצאתכאשר הוא השתחרר מהצבא התחתנו באולם קזינו, בבת גלים בחיפה. מאז אנו ביחד.נולדו לנו שני בנות חגית ולילך. חגית היא אמא של יובל ודניאל ולילך היא אמא של בר ואייל שהם גרים בערד.ניסים, בעלי השתתף  במלחמות ישראל, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. כשניסים שירת במילואיםאני שמרתי על הבנות.  בתקופה ההיא הבנות היו קטנות ויש לי זיכרונות, כל הזמן היו אזעקות ורצנו למקלטים.

תיעוד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי תשע"ב 2012

מילון

לודז'
לודז' העיר השלישית בגודלה בפולין העיר ממוקמת במרכז המדינה, מדרום־מערב לוורשה, ומשמשת בירת מחוז לודז'. ערב מלחמת העולם השנייה הגיעה הקהילה היהודית בלודז' לכ-225,000–233,000 נפשות, והייתה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפולין אחרי ורשה. פעלו בה רשת חינוך יהודית מסועפת, עיתונות יהודית ותיאטרון יידיש. בזמן המלחמה נכלאה הקהילה בגטו לודז', הגטו הראשון בפולין. מרבית הקהילה היהודית הושמדה בשואה.

ציטוטים

”במעברת טירת הכרמל, דברנו בליל שפות פולנית, אידיש, ערבית, רומנית.“

הקשר הרב דורי