אחד מסיפורי המלחמה של המשפחה שלי
שמי רון חרמצקי, אני מתעד את סבתי זיווה חרמצקי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.
בזמן מלחמת העולם השנייה, אבא של סבתא שלי היה ילד חירש וגם אחיו. המשפחה שלי גרה בבלרוס אבל שם לא היו בתי ספר לחירשים, לכן הוא ואחיו למדו באוקראינה בחרקוב בבית ספר מיוחד.
כשהתחילה מלחמה התחילו לפנות את האנשים לארצות פחות מסוכנות וילדי בית הספר שולחו לקזחסטן.
באותו הזמן אבא שלו היה בקרבות המלחמה, הוא היה בחיל שריון ונפצע ברגל. באותו זמן אשתו לא ידעה כלום על הילדים וגם לא על הבעל. היא קיבלה מכתב שמציין שהוא נמצא בבית חולים בקזחסטן ונסעה לבקר אותו. היא הגיעה לכפר שבו נמצא בעלה ושם אנשים סיפרו שבכפר הקרוב הגיעו ילדים חירשים מאוקראינה. היא רצה הרבה קילומטרים לכפר הקרוב, בדרך היא נפלה והיה לה קשה, אבל היא המשיכה לרוץ עם פת לחם ביד – ובאמת הילדים שלה היו בכפר הזה והיא פגשה אותם. הילדים היו בגיל 12-14, הם מאוד שמחו כי הם לא התראו הרבה שנים. אז יחד עם אמם הם הלכו ביחד לבקר את אבא שלהם בבית חולים.
סבתא בצעירותה
הזוית האישית
רון הנכד המתעד: אני נהניתי לסרוג עם סבתא שלי היה לנו ממש כיף במפגשים שלנו. סבתא סיפר לי את הסיפור ואני כתבתי והיה לי מעניין.
מילון
קזחסטןרפובליקת קזחסטן (בקזחית: Қазақстан Республикасы, ברוסית: Республика Казахстан) היא מדינה השוכנת בחלקה המרכזי של יבשת אסיה, חלקה הקטן ביבשת אירופה והיא המדינה העשירית בגודלה בעולם מבחינת השטח והמדינה הגדולה ביותר ללא מוצא לים. בעבר הייתה חלק מברית המועצות
ציטוטים
”סבתא רבתא רצה הרבה קילומטרים לכפר הקרוב עם פת לחם ביד – ובאמת הילדים שלה היו בכפר הזה והם התאחדו מחדש“