מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אור שמחה ויופי

נגה ונמרוד
השעון של סבא ליאופולד
סיפורה של סבתא נגה

שמי נגה-הורנשטיין- לוי השם הפרטי הזה שם עברי מיוחד ונדיר ניתן לי על ידי הוריי כסמל לאור, הצלה ויופי: נולדתי כחודש וחצי לאחר עליית הוריי לארץ. הם היו בהונגריה, ועם כניסת הנאצים לבודפשט החליטו לצאת עם קבוצת "השומר הצעיר" אליה השתייכו, למחנה הריכוז ברגן בלזן ולהיענות להצעתו של קסטנר שהיה מראשי הקהילה היהודית בבודפשט. לאחר מספר חודשים במחנה זה הגיעו לשוויץ במסגרת הסכם קסטנר עם הגרמנים והשוויצרים ובסוף שנת 45 עלו לארץ עם שליחים מארץ ישראל, לזכר הצלתם ומימוש החלום הציוני-נתנו לי שם זה.

בית ההורים

נולדתי ב-1945 מיד עם עלייתם של הוריי לארץ. התגוררנו בקיבוץ מענית בעמק חפר כשלוש שנים בצריף קטן, בתקופת מלחמת השחרור. אבי היה מגויס והשתתף בשמירה על הקיבוץ, הוא היה נוכח בטביעתה של ספינת המעפילים-"אלטלנה" וסייע בהצלת העולים. אימי עבדה בקיבוץ והיה לה קשה מאוד בעבודתה. מתקופה זו אני זוכרת את הסירנות שנשמעו לעיתים קרובות במלחמת השחרור ואותתו לנו לרדת לתעלות קשר שהיו מעין מסתור ומקלט. לעיתים כשנשמעו האזעקות בלילות יצאנו החוצה לראות את קרני האור ששלחו פרוז’קטורים ענקיים לשמיים כדי לאתר מטוסי אויב.

בתום מלחמת העצמאות החליטו הורי לעזוב את הקיבוץ ועברו לבן שמן, ושם עבד אבי כמדריך בפנימייה שאכלסה נערים ונערות שעלו ארצה באותה תקופה וניצלו מהשואה. באותה תקופה חיפשו הורי קרובים שניצלו מהשואה ואכן אימי נפגשה עם אחותה ששהתה בקפריסין מיד עם עלייתה ארצה לאחר שניצלה ממחנה הריכוז אושוויץ. מקפריסין הגיעה לעתלית ושם פגשה אותה אימי ואבי פגש את אחיו קרול. שתי המשפחות גרו באזור חיפה והורי החליטו לחבור אליהם ולגור בחיפה. אנחנו נפגשנו והיינו קרובים מאוד.

אבי שמואל הורנשטיין היה איש יפה תואר והיה כריזמטי, סיים את לימודיו באוניברסיטה בבודפשט היה בעל תואר דוקטור, ובעל ניסיון רב בעבודה עם נוער צעיר גם בבודפשט וגם בארץ. לכן החליטו הורי להתגורר בפנימייה בחיפה. אבי התקבל להיות מדריך בבית הספר לקציני ים בחיפה והיה ממקימיו. שם בכרמל הצרפתי בווילה ענקית הוקם בית הספר. התגוררנו בשלושה חדרים גדולים בקומת קרקע במגורי הסגל. הבניין היה סמוך לגן הפרסי-הבהאיים, ויום יום עברתי עם חברי את הגדר ושוטטנו ברחבי הגן שעד היום נראה לי קסום ומיוחד אני זוכרת היטב שנבנתה כיפת הזהב מעל המבנה המרכזי-מקדש ותוך מספר חודשים כיפת זהב התנוססה ליד ביתי. הייתה זו תקופה נפלאה ואחד משכני הפך להיות חברי הראשון. יד ביד ערכנו טיולים בגן ששינה את פניו מעונה לעונה. אחותי שלומית נולדה כבר בפנימייה.

בהיותי בת שש ויחד התרוצצנו בחצר מגורי הסגל. לרוב קיבלנו את האוכל ב"מעלית" אוכל מיוחדת בביתנו, והוא היה טעים. בנוסף אימי גם בישלה וערכתי את הקניות בחנות השכונתית הקרובה, אימי ששמה היה אילי גרוסמן בצ'כיה –מקום הולדתה, קיבלה את שמה לאה בארץ. היא עסקה בעיקר בניהול משק הבית.

אימי הייתה אישה יפה מאוד ותמיד התלבשה בלבוש המודרני של אותה תקופה ותפרה וגם סרגה הרבה. במשך תקופה ארוכה למדה פיסול קרמי, עשתה תכשיטי קרמיקה ועבודות שימושיות לבית. היא הייתה מוכשרת מאוד בעבודות יד והשתתפנו גם במסיבות הגדלות של בית הספר הימי ובמיוחד אהבתי שבאירועים אלה חילקו גלידה במכלי קרטון גדולים שעמדו בפינת האולם, ואני ציפיתי לקבל מנה קטנה מהגלידה הקרה והטעימה שהיית מיוחדת ונדירה באותם ימים.

לבית הספר "מסדה" הלכתי ברגל מרחק של חצי שעה הליכה מהפנימייה. אהבתי מאוד את בית הספר והייתי תלמידה טובה. בגיל 12 הצטרפתי לתנועת הנוער השומר הצעיר בבת גלים. ואהבתי מאוד את הפעולות, מחנות הקיץ בהם יצאנו לעזור לקיבוצים ברחבי הארץ וגם קיבלתי על עצמי להיות מדריכה בכיתה י'. בהיותי בתיכון הייתי עסוקה בלימודים וגם לימדתי שיעורים פרטיים. בנוסף הייתי פעילה מאוד בתנועה וגם יצאתי לחוגי אומנות וצרפתית. בין לבין גם עסקתי בעבודות יד כמו סריגה וקרמיקה. כמובן שהיו גם פעילויות חברתיות, ערבי כיתה. בגיל 16 אהבתי הגדולה הראשונה פרחה וזיכרונותיי מטיולי בכרמל היו נהדרים והרומנטיקה פרחה. אני מסתכלת אחורה ורואה תקופה נפלאה של פריחה והתפתחות ופעילות ענפה. סיימתי את לימודי בתיכון ונרשמתי לסמינר למורים אותו סיימתי בשנת 65 לאחר מכן התגייסתי בצבא והייתי מורה חיילת בספר שהיה אז בגבול הירדן.

זיכרונות ילדות

הפנימייה עברה לעכו ואנחנו נשארנו בחיפה. אבי עבר ללמד בבית ספר מקצועי בבת גלים ואני עברנו להתגורר בקרית אליעזר. שם סיימתי את בית הספר היסודי "אורים" שהיה סמוך לבלוק שבו התגוררנו הקומה ראשונה בדירה בת שלושה חדרים קטנה וחמודה, והייתה גם גינה שאבי טיפח. במיוחד אהבתי שחצר בית הספר שימשה לנו כחצר משחקים ענקית לכל ילדי הבלוקים הסמוכים לבית הספר. הייתה לי מחנכת בשם שרה שהייתה מיוחדת במינה היא הזמינה אותנו לביתה בבת גלים ועזרה לנו בביתה ושוחחה איתנו על גיל ההתבגרות, היא הייתה חמה, נעימה וחכמה אפשר היה לשוחח איתה על כל דבר היא הפכה להיות חברה של הורי ושנים רבות הייתי איתה בקשר. היו ערבי כיתה, משמעת לא הייתה קשה, ואם היו בעיות משמעת לעיתים רחוקות הוצאו המפריעים מן הכיתה. הייתה לנו ספרייה גדולה ולמסור יומן קריאה על הספרים שקראנו, לא כל כך אהבתי לעשות יומני קריאה. היו לנו טיולי טבע, אהבנו מאוד לצאת לחוף הים שהיה קרוב מאוד לבית הספר, וגם לעיתים רחוקות ברחנו מהשיעורים ואהבנו לעלות בהר הסמוך-הר הכרמל ולקטוף פרחי בר. אני זוכרת במיוחד את התערוכות שנערכו בבית הספר ושם הוצגו עבודות התלמידים בכתב וגם יצרנו מייצגים מתוך שיעורי ההיסטוריה ותולדות המדינה, יצרנו בתים מקרטונים מיוחדים ועצים, בריכות מים, מבנים שונים ומאוד נהנינו מהעשייה והיצירה. מאוד אהבתי את מקצועות ההיסטוריה, ספרות והתנ"ך. לימים הייתי מורה גם אני ולימדתי את המקצועות תנ"ך והיסטוריה ויזמתי בבית הספר תערוכות יפות שתלמידי הכינו כמו שאני הכנתי בילדותי. בבית הספר היו ילדים שאכלו בחדר האוכל. לכולנו חילקו כל יום כוס קקאו בהפסקת עשר.

העסיקה אותי תנועת הנוער – "השומר הצעיר" וכמו היום יצאנו למחנות קיץ בקיבוצים, טיולים רבים ובכיתה ט' הייתי מדריכה של כיתות ד' ו-ה' ונהניתי מאוד. לא הגשמתי את המטרה שהתנועה הציבה לפנינו לצאת לקיבוץ ולחיות שם. לקראת סוף התיכון עזבתי את התנועה והצטרפתי לקבוצת בני נוער בכרמל ונהגנו לטייל, ללכת לסרטים, בילינו בימי שישי בריקודים סלוניים.

זיכרונות משנות העשרים

עם סיום בית הספר התיכון המשכתי את לימודיי בסמינר למורים היום – "מכללת גורדון" בכרמל הצרפתי. סיימתי את לימודי יצאתי לצבא בגיל 20 והייתי מורה חיילת ב"ספר" שהיה אז באזור נהר הירדן. ואני הייתי מורה בבית ספר יסודי בשדה אליעזר על יד יסוד המעלה שהיה ישוב מאוד ותיק. עם סיום שירותי בצבא נישאתי לדני בעלי ועברנו להתגורר בנווה שאנן. באותה שנה התחלתי את לימודי באוניברסיטת חיפה בחוגים תנ"ך היסטוריה והוראה בשנה השנייה ללימודים נולדה ביתי הבכורה חגית. סיימתי את הלימודים בשנת 70 ועברנו להתגורר בקריית טבעון ונכנסתי ללמד בבית ספר "אורט גרינברג" בקריית טבעון. באותה תקופה היו פופולריים השירים של "הביטלס" "סיימון וגרפינקל" ותקופת "ילדי הפרחים" הייתה בשיאה. הטלוויזיה כבר שידרה שנתיים תכניות בערוץ 1 בלבד והינו מרותקים למכשיר .לא היו פלאפונים סלולריים ולא בכל בית היה טלפון שהיה צמוד למקום אחד והיה עם חוגה ולא עם לחצנים. בטבעון ובארץ בכלל החלו לקום מקהלות וחבורות זמר ודני הצטרף למקהלה קאמרית בטבעון. נהגנו לצאת לקונצרטים של "הפילהרמונית", לסרטים ובימי שישי היו לנו ערבי שירה, ריקודים סלוניים ולעיתים גם הרצאות מיוחדות. באותה תקופה התארגנו מעין "חוגים" שהיו קבוצות של אנשים שבימי שישי נהגו להתאסף יחד ולבלות גם בחגים וגם בטיולים מיוחדים בשבתות.

בעשור זה התחילו גם להיות פופולריים מחזות זמר כמו "שיער" שהיה מחזמר שייצג את תקופת ילדי הפרחים. בסוף שנות העשרים נולדה גם בתי השנייה שירה.

נישאתי בשנת 1967 קצת לפני מלחמת ששת הימים, הכרתי את דני דרך חבר משותף. דני חזר משהותו בהולנד, בה למד וסיים תואר שני בהנדסת אניות לאחר שסיים בטכניון את לימודיו בהנדסת מכונות. היה נהוג להכיר בצבא, בתנועת הנוער או גם כמו היום דרך חברים, שכנים ובני משפחה. אני זוכרת שסיפרתי להוריי על החברים שלי מהתיכון וגם שמחתי לבשר להם שיש לי חבר רציני ותקופה קצרה אחרי זה הודענו להורים שנינשא זה לזו. יצאנו תקופה קצרה של חצי שנה ובגיל 22 בסיום הצבא נישאתי.

הפתיחות והקשר עם ההורים התפתחו במשך השנים והרגשתי שאני יכולה לחלוק עם הוריי הרבה מענייני החיים, הזוגיות, וענייניי גידול הילדים. נהגנו לצאת לטיולי שבת עם ההורים שלי ועם הילדים ונהנינו לשוחח הרבה על החיים בהמשך נולדה מאיה בתי השלישית. חגית הבכורה הגשימה את חזון התנועה שלה – "הנוער העובד" ואחרי הנחל נכנסה לקיבוץ כפר עזה ושם גרה 15 שנה עם בעלה אותו הכירה בהיותה בהכשרה בקיבוץ נולדו להם שלושה ילדים.

שעון הכיס של סבא

אמי אילי לאה גרוסמן הורנשטיין חיה בצעירותה בקושיצה בצ'כוסלובקיה עד 1938. אביה ליאופולד נסע לאמריקה בשנת 1925. הוא החל לעבוד שם ושלח כרטיסי נסיעה באוני לאמי ולאמה כמובן. הם ארזו את חפציהם וברגע האחרון לפני עלייתם לאוניה שהייתה אמורה להביא אותם לאמריקה קיבלו הודעה עצובה מאוד שאבא נפטר. השתיים נשארו בקושיצה. סבא לקח איתו את שעון הכיס שלו. כעבור שנים הגיע לארץ אחיו של סבא הוא חי שנים רבות בארצות הברית אליה הגיע לפני מלחמת העולם השנייה. שמו היה שמובאצ'י. הוא הביא איתו את שעון הכיס של סבא ליאופולד אחיו. אמי הייתה נרגשת ביותר כי לא נשאר זכר מחפצי המשפחה לאחר שכל המשפחה הועברה למחנות הריכוז ורובה נספתה שם. לפני מותה של אמי בהיותה בת 86 מסרה לי את שעון הכיס בן מאה השנים שנשמר עד היום.

 

סיפור שהאיר את חיי

אבי שמואל גזע הורנשטיין נולד בהיידוננש על יד עיר המחוז דברצן בהונגריה. הוא התגורר בכפר עד גיל 15. המשפחה הייתה עשירה והתפרנסה ממסחר חיטים. בשנת 1928 הבורסה העולמית נפלה והמשפחה הפסידה את כל הונה ורכושה. אביו שלמה הורנשטיין אסף את בניו ואמר להם לארוז את חפציהם ולנסוע לבודפשט עיר הבירה של הונגריה וללמוד שם ולרכוש מקצוע הוא אמר להם שלימודים נשארים תמיד והם בסיס לכל דבר בחיים, כסף בא וכסף הולך ולימודים תמיד ישרתו אותנו בחיינו ואכן ארבעה מתוך השבעה הגיעו לבודפשט, סיימו לימודי תיכון. אבי חי ולמד בפנימייה ובסמינר לרבנים של הקהילה הרפורמית בבודפשט. שסיים בגיל 20 את לימודיו שם המשיך ולמד באוניברסיטת בודפשט וסיים את הדוקטורט שלו. כמעט בסוף המלחמה ולאחר סיום הלימודים כבשו הנאצים את הונגריה יצא עם אמי שהכירה בבודפשט לברגן – בלזן מחנה הריכוז. הוא יצא עם כל הפנימיה של ילדים יהודים, מדריכים וחברי השומר הצעיר יחדיו כולם הגיעו לשוויץ בתחילת שנת 45' ולאחר מכן כולם הגיעו לארץ. אבי שהיה בעל השכלה השתלב מיד במערכות החינוך במדינת ישראל. בתחילת דרכו בארץ היה בקיבוץ והיה מדריך נוער. לאחר שלוש שנים היה בבן שמן מחנך ומדריך ועזב עם אמי ואיתי לחיפה וכאן הקים את בית הספר לקציני ים בחיפה שעבר מאוחר יותר לעכו. יותר מאוחר היה מנהל בית ספר מקיף בטירת הכרמל. הוא קידם את בית הספר וקיבל פרסי חינוך על כך שיזם הזדמנות שניה לילדים שהתקשו בלימודים ולמדו גם כיתה יג' כל חיי שמרתי סיפור זה וסיפרתי לבנותי והרגשתי תמיד את חשיבות הלימודים לאורך כל החיים. ואכן לימודים היו נושא מרכזי וחשוב בחייהן וכולם סיימו לימודים אקדמאים.

שמחתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, שבאמת קרבה את נכדי נמרוד ברק.

שיתפתי את בנותי בחוויה שעברתי כאשר סיפרתי את תולדות משפחתנו והיה גם לנמרוד חלק גדול בכתיבה ובעריכה.

תודה על ההזדמנות שניתנה לי.

מילון

השומר הצעיר
השומר הצעיר היא תנועת הנוער הציונית הראשונה בעם היהודי. התנועה הוקמה באירופה ב 1913 על ידי קבוצת נערים ונערות יהודים שביקשו למצוא דרך חדשה לחבריהם ולשאר בני עמם בגולה. התנועה פועלת בישראל וברחבי העולם ומקיימת פעילות חינוכית שבסיס רעיונה תיקון אדם-תיקון עולם על פי ערכי הליבה של השומר הצעיר - ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים.

ציטוטים

”שמחתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, שבאמת קרבה את נכדי נמרוד ברק.“

הקשר הרב דורי