מאגר סיפורי מורשת

שמי אלמוג רחמני, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. רציתי מאוד לתעד את סיפורה של סבתא שלי. מאחר  שסבתא שלי מאוד מבוגרת, נעזרתי בדודה שלי ז'קלין, ראיינתי אותה. דודתי יודעת הרבה על סבתא והמשפחה, והיא עזרה לי לשחזר את הסיפור של סבתא שלי אווה רחמני.

סבתא אבלין רחמני דמות משמעותית בחיי

סבתי אבלין נולדה בתאריך 15.6.1931 להוריה מאיר ונעימה שירזי בעיר בגדד בעיראק. זוהי סבתי מצד אבא שלי – יעקב.

סבתא מספרת שמשפחתה הייתה אמידה, אביה היה סוחר בדים ואמה הייתה עקרת בית. אבלין היתה הבת השלישית מתוך שמונה ילדים, כשהייתה צעירה לא הלכה לגן, אלא בגיל חמש עלתה ישר לבית הספר.

בביתה דיברו אך ורק ערבית והיא למדה בבית ספר ששמו היה "אליאנס". סבתא זוכרת שאחיה הגדול למד עם מורה פרטי ובאחת הפעמים המורה שאל את אחיה שאלה והיא ענתה במקומו. אחיה כעס עליה והוציא אותה מהחדר.

כשלמדה בתיכון היו לה הרבה חברות שגרו לידה באותו הרחוב. הן לא היו הולכות לבית הספר לבד. תמיד ליוו אותן ההורים מפני שאז היו חטיפות של בנות יהודיות על ידי המוסלמים. בזמנו, לא היו נשים שהשתתפו בתנועות נוער, ולכן הן היו נפגשות כל פעם אצל חברה אחרת. אחר כך המלווים החזירו אותן הביתה. היה לה דוד צעיר שהיה לוקח אותה ואת אחותה לסרטים, לקרקס, או לטייל ליד הנהר ולשחות.

כשסיימה את  לימודיה בתיכון, נורי (בעלה הראשון), ביקש את ידה והם התחתנו כשהייתה בת 18. שנתיים אחר כך היא עלתה לארץ ישראל ויחד עם בעלה נורי הם חיו במעברה בפרדס חנה.

אבלין ונורי – תמונת החתונה

אחרי הגירושין, אוולין הכירה את משה, בעלה לעתיד באוטובוס. משה היה רווק והיא פגשה אותו ישר אחרי הגירושין מנורי. בהתחלה, היא לא רצתה להתחיל איתו קשר, אבל הוא התעקש. לאחר יומיים הם נפגשו שוב ברמת גן והוא אמר לה שהוא אוהב אותה ורוצה לחזק איתה את הקשר. חצי שנה אחר כך הם התחתנו בבית הכנסת הגדול בתל אביב.

סבתא אוולין וסבא משה

לאחר החתונה הם גרו בחדרה ושנים רבות אוולין עבדה במשרד הרווחה בעיריית חדרה. היא עסקה בטיפול בקשישים ועזרה להם לקבל את תנאיהם מרשויות הרווחה. לאחר שהתחתנו בשנת 1965, נולדו להם ארבעה ילדים. בתם הבכורה ז'קלין נולדה בשנת 1966. שלוש שנים אחר כך בשנת 1969 נולד יעקב. לאחר מכן נולדה בתם ליזי בשנת 1971 ושנה לאחר מכן נולד אלי.

ז'קלין ויעקב קרויים על שם אביו של סבא משה – "יעקב". וליזי קרויה על שם עליזה (אמו של סבא משה).

תמונה של סבתא רבתא עליזה וסבא רבא יעקב. (הילד בתמונה הוא סבא משה רחמני)

לאחר 19 שנות נישואים, סבא משה נהרג בעת שירותו הצבאי במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1983. ארבעת ילדיהם התחתנו ולכולם נולדו ילדים. לז'קלין נולדו שלושה ילדים: שלומי כרמית ומור. ליעקב נולדו שלושה ילדים:שוהם אלמוג וגל. לליזי נולדו שלושה ילדים: יובל אדווה ואגם. ולאלי נולדו שתי בנות: אופיר ועמית.

כיום אבלין בת 91 ויש לה 11 נכדים מדהימים שהיא מאוד אוהבת אותם והם כל חייה ועולמה. סבתא אבלין זכתה השנה להיות בבר המצווה שלי והיא אומרת שהיא מאחלת לעצמה שהיא תזכה לראות אותי גם בחתונה שלי.

את כל חגי ישראל המשפחה שלנו חוגגת ביחד ובחג פורים כל המשפחה שלנו מתחפשת ומגיעה להיפגש ולחגוג יחד עם סבתא אבלין ולחלק משלוחי מנות אחד לשני. בנוסף, יש לנו קמע מיוחד במשפחה שעובר מדור לדור וקוראים לו עפסה.

לכל ילד שנולד שמים בעריסה את העפסה שעל פי האמונה תפקידה לשמור על התינוק מפני עין רעה. במבט מן הצד הקמע מזכיר בעיצובו את השדיים של אמו של התינוק, כאשר אבן טורקיז מהווה את הפטמה.

עפסה

בגיל 72 סבתא אבלין יצאה לגמלאות, אך המשיכה להתנדב במחלקת הרווחה ולעסוק בעזרה לקשישים. לאורך השנים היא מאוד אהבה לסרוג כובעים, צעיפים, וסוודרים. בעלה משה ז"ל גם כן מאוד אהב לרקום גובלנים וידע גם לארוג שטיחים.

המסר הכי חשוב של סבתא אבלין שהיא רוצה להעביר לדור הצעיר הוא: "צריך לחיות את החיים באושר שמחה ובריאות ותמיד לחשוב רק על דברים טובים!"

הזוית האישית

ז'קלין (דודה שלי): אמרה שהיה לה נורא כיף להיזכר במה שאימא שלה אמרה לה כשהיא הייתה צעירה.