מאגר סיפורי מורשת

אני בקי, סבתא של שירה אוהב ציון, משתתפת בפעם השנייה בתכנית הקשר הרב דורי וזהו הסיפור השני שכתבתי.

הפעם אני מעוניינת לשתף אותכם בסיפור עלייתו של יצחק בנג'י, חמי ז"ל (אבא של בעלי ז"ל) לארץ ישראל מפרס (איראן).

יצחק בנג'י נולד בפרס בעיר אספהאן.

מפה מתוך אוסף עיתונות יהודית היסטורית, הספריה הלאומית

בעודו ילד בן 9, פעל בסביבה שלהם שליח של הסוכנות היהודית כדי לשכנע את הילדים לעלות לארץ, בתקווה שההורים וכל המשפחה יעלו גם לארץ ישראל. יצחק הצטרף לקבוצת ילדים שמאוד מאוד רצו לעלות לארץ ישראל. כמובן שהוא לא שיתף את הוריו ואת אחיו שיש בכוונתו לעלות לארץ, זה היה דבר מסוכן אז באיראן.

בוקר אחד, עם עלות השחר, הוא יצא מהבית עם צרור קטן של בגדים וקצת אוכל, הצטרף לחבריו והם יצאו לדרך. הדרך הייתה ארוכה מאוד, הם לא נסעו במכונית וגם לא טסו לארץ – הם הלכו ברגל, בדרך קשה ומייגעת, כדי להגיע לארץ.

בקיץ היה חם מאוד מאוד ובחורף היה מאוד מאוד קר. לפעמים גם היה חסר אוכל והם המשיכו בדרכם כשהם רעבים. היו גם הרבה סכנות בדרך. בשלב מסוים יצחק נפרד מהקבוצה והמשיך את דרכו לבד. מדי פעם הוא גם נאלץ לעבוד אצל משפחות עשירות כדי לישון תחת קורת גג ובעבור קצת אוכל. בדרכו לארץ הוא עבר דרך עיראק, סוריה ולבנון – ובסוף המסע הגיע לארץ הקודש.

המסע הארוך נמשך שלוש שנים, וכשהוא הגיע לירושלים ושאלו אותו לשמו, הוא ענה: יצחק אוהב-ציון. מכאן והלאה השם הרשמי של חמי הפך מיצחק בנג'י ליצחק אוהב ציון.

קישור לסיפור הקודם שכתבה סבתא בקי אוהב ציון עם הנכדה הגדולה יותר, נויה

הזוית האישית

בקי: נהניתי לחוות בפעם השנייה את התכנית עם הנכדה השנייה שלי. הקבוצה היתה קטנה ואיכותית. תרמתי ונתרמתי מהביחד של הקבוצה.