מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אהובה. קוראים לי אהובה על שם סבתא שלי. שם המשפחה שלי הוא שירין ולפני הנישואים הוא היה מלכי. נולדתי בבגדאד שבעיראק. תאריך הלידה שלי הוא 1.5.1948. גדלתי בבני ברק, היה לנו בית פרטי היה לנו דירת שלושה חדרים והייתה לנו חצר קטנה. היינו בבית חמישה ילדים – ארבעה בנים גדולים ואני הבת הקטנה, אימא סלימה ואבא סלים. שם האחים שלי: האח גדול יחזקאל, האח השני עזרא, האח שלישי יוסף, האח הרביעי אורי ואני – אהובה. יחד איתנו גר גם סבא שלי (יצחק). אימא שלי עבדה בתור מנקה בתל השומר. גובהה של אמי היה מטר שישים, היה לה שיער ארוך שחור, עיניים שחורות. היא הייתה אישה נאה ולבשה בעיקר שמלות. לאבי היה שיער שחור, עיניים שחורות, מבנה גופו רזה. אבא היה גבר נאה ולבש חליפות. בשבתות אכלנו בשבתות חמין, בעירקית קוראים לזה טביב, קובה סלק, קובה דלעת, סביח, סמבוסק ועוד מאכלים מסורתיים. נהגנו כמשפחה לאכול ביחד ולבקר דודים. הקשר ביני לבין אימא שלי היה מאופיין בריחוק ומשמעת כי היא הייתה טרודה בלפרנס את הבית, אי אפשר היה לדבר עם אימא על כלום, היא לא הייתה מעורבת הרבה בחיים שלי.

גרנו בשכונה יהודית, שיחקנו בערב בשכונה, במיוחד את המשחק "שלום אדוני המלך". משחקים אותו בצורה הבאה: ילד שבוחרים עומד בצד וכל השאר מכינים לו הצגה על מה עשינו במהלך היום והיינו מסבירים את זה בפנטומימה. התחביב שלי בילדות היה לקרוא ספרים. הייתי ילדה שקטה, לא הייתה לי אינטרקציה של ריבים, הייתה לי ולמורים אינטרקציה טובה של דיבורים. היו עונשים: לצאת מהכיתה, לעמוד בפינה. עם זאת, המשמעת לא הייתה קשה בכלל. לא הייתה תלבושת אחידה ביסודי, אבל בתיכון הייתה לנו תלבושת אחידה. המעבר בין הבית ספר היסודי לתיכון היה לי מאוד קשה לי, ובכלל בחיים שלי לעבור ממקום למקום זה מאוד קשה לי.

מקרה מיוחד שאני זוכרת מבית הספר הוא של מחנך של כיתה ח' שהיה לנו. הוא בא להחליף את המורה שלנו לשלושה חודשיים, וכשהוא עזב עשינו שביתה ולא נכנסנו לשיעורים עד שהמורה המחליף יחזור. כל כך התעקשנו, עד שהחזירו לנו אותו אחרי שבועיים של שביתה! הזיכרונות הכי טובים שלי מהגן הם הטקסים שהיינו עושים בחגים.

זיכרונות משנות העשרים

היינו רוקדים בדיסקוטק ריקודים שהתאימו לאותה תקופה כמו: טוויסט, סלו פוקס, ריקודים סלונים. היינו שומעים הרבה ג'אז. הזמרים של אותה תקופה היו אלביס פרסלי, קליף ריצארד והחיפושיות. היינו נפגשים בבתים בחבורות, מפטפטים, מספרים סיפורים. קשרים היו נוצרים במפגשים עם החברים. הקשר היה נוצר בבית הספר: גם הבנים וגם הבנות חיזרו אחד אחרי השנייה. היו קובעים לצאת, בהתחלה מטיילים ואחר כך גם הולכים למסיבות בבתים. רוקדים, וכך נוצר הקשר.

הכרתי את בן הזוג שלי בשידוך. לפני שיצאנו בפעם הראשונה משפחתו באו לבקש את ידי מהמשפחה שלי. לאחר האישור ממשפחתי הלכנו בפעם הראשונה לסרט. היינו יוצאים הרבה בשבתות לבתי קפה ולמקומות בילוי אחרים כדי לשמוע מוזיקה לרקוד. נולדו לי שלושה ילדים. הבת הבכורה שמה טלי, בת 50 עם ילד אחד. היא גרה ביחד איתי בכפר גנים. הבן השני- שלמה בן 46 ז"ל. בן שלישי- סהר, בן 36, יש לו בן זוג, הם גרים יחד בתל אביב.

העלייה שלנו לישראל

עלינו בשנת 1950. החלטנו לעלות כי אימא הייתה אלמנה והיא הייתה צריכה לגדל ולפרנס חמישה ילדים ובעיראק לא הייתה עבודה בשביל נשים. הגענו לארץ ישראל בטיסה. הגענו לאור יהודה: אני, אימא וארבעת האחים שלי. גרנו שם שלוש שנים ולאחר מכן עברנו לבני ברק. למדנו את השפה העברית בגן. אימא אף פעם לא ידעה לדבר עברית, היא כל הזמן דיברה איתנו ערבית. גרנו שלוש שנים בצריף במעברה ולאחר שלוש שנים עברנו לבית פרטי.

מתכון: טביט (עוף ממולא באורז ובשר, בדרך כלל היו אוכלים את זה בשבת בצהריים)

מצרכים

-עוף

-אורז

-רסק עגבניות

-בארט

-מלח פלפל

-עגבנית ותחתכו אותם

אופן הכנה: לוקחים את העוף, פותחים אותו ומתחילים למלא אותו עם אורז ובשר. מה שנשאר מהמילוי משטיחים בתוך סיר ושמים את העןף מעל. ומשאירים את זה לילה שלם על אש קטנה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר התיכון גולדה בפתח תקווה, התש"ף. התכנית נערכה בהנחיית המורה המובילה מיכל סופר.