מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי ארנסטו בנדרסקי, ואני רוצה לספר לכם על ילדותי בצ'ילה בה נולדתי בשנת 1940.

אמנם בשנים הללו התחוללה מלחמת העולם השנייה, אנחנו בצ'ילה לא היינו מעורבים בה. זכיתי לגדול במשפחה יציבה ואוהבת במעמד בינוני גבוה. רמת הלימודים שהעניקו לי ההורים שלי הייתה מצוינת, במיוחד התברכתי במורים מופלאים. כך נהניתי מהלימודים והתקדמתי עד שבסוף התיכון קיבלתי פרס של תלמיד מצטיין. בהמשך התקבלתי לאוניברסיטה וגמרתי לימודים של הנדסה.

הבית שלנו בסנטיאגו, צ'ילה

עכשיו אני רוצה לספר לכם על השנים של ילדותי כילד.

בית הספר שלי היה רחוק מהבית לכן היינו נשארים (כל כיתתי) משמונה ורבע בבוקר עד ארבע וחצי אחר הצהריים במסגרת בית הספר. בהפסקות היינו משחקים כדורגל/ כדורסל ואחרי ארוחת הצהריים היינו עושים את רוב שיעורי הבית שלנו. בסוף היום כשהייתי מגיע הביתה, הייתי אוכל עוד פעם ארוחת צהריים, כי ארוחת הצהריים בבית הספר לא הייתה ממש טובה. לאחר מכן בדרך כלל נפגשתי עם חברים מהשכונה, היינו משחקים עוד פעם כדורגל או כדורסל, או שהיינו עושים סיבובים על אופניים – במיוחד במתחם של האצטדיון הלאומי של צ'ילה שהיה נמצא לא רחוק מביתי. כשהייתי חוזר לביתי הייתי משלים שיעורי בית (אם היו לי), מתרחץ, קורא קומיקס של טרזן, סופרמן, קפטן מארבל והייתי שומע תכניות רדיו או מאזין למוזיקה מתקליטים שהיו לנו בבית. כשאבי היה חוזר מעבודתו היינו אוכלים ארוחת ערב ביחד (כל המשפחה) וזה היה מאוד מהנה וכיף.

הוריי

זהו, זה היה סיפור הילדות שלי ואני מקווה שנהניתם!

הזוית האישית

הנכד עמית: הייתה לי הזכות לעבוד איתך סבא, אני אוהב אותך ומקווה שגם אתה נהנית מהעבודה.