מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אהבת הארץ – מיקי גולדברג

שחר
מיקי ובעלה בחתונתה
אהבה למדינת ישראל

"פה בארץ חמדת אבות

תתגשמנה כל התקוות

פה נחיה ופה ניצור

חיי זוהר חיי דרור

פה תהא השכינה שורר

פה תפרח גם שפת התורה

נירו ניר ניר ניר

שירו שיר שיר שיר

גילו גיל גיל גיל

כבר הנצו ניצנים" (מילים: ישראל דושמן לחן: הרמן צבי ארליך)

נספר על אהבתם של הורי מירה לבית ליכטנהולץ רינגל ולאון רינגל, שהם סבא רבא וסבתא רבתא של שחר סלע, תלמיד כיתה ד'1 בבית הספר הבונים קרית ביאליק.

"ההורים היקרים שלי היו ניצולי שואה שעברו במלחמה תלאות וייסורים. הם שרדו את המלחמה כל אחד בנפרד" – מספרת סבתא מיקי. "אחרי המלחמה הם הגיעו לאזור מיוחד שכל היהודים נפגשו שם כדי לחפש מכרים, משפחה, הורים, ילדים אחים או אחיות. במקרה אמי פגשה את אבי שגר כפר ליד הכפר שלה והחלו לשוחח בניהם ולחפש ביחד משפחה ומכרים וכל מי שנשאר בחיים.

הם לא פגשו אף אחד ושוחחו בניהם וסיפרו אחד לשני היכן היו בתקופת המלחמה. אמי הייתה ביערות פרטיזנית וברחה ממקום למקום מיער ליער, וככה הצילה את עצמה מהגרמנים, ימח שמם. אבי סיפר שברח ממקום למקום, היה בצבא הרוסי, עבר תלאות ואיומים וגם מכות ולא פעם ראה את המוות ממש מולו. להוריי היה קשה ללא כסף וללא רכוש ומשפחה אז הם החליטו למסד את עצמם ולהתחתן."

ומה הלאה? איפה חיים? מה עושים?

"אבי היה איש חסון חזק ויצא לחפש עבודה. הוא עבד בכל עבודה, פעם היה דייג, פעם היה שוטר, פעם ניקה רחובות, פעם היה רוכל, העיקר שיביא משהו לאכול. אמי הייתה אישה חזקה, זריזה ומהירה, היא עבדה בניקיון בתים, בעזרה בגידול ילדים, ובכל מני עבודות מזדמנות.

אחרי מאמצים החליטו ביניהם שהם עולים לארץ ישראל, זו הארץ המובטחת עליה שמעו עוד לפני המלחמה. זוהי מדינה ששייכת ליהודים, טובה ליהודים ואוהבת את היהודים. זוהי ארץ זבת חלב ודבש שרוצה אותנו ואנחנו אותה. אז הם התחילו לחפש את הדרך איך לסדר את כל הניירת לעליה לארץ ישראל. הייתה בהם עדיין תקווה כי ייתכן וימצאו חברים, אחים, אחיות ומשפחה. ואז קרה נס, ממש נס.

הוריי הנמצאים בשוק ומוכרים וקונים מה שרק אפשר כאמי מביטה לצדדים ורואה להפתעתה דמות מוכרת. בהססנות נגשת אליה ושואלת אותה לשמה. האישה בקשה ממנה שלא תפריע לה ושתחכה עד הערב. אמי חכתה עד הערב ואז נגשה לגברת ושאלה אותה לשמה. הגברת הסכימה לומר את שמה  קלרה ליכטנהולץ. באותו הרגע התברר שזאת אחותה הבכורה של אמי. השמחה והעצב נפגשו ביחד, והדמעות לא פסקו וכן גם הסיפורים. מאז עד יום מותן לא נפרדו. באותו הרגע החליטו סופית שתי המשפחות עולים למדינת ישראל.

סבתא מיקי ובעלה ביום חתונתם

תמונה 1

אהבת ארץ ישראל

הן הגיעו לארץ ישראל ביחד. זוהי המדינה שלנו שם נסתדר ושם נצליח. זוהי מדינה שצריך לבנות ולהקים אותה, זה הבית החם שלנו. שם נגדל את ילדנו, נקים משפחות ולא נפחד לצאת לרחוב שמא יהרגו או יכו אותנו. זוהי המדינה ליהודים אנחנו רוצים וצריכים לבנות לנו את הבית שלנו.

אז נודע לאבי שאחיו נמצא בישראל בצה"ל וזהו ההחלטה יצאה מפיהם אנחנו עולים למדינת ישראל. לאחר קבלת החלטה זאת התחילו הריצות להוציא אישורים ודרכונים להגיע למדינת ישראל. מאמצים קשים והמלצות ועזרה ולבסוף הצליחו לעלות על האנייה "נגבה" והפליגו לארץ ישראל.

ההפלגה הייתה קשה וארוכה אבל כדאית, לבסוף הגיעו למדינתנו היקרה. בארץ נלקחו לבית עולים, מעברה, שם התמקמו. היה קשה שם מאוד אז הם החליטו לצאת לעבודה. אימא לקטיף בפרדסים ואבא יצא לכל עבודה מזדמנת וככה התחילו את החיים, באהבה בשמחה והעיקר שהם במדינת היהודים, ארץ ישראל. את אחיו אבי מצא בקיבוץ ולקח אותו אליו הביתה והמשפחה שנותרה התאחדה ביחד. יותר מאוחר קיבלו דירה בעכו, זאת הייתה דירה קטנה והתמקמו בבית ההוא שבע נפשות, בחדר אחד ומטבח וכך המשיכו העיקר להיות ביחד במדינה שלהם. לזה אני קוראת אהבת המולדת, ממש ציונים.

יוסי

כשהוריי בנו קונדיטוריה בעכו, הגיע אליהם ילד ערבי כבן 12 שביקש מאמי עבודה. אמי הסבירה לו שילדים לא יכולים לעבוד אך הילד ביקש רק ללמוד. אמי שאלה אותו לשמו, הוא ענה בבישנות: יוסף, מאז נקרא הילד יוסי.

יוסי היה ילד חמוד, למד יפה את העבודה. בבוקר הלך לבית הספר ואחר הצהריים הגיע למאפייה ללמוד. הוא היה מקבל ארוחת צהריים והיה עמד ליד אמי, וכתב את כל מה שהסבירה לו. הוא אומץ על ידי המשפחה, וכולם אהבו אותו. לצערנו כשיוסי התבגר הוא פגש חברים לא כל כך נחמדים ונפל לסמים, וכך ירד מהדרך הנכונה.

אמי לקחה אותו לטיפול גמילה במוסד מיוחד. בבוקר הגיע לעבודה ובערב החזירה אותו למוסד ללינה ולטיפול ככה זה נמשך בערך כשנה. יוסי חזר למוטב ופגש בחורה יהודייה. הם נישאו ונולדו להם שלושה ילדים מקסימים. עד ליום מותה של אמי יוסי נשאר לעבוד אתה והיה בן משפחה. יוסי חלה במחלת כליות וחייל קצין מצה"ל הציל אותו בכך שתרם לו כליה. היום הוא במצב טוב.

לסיום

"כאן זה בית כאן זה לב

ואותך אני לא עוזב

אבותינו השורשים

ואנחנו הפרחים

המנגינות

שבט אחים ואחיות" (מילים: דורון מדלי, לחן: עידן רייכל)

הזוית האישית

שחר: למדתי להכיר את משפחתי היקרה מה שעברה בשואה ובהגיעם לארץ ישראל וכמה קשה היה אבל לא וויתרו.

מיקי תיעדה באתר סיפורים נוספים:

מילון

קים שואין שמשון
בוא הנה שמשון

גיא שלופן
לך לישון

ציטוטים

”אהבה לארץ ישראל“

הקשר הרב דורי