מאגר סיפורי מורשת

בילדותי גדלתי בשכונת פלורנטין. היינו גרים קרוב לסבתא דבורה רבין, אמא של אמא. כל יום אני מודה לאלוהים שסבתי לוותה אותי כברת דרך בחיים, דבר שנתן לי המון כוח בהמשך.

סבתא התאלמנה מאד צעירה. בעלה שלמה נפטר מטיפוס וסבתא לא נישאה שוב. אמי יוכבד היתה בת יחידה  ונישאה לאברהם חנימוב. נולדו להם ארבע בנות: בתיה, שזאת אני, רבקה ז"ל שולמית ושרה שיחיו. אנחנו היינו כל עולמה של סבתא. סבתא תמיד פינקה אותנו והרעיפה עלינו אהבה ללא גבולות. כשעברתי ניתוח שקדים סבתא נשארה כל הלילה להשגיח עלי. כשהייתי בת שבע עברנו דירה עם משפחתי והתרחקנו מסבתא, אבל זה לא מנע מסבתא להגיע כל שישי-שבת ולעזור כמה שאפשר בהכנות לשבת.

בגיל 18 נישאתי למשה גורגוב וחזרתי לגור בפלורנטין. היתי שוב קרוב לסבתא. נולדו לי שלושה ילדים: אורנה, אורן ודפנה. סבתא היתה אשה מדהימה, שהשקיעה את כל כולה לנכדותיה, ואחר כך לנינים שנולדו. סבתא היתה תמיד מוכנה לתמוך והיא היתה קורנת מאושר. ילדי מאד אהבו להיות אצלה ולאכול איתה. היא היתה בשלנית אדירה. ביתה היה פתוח לכל עובר- אורח והיא היתה מקבלת כל אדם בסבר פנים יפות.

סבתא הייתה מספרת לנו את סיפורי ילדותה, כיצד היא גדלה כמו נסיכה למשפחה מאד אמידה. סבתא גדלה במשפחת רבנים ענפה ברוסיה. בשנת 1933 עלתה ארצה עם אימי אחרי הרבה תלאות שעברו בדרך.

סבתי נפטרה בשיבה טובה בגיל 86 שנים, בערב חג סוכות, בבית הוריי, במיתת נשיקה. היא היתה סמל הצניעות ואהבת הבריות. היא חיה תמיד בתוכי. נשמתה תהא צרורה בצרור החיים, אמן.