מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1946 בקזבלנקה שבמרוקו להוריי, רחל ושלום אביטן. בת רביעית למשפחה שתהפוך ברבות הימים להיות בת 11 ילדים.

לצערי, מתקופת ילדותי במרוקו אינני זוכרת דבר משום שעליתי לארץ בהיותי ילדה צעירה.

עליתי לארץ בשנת 1948 (עם קום המדינה) לפרדס חנה בהיותי בת שנתיים. בשנה בה עלינו שרר חורף קשה מאוד במדינה עם גשמים רבים ואף שלגים. בגלל שבפרדס חנה שיכנו אותנו באוהלי סיירים – אוהלים פתוחים חששו מהתפרצות של מחלות בקרב כל הילדים הקטנים. לכן, שלחו את כל הילדים, כולל אותי, למשפחות אומנות בנתניה ובחדרה כי לכל המשחות הללו היו בתים בנויים. פעם בשבוע הביאה אותי המשפחה להוריי לבקר.

אבא שלי לימד עברית ולאחר שנתיים עברנו לבאר שבע למעברה שעשויה מחומר ששמו אסבסט. במעברה היו תנאים לא פשוטים בכלל, הסירים של הבית היו מפוזרים בסלון כי כל הזמן הייתה דליפת מים מהגגות שהיו עשויים אסבסט. לא היה לנו רע, הייתה תקופה יפה, שיחקנו בחוץ כל הילדים. אני זוכרת שהיינו הולכים למכולת עם פנקסי המזון ותמורת התלושים היינו מביאים סוכר, קקאו, מרגרינה, שמן וכו'.

ב- 1955 עברנו לתל אביב. סיבת המעבר הייתה הגעתם של סבי וסבתי הוריי אמי. הם קנו לאבי את המכולת בכרם התימנים בת"א ולכן עברנו לגור בדירה בדמי מפתח ברחוב סמוך. שם גרו הוריי עד יום מותם.

שנה לאחר מכן, פרצה מלחמת סיני. אני זוכרת שישבנו בתוך עלטה מוחלטת. היינו חייבים לאטום את זכוכיות החלונות בבריסטולים שחורים שלא יראו את האורות מהבית. אני לא כ"כ זוכרת את התקופה הזאת, הייתי בכיתה ד' וכנראה שמרוב הפחד פשוט הדחקנו זיכרונות.

כמובן שלא היו לנו משחקים כמו היום, אבל היו לנו בעיקר משחקים ששיחקנו בחוץ בשכונה: 5 אבנים, חבל, קלאס ועוד.

אני בצעירותי, כנערה בבית ספר תורני

שירים שאני זוכרת מבית הוריי

במשך השבוע לא שרו איתנו שירים, אמי הייתה עסוקה בעבודות הבית ובגידול 11 ילדים ואבי עבד כל שעות היום במכולת. לכן, שירים שרו כולם רק בימי שיש סביב שולחן השבת.

שלום לבן דודי:

נישואיי

לימים הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד ושם, בתנועת הנוער,  הכרתי את בעלי ניסים ז"ל. אז התחלנו לצאת עם החברים בתנועה עד שלימים הוא ביקש את ידי.

בילינו בטיולים, במפגשים, ובריקודי עם. לאחר מכן התחתנו- קבענו תאריך לחתונה שלבסוף נדחה משום  שפרצה מלחמת ששת הימים. שלושה חודשים לאחר מכן התחתנו, ביום 03.11.1967.

ככלה ביום נישואיי, ימים של אהבה פורחת

לימים נולדו לי 3 בנות: מירב, גלית ומיטל.

ואז גם נולדו לי נכדים ונכדות (8 בסך הכל) ורון היא הצעירה שבהם (וגם הצעירה במשפחתה) אחותה הבכורה של רון היא הנכדה הבכורה גם במשפחה.

כמובן שבילינו וטיילנו איתם ככל יכולתנו. טיילנו בעיקר בטבע בכל הארץ, באתרי מורשת, באילת, בטיולי שטח, בבתי מלון, בקמפינגים משותפים, בצימרים. כל שבת בילינו בחרת הבנות. בגלל שגם בעלי וגם אני באנו מבתים ברוכי ילדים שהשפע לא היה מצוי בהם דאגנו לבלות עם הבנות כל הזמן ולהקיף אותן בחום, באהבה ובחוויות.

התחביבים שלי

רקמה- השתתפתי בחוג במשך שנים רבות.

טיולים בארץ ישראל

משחקי קופסא.

עם הבנות שלי והנכדים שלי אני משלבת את תחביביי עם תחביביהם. אני אוהבת לצאת לטייל, לשחק במשחקי קופסא – מונופול, טאקי, חתחתול, רמיקוב, דמקה ועוד ובעיקר נהנית כל פעם איך הם מאושרים כשהם מנצחים את סבתוש.

בצעירותי עבדתי עם אבי במכולת ולאחר מכן תקופה קצרה כאחות.

עם המעבר שלנו לנתניה, בשנת 1972, עקב עבודתו של בעלי עבדתי במכולת הקרובה לביתנו ולאחר מס' שנים פתחתי מכולת לבדי אותה החזקתי עד לשנת 1998.

לאחר שנה בבית הבנתי שעבודה זה משהו שאני מאוד אוהבת ולכן יצאתי לעבוד כקופאית ראשית וכפקידה ברשת מגה בעיר, בה אני עובדת עד היום גם לאחר יציאתי לפנסיה.

בעלי, ניסים ז"ל נולד בשנת 1944 במצרים. בן בכור למשפחה בת 8 ילדים. בעלי היה אדם מיוחד, נדיב וטוב לב. תמיד דאג שלי ולבנות לא יחסר דבר.

בעלי עלה לארץ במסגרת עליית הנוער לכפר הנוער בן שמן.

לאחר מספר שנים עלתה משפחתו ואז הוא עבר לגור איתם ביפו. חמי וחמותי התגוררו בתל כביר עד יום מותם.

כשבתי גלית, אמא של רון, הייתה בת שנה עברנו לנתניה משום שהוא קיבל משרה להקמת סניף חדש של מעליות נחושתן, שם עבד מאז היותו בן 16. בדיוק בתקופה זו הוא נפגע בראשו ובידיו בפיגוע טרור. שהה בבית חולים כחצי שנה ולאחר מכן עוד כשנה בבית.

זאת הייתה תקופה קשה מאוד – כלכלית ונפשית.

בעלי עבד כל חייו במעליות נחושתן התחילה כטכנאי ולאחר מכן בתפקיד מנהלתי.

כשאני עם המשפחה שלי אני מרגישה…

כאשר אני מבלה עם משפחתי אני מרגישה אהבה אין סופית שהיא הדדית מאוד.

תמונה מבר המצווה של חן, אח של רון.                                                      

מפגש ילדים, חתנים, כלות ונכדים אצל אמי ז"ל כחצי שנה לפני שנפטרה.

בתמונה זו רואים אותי ואת אחי עם אמי ז"ל

ביום הולדתי ה- 70 בנותיי ארגנו לי מסיבת הפתעה בנוכחות בני משפחה וחברים.

תמונה זו כוללת את כל בני המשפחה שבנינו בעלי ז"ל ואני. נוכחותו הייתה מאוד חסרה.

 עם אמי ז"ל מהמפגש המשפחתי השלם האחרון בביתה בת"א

גלגולו של חפץ – שרשרת וצמיד

כשהגעתי לגיל 50 בעלי עשה לי מסיבת הפתעה (לקראת יום הולדתי).

בנוסף למסיבת ההפתעה הוא קנה לי גם תכשיט ( אני לא אוהבת במיוחד תכשיטים ). אך בחרתי לכבד אותו ולענוד את התכשיט שהביא לי.

סיפור האהבה שלי למשפחתי

הזוית האישית

סבתא עליזה: אני שמחה לומר כמה מילים על הפרוייקט הנהדר הזה. ראשית, הפרוייקט הזכיר לי שוב את כל העבר שלי מאז שהייתי ילדה, הבית, ההורים, כל המקומות בהן גרנו. ושנית, זה היה לי ממש כיף לבלות עם הנכדה שלי ולהראות ולספר לה על כל העבר שלי מילדותי ועד שבגרתי. וגם בכל המקומות בהם ביקרנו יחד. מאוד מאוד נהניתי מהפרוייקט הזה. הייתה חברה נעימה מאוד, אנשים נחמדים, סבים וסבתות מאוד נחמדים עם סיפורים מעניינים. זכיתי להכיר אנשים מאוד כייפים וחברותיים. אני מקווה שגם הנכדה שלי מאוד נהנתה. אני חושבת שכן כי היא מדברת על זה בבית. ולך גליה, אומר פשוט כל הכבוד על הובלת הפרוייקט ותודה רבה רבה על כל מה שעשית ועל כל הנתינה.

הנכדה רון: היה לי כיף ללמוד על סבתא, למדתי עליה המון. זה היה מאוד מעניין. תכנית הקשר הרב דורי העמיקה את הקשר ביני לבין סבתא. אני חושבת שתכנית הקשר הרב דורי היא תכנית מ – ד – ה – י – מ – ה !!!! אני ממליצה בחום תכנית מעמיקה את הקשר מלמדת להעריך את המבוגר ממני, על העבר ועל עוד הרבה דברים. רציתי להגיד תודה לסבתא שלי שהסכימה להצטרף איתי למסע המדהים הזה. התכנית המזכירה לי מחדש עד כמה מזל יש לי שיש לי את סבתא שלי ואת המשפחה שלי.