מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אהבתו של סבא רשי לקולנוע

סבא שלי- רשי לבאות
סבא שלי - רשי לבאות
אהבה לקולנוע

סבא רשי,  נולד בשנת 1945 בתל אביב.

סבא תמיד אהב קולנוע, בימי נערותו כשגר בתל אביב היו בסביבות חמישים בתי קולנוע בעיר והוא ביקר בכולם.

האולמות היו אז נורא גדולים, הכרטיסים היו זולים וכולם היו הולכים. האולמות הגדולים היו מתמלאים עד אפס מקום.

כשעבר לגור בירושלים, הטלוויזיה בדיוק הגיעה, והוא היה בקולנוע לבדו, האולמות היו כל כך ריקים שלפעמים לא הפעילו חימום.

ברגע שהופיעו מכשירי הווידיאו, החלה תקופה שבה כל בתי הקולנוע פשוט נעלמו. בהתחלה הפכו את בתי הקולנוע, לאולמות קטנים ובהם, במקום שסרט אחד יוקרן כל פעם, הוקרנו כמה במקביל, בתקווה שזה יגרום לאנשים לבוא. זה לא עבד ואחד אחרי השני, כמעט כולם פשטו את הרגל. למרות זאת, היה מספר קטן של בתי קולנוע ששרדו.

סבא מספר שהיתה שכונה אחת בשם ״שכונת שפירא״, השכונה בה הוא גר, בה היה אולם קהילתי גדול שקראו לו ״קולנוע זהר״. בעיקר בני הנוער של השכונה היו מבקרים בו, אולם הם היו מאוד אלימים.

אנשים אז שתו משקה כמו ה״קוקה קולה״ של היום, בשם ״טמפו״, וכשלאלה שישבו בקומה למעלה (היו שתי קומות של מושבים באולם – קומה למעלה וקומה למטה), נמאס מהמשקה שלהם, לפעמים אחד היה זורק את שלו למטה וזה היה פוגע במישהו. כולם היו צועקים ונהיה שם בלאגן שלם, זה לא היה נפתר עד שהיו תופסים מישהו מקרי, לא משנה אם הוא זה שזרק או לא, ונותנים לו מכות.

כן, היה חוויה להגיע לשם, אבל סבא זוכר את זה כחלק חשוב מהילדות שלו, חלק טוב.

עד היום אוהב סבא ללכת לקולנוע, לשם יציאה מהבית וצפייה במסך הגדול.

מילון

פשטו את הרגל
פרשו, הפסיקו להל את העסק

ציטוטים

”״ככל שעושים יותר שאוהבים, הילדות תהיה יותר טובה״“

הקשר הרב דורי