מאגר סיפורי מורשת

הספור המשותף של סבא וסבתא מגבעת ברנר

זהו סיפורם של חנה ושמעון כורה שהם סבתא וסבא של רוני כורה האהובה. כפי שיסופר נולדנו בגבעת ברנר חיינו שם כ-40 שנה ובשנת 1976 עזבנו את הקיבוץ האהוב שלנו מתוך רצון לנסות דרך חדשה, דרך אחרת.עברנו למושב אלמגור ובו אנו חיים באושר עד עצם היום הזה.להורים של סבתא חנה קראו צילי ואהרון נלנבוגן- קשת.סבא אהרון היה נגר וסבתא צילי מנהלת חשבונות.להורים של סבא שמעון קראו מילו וחיה קרו- כורה.סבא מילו היה בנאי וסבתא חיה רפתנית.

אנחנו סבתא חנה וסבא שמעון ( הסבים של רוני ) נולדנו בקיבוץ גבעת ברנר הגדול והיפה בעולם.מיד עם בואנו לקיבוץ מבית החולים קפלן שם נולדנו הביאו אותנו לבית התינוקות המשותף שהיו בו שמונה תינוקות ושתי מטפלות, בבית התינוקות היינו לכל אורך היום והלילה ורק כמה שעות אחה"צ הורינו באו לקחת אותנו לבילוי בבית ההורים. בערב חזרנו לבית התינוקות לשנת לילה, בלילה היה שומר שענה על כל בכי שלנו.  

בבוקר האימהות באו להאכיל ולשחק איתנו ואז הלכו לעבודה ואנחנו נשארנו בבית התינוקות.

 

לתחנה הבאה שהייתה גן הילדים הצטרפנו בגיל 3 בסה"כ היו בגן 25 ילדים, הגן שלנו היה אהוב היו לנו בו תרנגולות וגינת ירקות טיילנו לרוב בחצר הקיבוץ ברפת ובלול.עלינו לכיתה א' וביום הראשון , אנחנו זוכרים, קיבלנו 4 קוביות שוקולד, תיק, קלמר, עפרונות, מחק וסרגל.בגיל 13 חגגנו בר מצווה וקיבלנו שעון יד במתנה מהקיבוץ. שם בית הספר שלמדנו בו היה גבעת ברנר הכנו בו שיעורים היינו ממושמעים והכל היה באווירה נעימה. המקצועות האהובים על סבתא היו ספרות ותנ"ך והמקצועות שסבא אהב היו היסטוריה ציור ופיזיקה. בביה"ס היה לנו חדר אוכל גדול ויפה עשינו תורנויות בשטיפת כלים סידור חדר האוכל לפני ואחרי הארוחות.

 

סבתא אהבה מאוד פשטידת תפוחי אדמה והמאכל האהוב על סבא היתה פשטידת גבינה ושמנת עם ריבה, ממתקים לא היו לנו למעט בימי שישי בקבלת שבת שכל ילד קיבל 4 קוביות שוקולד.עברנו לחברת הנוער העובד והלומד ובסוף כל יום לימודים הלכנו לשעתיים עבודה לפי צורכי סדרן העבודה עבדנו בגן הירק במשתלה ובמשק ביה"ס. בערב היינו הולכים לבקר את ההורים בחדר שהיה מבנה בין חדר אחד ומרפסת.

 

בטקס הסיום של קבלת עול מצוות שכלל תפירת כפתורים, תיקון גרביים, רכיבה על אופניים ועוד…בתקופה זו יצאנו גם למחנות וטיולים שם הכרנו חברים חדשים מקיבוצים אחרים. במסגרת חברת הנוער חולקנו לארבע מחנות: אמיר, ארז, ניצן ואלון.סבתא חנה הייתה במחנה אמיר וסבא בארז. בין המחנות היו תחרויות של ימי ספורט קטיפים ועוד.הייתה זו ילדות מעניינת ומאושרת.

 

משחקי ילדותנו היו: שבע אבנים, חמש אבנים, קלאס, חמור ארוך ואל תפהק, גע גע גע, מחניים, שני דגלים, שוטרים וגנבים, דודס וגולות.שיחקנו בחוץ כי לא הייתה טלויזיה ולא היה מחשב וגם בין ההפסקות בכיתה.

 

בסוף י"ב במסיבת חג המשק התקבלנו לחברות במשק ומשם לצבא סבא לצנחנים בתור מדריך צניחה וסבתא מקפלת מצנחים. סיימנו את השירות נישאנו ונולדו לנו 4 בנים נחמדים לתפארת מדינת ישראל ולנו: חגי, אילן, רמי ואורן רמי הוא אבא של רוני, מכיוון שנולדנו באותו הקיבוץ הכרנו זה את זה מילדות סבא מבוגר מסבתא בחמש שנים וכולם חיזרו אחרי סבתא. אבל סבא שכבר היה בצבא הציע ראשון חברות לסבתא וניצח את כולם.

 

נישאנו בשלהי קיץ 66.בשנות העשרים שלנו נולדו ילדינו שהיו מרכז עולמנו ואת כל מרצינו השקענו בהם כדי שהיו להם חיים מאושרים ומשמעותיים כמו שהיו לנו. אפשר היה לדבר איתנו על הכל היינו מעורבים בחיי ילדינו בשמחה גדולה כל מאווינו היו ילדים ועבודה.

 

אהבנו לחוג את חגי ישראל בבתי הילדים ועם הקיבוץ כולו.סרט היה פעם בשבוע שהוקרן בחדר האוכל מסיבות ריקודים ושירה בליווי אקורדיאון.לעיתים רחוקות מאוד נסענו לעיר להצגה ולפעמים הגיעו לקיבוץ להקות זמר שונות, זו הייתה תרבותינו.התקשורת היחידה של אותם ימים הייתה ישירה זה עם זה לא בטלפון ולא בווסאפ.

 

סבא וסבתא אוהבים עד היום שירים רוסיים שירי ארץ ישראל כמו כן הושפענו משירי מצעד הפזמונים הלועזים כמו:פול אנקה, אלוויס פרסלי, החיפושיות, קליף ריצרד, הפלטרס ורקדנו לפי המוזיקה הזאת כל מסיבה הייתה מתחילה בריקודי הורה שזה הריקוד הישראלי הנפוץ ביותר אחר כך היו ריקודי מעגל ובסוף ריקודי זוגות מאוד אהבנו את המסיבות הללו.

סבתא רבתא חיה אמו של סבא שמעון כשהייתה בת מספר חודשים כשהיו בדרכם לארץ נפלה מהעגלה שנסעה אותם לתחנת הרכבת. והרי הסיפור: הגויים פרעו ביהודים והיהודים פינו את העיירה בליטא שמו את כל החפצים ואת הזקנים והילדים על מזחלות ונדדו בשלג למקומות אחרים.כל זה קרה בארץ  ליטא ופתאום במהלך המסע הזדעק אחד מבני המשפחה שסבתא חיה התינוקת נעלמה מהעגלה. קמה מהומה גדולה וכולם חיפשו את החבילה ומקצה השיירה רצו יהודים טובים עם חבילה ביידם שזו כמובן הייתה סבתא חיה. איזה מזל! 

 

סבתא חיה לפני עלייתה לארץ נסעה לדנמרק להכשרה שהכשירה את הצעירים לעבודה. (בעיקר לחקלאות).

סבתא חיה בחרה להתמקד בענף הרפת וכשהגיעה לארץ והופנתה לקיבוץ גבעת ברנר שאל אותה המזכיר מה היא יודעת לעשות? וסבתא ענתה " אני רפתנית "עד סוף ימיה כל זמן שעמדה על רגליה עבדה ברפת וזה מתקשר לחפץ: בין החפצים שלה הייתה קופסת עץ עם כפתורים ושני כלים לסוכר וגם שני כובעי צמר קטנים לשמור על חום הביצים הקשות, במיוחד אנחנו זוכרים את כלי הסוכר שעשוי מקרמיקה ומעוטר בנוף כפרי עם פרות באחו ואיכרה חולבת פרה. המכסה נשבר וסבא רבא משה חרט מכסה עץ חדש. סבתא חנה, עד היום משתמשת בכלי לפלפל שחור. את כלי הסוכר השני אנחנו שומרים לקישוט על הכוננית.

 

הכלים מאוד יקרים לליבנו .

יש לנו בשבילכם מרק עוף לנשמה:מצרכים: 3 כרעיים של עוף, בצל בינוני, שני גזרים יפים, צרור פטרוזיליה וצרור שמיר, מלח ופלפל ובנוסף גם אטריות.אופן ההכנה:למלא חצי סיר במים ולהרתיח, כשהמיים רותחים לשפוך לתוכם את הבצל והגזר כשהם חתוכים ולהרתיח שוב, להוסיף את הכרעיים ולבשל עוד חצי שעה לאחר מכן להוסיף את השמיר והפטרוזיליה+ מלח ופלפל והמרק מוכן…לפני ההגשה אפשר לבשל איטריות ולהוסיף למרק…אכילה נעימה ובתיאבון, סבא וסבתא של רוני.     

 

גבעת ברנר: "גבעת ברנר הוא מן הקיבוצים הגדולים בישראל, שייך למועצה האזורית ברנר ושוכן מדרום לרחובות וממערב לכביש 40. הקיבוץ נקרא על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר". ויקיפדיה

תשע"ו