מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אהבותיה של סבתא דליה

ליבי וסבתא דליה בבאולינג
בתמונה כל המשפחה מצד אמי
הילדים בחייה של סבתא דליה

רקע

סבתא דליה נולדה בקריית מוצקין לפני 70 שנה.

"גרנו ביחד עם סבא וסבתא שלי, הייתה לנו חצר גדולה, היו בה עצי פרי, תרנגולות, יונים וברווזים." – מספרת סבתא, "בגיל 6 עברה המשפחה לקריית ים וגרנו קרוב לשפת הים". סבתא מאוד אהבה את הים, את הריח של הים. "בגיל 10 עברנו לקריית ביאליק ולמדתי בבית ספר הבונים, מחזור שלישי." ממשיכה סבתא לספר.

"בגיל 13 עברנו שוב לקריית ים ושם גרתי עד שהתחתנתי. גרנו בקיבוץ עין גב, לאחר 5 שנים עברנו לקריית ביאליק ומאז אנחנו גרים פה. לאורך השנים גידלנו פה 4 ילדים."

אהבתה של סבתא לילדים מבית הספר

סבתא מאוד אוהבת ילדים, בהתחלה טיפלה בנכדים וכשגדלו החלה לעבוד בבית ספר "קדימה" עם ילדים תקשורתיים. היא התחילה מהכיתה הראשונה ועבדה שם במשך 16 שנה עד שיצאה לפנסיה. סבתא אהבה מאוד את העבודה. למרות שהעבודה הייתה מאוד קשה ודרשה הרבה כוחות נפשיים וכוחות פיזיים היא הלכה לעבודה כל יום בשמחה.

במחזור הראשון, בכיתה היו 8 ילדים, ההתחלה הייתה מאוד קשה. קשה היה לתקשר עם הילדים. היו ילדים שלא דיברו, היו ילדים אלימים, היו ילדים שבכו כל הזמן. לאט לאט ובסבלנות רבה, הצליחה סבתא ושאר הצוות ליצור קשר עם הילדים, ולהקנות להם הרגלים. הם למדו איך לשבת ליד השולחן, איך לאכול בצורה מנומסת, איך ללכת לשירותים. לאט לאט הם התחילו ללמוד. לסבתא היו המון שיטות איך לשכנע את הילדים לשבת ליד השולחן ולהתחיל ללמוד. לסבתא היה פאוץ' שבתוכו היו המון ממתקים, וכל מיני הפתעות. כל מי שהצליח לעבוד קיבל הפתעה וכך הצליחה לעבוד עם הילדים.

תמיד כשמישהו הצליח לבצע משימה (בהתחלה המשימות היו קטנות) היא תמיד התרגשה, אפילו דמעות היו בעינה כשהייתה מספרת על הילדים. כשסבתא הייתה מדברת על הילדים במשפחה ידעו כולם, שהיא מתכוונת לילדים מבית הספר. כשאחד הילדים היה מתקשה לעשות משהו או להבין, סבתא הייתה כותבת לו סיפור בנושא שהתקשה בו וכך במשך השנים התווספו הרבה סיפורים ששימשו את המורות ואת הילדים.

עד היום סבתא שומרת על קשר עם הילדים שעבדה איתם, למרות שהיום הם כבר בוגרים. היום כשהיא בפנסיה סבתא משתדלת להגיע לבית הספר בו עבדה ומתנדבת בכיתות התקשורתיות.

סבתא עוזרת לילדים בלמידה

תמונה 1

סבתא ואהבתה לנכדים

לסבתא יש 11 נכדים, שניים מהם הם כלבלבים חמודים של בתה הבכורה. הנכד הבכור ביותר בן 23 והנכדה הקטנה ביותר בת חצי שנה. סבתא מאוד אוהבת את הנכדים שלה ואנחנו מאוד אוהבים אותה. היא משתדלת להעניק לכל אחד מאתנו את כל תשומת הלב שצריך. פעם בשבוע כל המשפחה נפגשת אצל סבתא לארוחה משותפת בימי שישי או במוצאי שבת ואז כולם מחכים לפיצה מעשה ידיה של סבתא.

בבית של סבתא קיים ממד, ואנחנו הנכדים (הקטנים יותר) הפכנו אותו למועדון, "מועדון הכיף והשמחה". נכנסים לביתה של סבתא, אומרים שלום וכולם נכנסים ישר למועדון. במועדון אפשר למצוא הכל: משחקים לכל הגילאים, דפי צביעה לכל החגים, יצירות, צבעים, פלסטלינה ובעיקר בעיקר ממתקים. אנחנו מחכים להגיע תמיד לסבתא כדי להיפגש במועדון.

סבתא לא אוהבת לקנות, אלא לאפות הכל בידיים: לחמניות, מאפינס, עוגות, עוגיות ובמקרר יש גלידה לכל אחד בטעם שהוא אוהב.

סבתא ואני

הקשר ביני לבין סבתא הוא קשר מיוחד מאוד. סבתא מלווה אותי מאז שנולדתי, טיפלה בי כשהייתי תינוקת, ואחר כך לקחה אותי מהגן ומבית הספר. כשגדלתי הקשר נשמר והתחזק, סבתא גרה בעיר שלי ולכן אני יכולה לבוא אליה ברגל מתי שבא לי. אני הכי אוהבת לאפות עם סבתא, בימי שבת להכין פיצות, ובשישי לבוא ולעזור בסידור השולחן לארוחה משפחתית.

סבתא וליבי

תמונה 2

אני אוהבת לישון אצל סבתא, ובבוקר לאכול איתה ועם סבא ארוחת בוקר. סבתא היא החברה הכי טובה שלי, ואני משתפת אותה בהכל, אפילו דברים שאני לא מספרת לאימא. סבתא מקשיבה ואם צריך עוזרת ומייעצת.

הזוית האישית

הנכדה ליבי: לי ולסבתא היה כיף בכתיבת הסיפור, זה תרם מאוד לקשר שלנו, וחשף אותי לעבודתה.

מילון

כיתות תיקשורתיות
כיתות של ילדים עם אוטיזם/ בעיית תקשורת

ציטוטים

”סבתא מלווה אותי מאז שנולדתי, גידלה ומגדלת אותי. “

”לסבתא יש 11 נכדים, שניים מהם הם כלבלבים חמודים של בתה הבכורה.“

”סבתא החברה הכי טובה שלי, ואני משתפת אותה בהכל.“

הקשר הרב דורי