מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ בשנת 1953 מטהרן שבאירן.  הייתי תינוקת וטסתי במטוס יחד עם הורי  ואחי  הגדול.

כשהגענו  ארצה נשלחנו לעפולה גרנו במעברה באוהלים. לאחר מכן קיבלנו דירת פחון בת שישה מ"ר גרנו בה שבע נפשות. לא היו שירותים ומים.. בתקרת הפחון היו חורים ומשם זלפו מים על ראשנו  .כדי להביא מים היינו צריכים ללכת 2 קילומטר עם דלי כבד. גם לשירותים גם היה צריך ללכת 2 קילומטר.

האוכל היה מצומצם לא היה עבודה ובילויים. היינו צריכים לקנות  קרח כדי לשמור על דברים קפואים שלא יתקלקלו . בשבת עשינו קבלת שבת .הורי פרסו שמיכה על הרציפה וישבנו לאכול לחם ו-3  ביצים אכלו 6 נפשות .

כשהייתי ילדה קטנה מכרתי קרח וככה התפרנסנו וגם אני ואחי.  דרך נוספת להתפרנס הייתה כשיצאנו ב-3  בלילה בגשם ללכוד צפרדעים וכך  הרווחנו את כספינו  למשפחה .

אימא הייתה מתעוררת  מוקדם וגם אבא היו יוצאים לעבודה בקטיף תפוחים. בחצר ביתנו גידלנו ירקות, תרנגולות ועיזים.  אכלנו מהביצים  שהטילו התרנגולות,  שתינו חלב שחלבנו מהעז . פעם בשבוע היינו הולכים לשוק וקונים מצרכים. הערבים  בשוק, ישבו על האדמה ומכרו ירקות פרות דברי מזון. לא היו הרבה כבישים והרבה מכוניות ואוטובוסים. רק למי שהיה עשיר הייתה מכונית לכן, לא היו הרבה מכוניות כמו היום.

הכרתי  את בעלי בהיותי בת 12  הלכתי לקנות לחם נסעתי עם האופניים  והוא ביקש סיבוב על האופנים לא נתתי לא והוא התעקש והלך אחרי לביתי . הוא היה  בן 17  הוא נשאר בביתי והרגיש בבית וכשהלך חזר בא שוב כאורח .  ו

יום אחד הוא בה עם בחור אלינו הביתה שהורי רצו מאוד  שאנשא לו. הבחור היה קרוב משפחה שלו. "תראה את הבחורה הזאת אני מאוד אוהב אותה ורוצה להינשא  לה". ואז הייתה בניהם  מריבה  ובעלי ניצח .

אני דוברת ערבית שכנינו היו ערבים גרתי ליד ג'נין וכך למדתי את השפה הערבית.   וכיום אני מדברת 3 שפות פרסית ערבית ועברית .עד היום אני אוהבת את הצפון ומבקרת כל שנה באזור. אני אוהבת לנסוע לצפון ולראות איך עפולה מתפתחת.