מאגר סיפורי מורשת

באוקטובר 1959 סבתא שושי עלתה לארץ ממצרים כשהיא בת 8. לא ניתן היה להגיע ממצרים לארץ ישראל ישירות. סבתא הפליגה עם משפחתה ועוד עולים רבים במשך שלושה ימים באוניה לאתונה,. שם שהתה במלון שקלט עולים זרים כחודש ימים. את חגי תשרי חגגו באתונה. לאחר מכן טסו בטיסה של שעה מאתונה לארץ ישראל.  במוצאי שבת נחתו בארץ ישראל. קרובי המשפחה שלא התראו אתם שנים רבות פגשו אותם בשדה התעופה וההתרגשות הייתה רבה.

משפחתה של סבתא שושי בחוף הים במצרים

בתחילה רצו לשלוח אותם לבאר שבע או לעיר אחרת בדרום הארץ אך לבסוף לאחר התעקשויות קיבלו צריף במעברה בבת ים. הצריף היה מאסבסט, 49 מ"ר וגרו בו 11 נפשות. זו הייתה אחת התקופות היפות ביותר והצנועות ביותר. היינו צריכים להתאקלם ומהר מאוד כל בני המשפחה רצו לחוש ישראלים וללמוד את השפה העברית במהרה.

הקליטה של סבתא הייתה קשה. אך כילד ההתאקלמות הייתה פחות קשה מאשר להוריה. במהלך השנים צברה חברים רבים הן בבית הספר היסודי, התיכון והצבא.

סבא רבא היה חייט מפורסם בקהיר ובארץ ישראל הפך להיות עובד תברואה בעירית בת ים והאגו שלו נפגע. סבתא רבתא בעיקר גידלה את תשעת הילדים ותחזקה את הבית. הצרכים היו מועטים ובעיקר שרר חום בבית. עד היום הקשר של סבתא עם אחיה הוא הדוק מאוד.

לימים סבתא סיימה את הלימודים, התגייסה לצבא ובאמצע שירות הצבאי התחתנה עם סבא יעקוב מאיו. היום הם נשואים כמעט 48 שנה ונולדו להם שלוש בנות אחת מהן שרון בן עזרא היא אימא שלי.

סבתא עבדה במהלך 48 השנים במשרד הביטחון במחוז שמטפל בנכי צהל ומשפחות שכולות. כל שנותיה במשרד הביטחון חשה סיפוק, שליחות וגאווה.

באפריל 2018 סבתא שושי פורשת לגמלאות .

המוטו לחיים של סבתא הוא "להאמין בעצמך", "לאהוב את מה שאתה עושה" ובעיקר "לאהוב בני אדם".

הזוית האישית

סבתא שושי: חוויה מדהימה. התוודעות לעוד משפחות וההיקלטות בארץ ישראל. חוויה של קשר ביני לבין נכדתי. חוויה מגבשת ומלמדת בין הנכד לסבתא.

מאיה: הזדמנות להכיר את הסבתא בילדותה ואת סיפורי משפחתה.