מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1944 סימי נולדה בעיר מליה שבספרד.

כשהייתה בת 7, בשנת 1951, הוריה ניסו לעלות לארץ ישראל. מכיוון שעצרו את העלייה לארץ ישראל מספרד, הם ניסו לעלות לארץ ישראל דרך מרוקו.

כשעברו למרוקו הבינו שגם משם עצרו את העלייה לארץ ישראל, לכן נשארו לגור במרוקו כשלוש שנים. במרוקו גרו בשכנות לזוג נוצרים שלא היו להם ילדים, ששמם פפה ומריה.

פפה היה דייג והייתה לו סירת דייגים. הם "אימצו" את סימי, מאוד אהבו אותה ודאגו לה כאילו הייתה בתם. היא הייתה בביתם מרבית היום, אכלה אתם ויצאה אתם לטיולים בסירת הדייגים שלהם. בשנת 1955 כשפתחו את העליה לארץ ישראל, הוריה החליטו לעלות לארץ.

פפה ומריה התעצבו מאוד מהידיעה שלא יראו יותר את סימי שהייתה להם כמו בת. הם ביקשו מההורים שלה שישאירו אותה איתם והם יגדלו אותה ואף הבטיחו להם שיגדלו אותה כיהודיה.

הוריה של סימי לא הסכימו לוותר עליה ופפה ומריה נאלצו בצער להיפרד מסימי.

הזוית האישית

ליאב: אני חושב שהסיפור של סבתא, כולל העובדה ששכניה לא רצו לוותר עליה, הוא קצת מצחיק וכיפי ומצד שני קצת צובט בלב.