מאגר סיפורי מורשת

 סבא יצחק דינס מספר לנכדתו כנרת:

 

 

1 באוקטובר 1969, היום הראשון ללימודים באוניברסיטה. יום של סתיו, עם מזג אויר שמשי ונעים. כל הסטודנטים יצאו לטיול בחוצות העיר והגורל הפגיש אותי עם בחירת לבי. חברה של חבר הכירה לי נערה שגרמה ללבי להחסיר פעימה, באותו הרגע ידעתי שהיא תהיה אישתי. עד היום רחובות העיר מזכירים לי את אותו היום.

 

כעבור כמה שנים, הקמנו משפחה ונולד הבן הבכור. לאחר לבטים רבים, החלטנו להגשים את החלום הציוני ולעלות ארצה בשנת 1974. עקב מלחמת האזרחים בקפריסין, חברת התעופה הרומנית סירבה לטוס לארץ ולפיכך הסוכנות היהודית שלחה מטוס "אל על" מיוחד על מנת להעלות אותנו ואת שאר העולים. 

 

נחתנו בצהריי יום חמסין לוהט בחודש אוגוסט ופינו אותנו ישירות למרכז קליטה בדימונה. שם הכרנו לראשונה את המדבר, הגמלים והחום הנורא שהגיע ל 20 מעלות יותר ממה שהכרנו. כמובן שבננו הבכור היה עטוף במעיל, שמיכה וכובע גרב כמקובל ברומניה. החיים בדימונה כעולים חדשים, ללא שפה, כסף, משפחה או חברים היו מלאי אתגרים.

 

כעבור שנה התגייסתי לצבא ושירתי במשך 6 חודשים בהם הכרתי את אדמת המולדת בגזרות הלחימה השונות, ברצועת עזה, יהודה ושומרון וגבול הלבנון. לאחר מכן התחיל מסע חיפוש עבודה ברחבי הארץ ולבסוף מצאתי עבודה בחיפה, שם נשארתי במשך ארבעה עשורים עד גיל הפרישה.

 

החיים המשותפים בארץ זימנו לנו הזדמנויות ואתגרים לשפר את מצבנו הכלכלי ולהתערות בחברה הישראלית. אני שמח שנכדיי נולדו בארץ ישראל ונחסכו מהם הקשיים והאתגרים שאותם אנו חווינו כי אני מאמין שאין לנו ארץ אחרת.

 

דימונה: "דימונה הוקמה בספטמבר 1955 כאשר הובאו למקום 36 משפחות של עולים מצפון אפריקה. בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים של המאה העשרים הגיעו עולים ממזרח אירופה והשתלבו בעשייה המקומית. הקמת היישוב בלב המדבר לוותה בפסימיות, ויש שקראו ליישוב "דמיונה" או "דמעונה"."

תשע"ה