מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא רובידה גרוס כהן, נולדתי בתאריך 1.3.1950. אני גרה בקריית-שמונה, עוד מהזמן בו שקראו לקריית שמונה 'חלסה'. גרנו בפחונים כחצי שנה ומשם עברנו לצריפים, היום זה נקרא 'אשכול'. למדתי בבית הספר היסודי מגינים ואחר כך עברתי לבית ספר תיכון מעלות, שהיום הוא נקרא דנציגר. בנעוריי הייתי הולכת הרבה לצופים.

למדתי במגמת פקידות תלת שנתית. אנחנו בבית חמש בנות, אני הבכורה מביניהן. כיום כולן פנסניונריות. התחביבים שלי היו לסרוג. פעם לא היה חבילות צמר מוכנות, היינו קושרות חוט לחוט. הייתי רוקמת המון. כשהייתי קטנה שיחקתי הרבה מחניים, קלאס וחמש אבנים. אני זוכרת את אבא שלי שר שירי פלמנקו בספרדית במסיבות, ועד היום אני זוכרת חלק מהשירים. עוד אני זוכרת  את אבא שלי בפסח קורא את ההגדה בספרדית ובעברית.

כיצד הכרתי את בעלי

הכרתי את סבא כך: עבדתי כקופאית בסופר ובחג ראש השנה עשיתי קניות, והייתי צריכה הובלה הביתה. בדרך סבא שאל אותי אם יש לי חבר, אני הייתי מאוד ביישנית ואמרתי שלא. אז הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו.. מאחר והוא מצא חן בעיני, הסכמתי. הייתי בת 18 ובגיל 19 התחתנו. בחודש הבא אנחנו נשואים 50 שנה!

כיום אנחנו גרים בקרית שמונה, אני אימא לשלושה ילדים.

הזוית האישית

רובידה גרוס השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי הילה אוחנה וירדן וייס. התכנית נערכה בבית הספר הגומא בכפר בלום, התשע״ט.