מאגר סיפורי מורשת

סבא אריה מספר   

נולדתי בישראל להורים שהגיעו ארצה בשנת 1950 שנתיים לאחר קום המדינה. הוריי התגוררו בעכו בדירה קטנה המשותפת לעוד שתי משפחות וחלקו יחד מטבח ושירותים. אני נולדתי בשנת 1954 ילד שני למשפחתי, קדמה לי אחותי הבכורה דבורה. עד כתה ח' התחנכתי בבית ספר יסודי "התומר" בעכו, לאחר מכן למדתי בתיכון "בית חינוך גליל מערבי" הסמוך לעכו. בשנת 1972 התגייסתי לצה"ל ושירתי בחיל הים כקצין ים לאחר שסיימתי קורס חובלים מוניתי למפקד ספינה. לאחר חמש שנות שירות חיל הים המשכתי בתפקידים שונים בשירות המדינה עד יציאתי לגמלאות. במהלך שירותי הצבאי בשנת 1976 נישאתי לחברתי מילדות אלקה ויחד עמה הקמנו משפחה בת שלושה ילדים וכיום יש לנו 9 נכדים.

הקדמה קצרה  

כאשר נרתמתי יחד עם נכדי איתן לפרויקט  הבין דורי חשבתי שהסיפור שאספר יהיה אודות סבא רבא אשר אילן ז"ל שסיפורו מופלא ומיוחד מאוד. סבא רבא אשר ז"ל היה ניצול שואה, מעפיל שנתפס ונשלח לקפריסין ואחר כך במלחמת העצמאות נפל בשבי הירדני.  סיפור חייו ממחיש את מסכת התלאות של עמנו מהשואה לתקומה. כאשר התייעצתי עם איתן נכדי הגענו למסקנה שסיפורו של סבא רבא אשר ז"ל סופר פעמים רבות ואף עלה על הכתב בספרים ובאתרי אינטרנט. החלטנו לספר את סיפורם של הוריי, שמגלמים הלכה למעשה את המונח "קיבוץ גלויות".

סבא רבא נפתלי ז"ל  

אבי נפתלי הופריכטר נולד בשנת 1924 בעיירה אושטיין שבפולין (כיום אוקראינה) בן בכור להוריו. במלחמת העולם השנייה הגרמנים התקדמו לעבר העיירה בה התגורר אבי. היהודים החלו בבריחה מזרחה סבי מרדכי שכר את שירותיו של עגלון מקומי לשאת את מטלטליהם מעבר לגבול הרוסי ואז כשחצו את הנהר סבי העיף את העגלון לנהר והמשיך עם העגלה עד שהגיעו לבאקו בירת ארביז'ן  שם מצאו מקלט עד לסוף המלחמה. במסעם ארצה שוכנו אבי ומשפחתו במחנה מעבר לפליטים בדרו צרפת.

סבתא רבתא נלי ז"ל 

אימי נלי פדה ז"ל נולדה בשנת 1928 באלכסנדריה שבמצרים לברוך ז"ל יליד לבנון שנלחם בשורות הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. אמה אסתר ז"ל ילידת מצרים. כשהחלה מלחמת העצמאות הורע מצבם של יהודי מצרים וסבי וסבתי עם ילדיהם בקשו להגר ולצורך כך השיגו אישור שאימי חולה במחלת ריאות ועליה להתאשפז בבית חולים בשוויץ כך הצליחו לצאת ממצרים.  אימי ומשפחתה הגיעו למחנה מעבר לעולים בדרום צרפת.

סיפור אהבתם   

כאמור אימי שהגיעה ממצרים ואבי שהגיע מפולין שוכנו במחנה מעבר לפליטים יהודים בדרום צרפת. אבי החל לעבוד במחנה בעבודות שרברבות ואימי בשל הידע הרב שלה בשפות התקבלה לעבודה כעובדת סוציאלית. בשיטוטיהם במחנה הכירו אחד את השנייה ואבי החל בחיזוריו אחרי אימי. אבי ששלט בשפה הפולנית נאלץ ללמוד צרפתית בכדי שיוכל לשוחח עם אימי ששפה זו הייתה שגורה בפיה כבוגרת תיכון במצרים אט אט נרקמה אהבתם ועם עלייתם ארצה בראשית 1950 נשאו בנתניה. סבי וסבתי שעלו לפניהם ממצרים שוכנו באוהלים במעברת "בית ליד" סבי וסבתי שעלו מפולין שוכנו בבית נטוש בעיר עכו. סביי וסבתותיי לא יכלו לשוחח בינם בהעדר שפה משותפת וכך למעשה היה לאורך מרבית שנות חייהם. למרות זאת היה ביניהם קשר אמיץ ומשפחתי ולמעשה ממשו במעשיהם את קיבוץ הגלויות שמאפיין כל כך את ישראל. אני שנולדתי בישראל ביבשת אסיה לאב שנולד בפולין ביבשת אירופה ואם שנולדה במצרים אשר ביבשת אפריקה. טעמתי למעשה מכל העולמות.

לדוגמא שמעתי בביתי בליל שפות, פולנית  ואידיש (שפת יהודי אשכנז) שסבי וסבתי הפולנים דברו עם אבי, צרפתית שהורי דיברו ביניהם וערבית שסבי וסבתי עולי מצרים דיברו עם אימי. כיום אני מבין שלוש שפות: אידיש, צרפתית וערבית. כמו כן נחשפתי למאכלים שונים: פול מצרי, כעכים,  גפילטע פיש ורגל קרושה. נחשפתי למנהגים שונים, סגנונות תפילה של יהודי אשכנז ושל יוצאי עדות המזרח וכן תרבויות שונות. העושר של כל גלויות ישראל וקיבוצן בישראל לעם אחד הוא הסיפור המופלא של תקומת עם ישראל בארץ. מאז נישואיי ולאחר שילדינו גדלו ונישאו נחשפנו לעוד סיפורי ומנהגי עדות.

הזוית האישית

משפחתינו הינה משפחה שממחישה הלכה למעשה את קיבוץ הגלויות. לדאבוננו איתן ובני דורו נחשפים גם כיום לשיחות אודות מוצא ועדות. מטרת העבודה המשותפת הייתה להבהיר לאיתן שהעם היהודי קובץ מגלויות שונות אך כולנו עם אחד עם מסורות רבות שניתן לקבלן ולחיות ביחד כעם מאוחד כפי שזה קורה במשפחתנו המורחבת.