מאגר סיפורי מורשת

לבקשת נכדי אביב בחרתי לחבר את הסיפור שלי לסיפור של בעלי אברהם ז"ל ואביו, הרב קלמן כהנא ז"ל. אביב ושאר נכדי, לא הכירו אותם, דרך הסיפורים ניתן להם הצצה לחיי האנשים המיוחדים שהיו. שמי אריאלה כהנא, נולדתי בירושלים בשנת 1951, אימא  לארבעה – טלי, עשהאל, ניצן ונועה והיום סבתא לשמונה נכדים. גדלתי בשכונת רחביה ולמדתי בתיכון אולינה דה רוטשילד. ב1967 הייתי בכיתה י"א, כמידי בוקר צעדתי ברגל עם חברותי לתיכון. התיישבנו בכיתה ולפתע נשמעה אזעקה ובום מחריש אוזניים שהרעיד את כל בית הספר. פרצה מלחמת ששת הימים! חזרנו ברגל הביתה כשבשמיים נשמעים הדי הפגזות ומטוסים. בילינו שישה ימים מאחורי קיר מגן, עם כל דירי הבניין מחוברים לרדיו ומבוהלים מרעשי הפגזות שלא פסקו. ובעיקר – שמענו בזמן אמת את ההכרזה על כיבוש העיר העתיקה, שחרור הכותל ועל הניצחון הגדול בכל הגזרות. זמן קצר אחרי סיום התיכון התגייסתי לנח"ל וזכיתי להיות בגרעין שהקים את היאחזות הנח"ל משואה בבקעת הירדן. התקופה היא תקופת מלחמת ההתשה. בהיאחזות הכרתי את אברהם כהנא שלאחר שנה כבר הפך להיות בעלי ובהמשך אבי ארבעת ילדי. לאחר החתונה גרנו בקיבוץ חפץ חיים, קיבוץ שאותו הקים חמי הרב ד"ר קלמן כהנא ז"ל.

הרב קלמן כהנא ז"ל חלוץ ומנהיג קלמן כהנא (סבא רבא של אביב) היה מנהיג תנועת "פועלי אגודת ישראל", רב חרדי, שהיה ד"ר לפילוסופיה של המתמטיקה, חלוץ ציוני דתי, שעלה לארץ ב-1938 ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, התיישב בקיבוץ חפץ חיים ובשנת 1940 נבחר לרב הקיבוץ. סבא קלמן היה חבר מועצת המדינה הזמנית ומחותמי מגילת העצמאות חבר כנסת וסגן שר החינוך והתרבות בממשלות ישראל.

סבא קלמן נפטר בגיל 81,בשנת 1991, לכן אביב לא זכר להכיר אותו. אבל הייתה לו זכות ענקית להיות חלק מאירוע היסטורי, בו, בחגיגות ה-70 לישראל, חתם על מגילת העצמאות ביחד עם צאצאים נוספים של חותמי המגילה. אביב אף השתתף בסרט שהופק לאירוע ושודר בטלוויזיה, ביחד עם אמא שלו נועה והדודה ניצן.

אמא נועה והדודה ניצן בשחזור החתימה על מגילת העצמאות:

סיפור אהבה לארץ ישראל

סיפור האהבה שלנו הוא סיפור על אהבת הארץ שאותה קיבלנו מסבא קלמן כהנא ז"ל. סבא קלמן עלה לארץ ישראל מגרמניה בשנת 1938 במטרה ליישב את הארץ ולהקים קיבוץ שחבריו שומרי מצוות. כבר בתחילת דרכו כרב הקיבוץ נתקל בבעיות הקשורות להלכות שדנות בעיבוד האדמה בשנת שמיטה. שנת שמיטה היא השנה השביעית למחזור גידולי שדה, שנה שבה אסור לזרוע ולשתול גידולים חדשים אלה רק לשמור על הקיים. כיוון שחברי הקיבוץ התפרנסו מחקלאות, סבא נדרש לכתוב ספרים העוסקים בשמירה על המצוות התלויות בארץ. בספרים כתוב מה מותר או מה אסור לעשות בשנת שמיטה… קיבוץ חפץ חיים והתיישבות הדתית כולה משגשגים ומצליחים למרות השמירה על שנת שמיטה.

עד ימינו הספרים של סבא מפורסמים בכל הקיבוצים והיישובים הדתיים. וכן הוקם ע"י סבא בית מדרש שעוסק כולו במצוות בשנת שמיטה ובחקלאות בכלל. בתחילת שנת תשי"ב, שהיתה שנת שמיטה, הורה שר החקלאות ללשכות העבודה שלא לתת עבודה לחברי ישובים שהשביתו את אדמתם. זו הייתה גזרה שהקיבוצים החרדיים לא היו יכולים לעמוד בה. הלך סבא קלמן ונפגש עם ראש הממשלה דוד בן גוריון, והרבה בזכות ההערכה שהעריך אותו בן גוריון הוא הסכים להתערב בעניין, וההוראה בוטלה. כך ניצלה שמירת השמיטה בראשית לִבלובה. שנים אח"כ, בשנת השמיטה תשמ"ז, האחרונה לחייו, זכה סבא קלמן לראות את פירות עמלו במשך חמישים שנה – מאות חקלאים שומרים שמיטה בכל רחבי הארץ, וניצנים ניכרים של הגשמת חזון שמירת השמיטה כהלכתה וכמאמרה בקנה מידה ארצי וציבורי.

סבא אברהם כהנא בקרב על החרמון

בעלי, אברהם כהנא – בן קיבוץ, קצין בצה"ל, חקלאי, בעל מידות וערכים אותם ינק מהחינוך שקיבל בבית אבא ובקיבוץ. הבאנו יחד לעולם 4 ילדים מדהימים. לצערי, כשהיה רק בן 44, נפטר בפתאומיות.

אחד מהאירועים החשובים בחייו של סבא אברהם היה הקרב על כיבוש החרמון שבו השתתף כקצין במלחמת יום הכיפורים 1973. בחטיבת גולני מוצב החרמון, שנחשב ליעד בלתי ניתן לכיבוש, נפל בידי הסורים כבר בשעות הראשונות של המלחמה. המוצב, כמו ישראל כולה, לא היה ערוך לקרב.

בשעה 15:15 של ה- 6 באוקטובר, לאחר הפגזה כבדה והפצצות מן האוויר, תקפו את המוצב לוחמים סורים שהגיעו ברגל ובמסוקים וכבשו אותו. ביום הלחימה הראשון נהרגו בגזרת החרמון 16 לוחמים ובימים שבאו אחר כך נשבו 33 מקרב לוחמי המוצב. בבוקר ה- 8 באוקטובר, ניסה כוח מחטיבת גולני לכבוש מחדש את כתף החרמון, להגיע למוצב החרמון הישראלי ולחלץ את הלוחמים שהיו מכותרים בו. הכוח הרגלי נתקל בקומנדו סורי, ספג אבדות כבדות ונאלץ לסגת, לאחר קרב שנמשך ארבע שעות. לקראת סיום המלחמה, ב- 21 באוקטובר, שב צה"ל לחרמון במסגרת "מבצע קינוח".

לוחמי חטיבת הצנחנים הונחתו באמצעות מסוקים ברום החרמון, כבשו את המוצבים הסוריים ותפסו את שיא החרמון. הכוח איבד שניים מאנשיו. על חטיבת גולני הוטלה מלאכת כיבוש מוצב החרמון הישראלי – "העיניים של המדינה". כאן הסתבך מהלך העניינים. הכוח עלה על כתף החרמון בשלושה ראשים ובגיבוי טנקים. ברכבל התחתון וברכבל העליון התנהלה לחימה קשה והכוח של סיירת גולני התקשה להתקדם. הכוח העיקרי בקרב, גדוד 51, בא ברגל מהכפר מסעדה והחל לעלות לחרמון לקראת חשיכה. חיילי הצבא הסורי היו מחופרים היטב בשוחות אישיות ומאחורי סלעים. הקרב התנהל באטיות, לוחם מול לוחם והסב לגולני אבדות רבות. הסורים נסוגו רק בעקבות ירי ארטילרי כבד שגרם להם אבדות. בקרב העקוב מדם נפלו 55 חיילי צה"ל ב- 22 באוקטובר בסביבות השעה 9:00 בבוקר, התנוסס שוב דגל ישראל על תורן מוצב החרמון.

לפני שנה יצאה כל המשפחה המורחבת לטיול לחרמון. בסוף יום מקסים ומלא חוויות עלינו לאנדרטה וקיימנו טקס זיכרון לחללי החרמון וטקס גאווה על שסבא שלנו היה בין הלוחמים האמיצים שהחזירו את החרמון להיות העיניים של המדינה.

הזוית האישית

סבתא אריאלה: תוכנית הקשר הרב דורי זימנה לי ולנכדי אביב להיות שותפים לסיפור חייהם ופועלם של סבא אברהם ז"ל , וסבא קלמן ז"ל, סבא רבא של אביב. כל אחד מהסבים, פועלם, רוחם, הפרק ההיסטורי בו הם חיו והערכים אותם הנחילו לכל המשפחה. שמחתי שאביב בחר להתמקד בסיפורים אלה ובקשר שעשה ביניהם – זה הקשר הרב דורי האמיתי!

אביב: אני וסבתי מאוד נהנינו להיות בתכנית "הקשר הרב דורי". אני מאוד נהניתי ללמוד דברים חדשים על העבר. סבתי נהנתה מהמפגשים.