מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא אדית לרנר מספרת על ילדותה

דניאל ואני באחד ממפגשי התוכנית
ארבע דורות של המשפחה: סבתא רגינה, סבתא אדית, אימא יעל ושני בניה, איתמר ודניאל
סבתא עלתה לבדה לארץ

שמי אדית לרנר, נולדתי בשנת 1952 בעיר תל אביב בבית היולדות בקריה, להורי רגינה ואפרים רפפורט ולאחותי הגדולה חגית, אשר גדולה ממני בשנתיים.

אמי רגינה עלתה לארץ לבדה מפולין לאחר שכל משפחתה נספתה בשואה. בתום המלחמה אמי חזרה לעיר הולדתה קשנוב, שם גילתה לצערה שלא רק שכל משפחתה נספתה, אלא גם שכל רכושם נגנב על ידי המקומיים ולכן, משלא נותר לה דבר בפולין, החליטה להצטרף לקבוצה שהתארגנה לעלות לישראל. את אבי, היא פגשה באניית מעפילים בדרך לישראל, בשנת 1947 כשבידם פספורט מזויף.

להורי לא הייתה משפחה מורחבת שיכלה לתמוך בהם בהקמת בית ובגידול הילדים ואת הכל הם נאלצו לעשות לבדם.

הוריי תמיד הביאו גאווה רבה וסיפוק ביכולתם לצאת משואה לתקומה. אמי חששה שנים רבות לחזור לפולין, ורק בגיל מבוגר החליטה לחזור לארץ מולדתה ולבקר בעיירה, שם פגשה לראשונה את משפחת שכנתה שהביאו לה חפצים שהיו שייכים למשפחתה (גביעי הבדלה ליין ותמונת גובלן שנרקמה על ידי סבתי).

לרבות השנים אמי אף הצטרפה למשלחות לפולין של בני נוער וראתה בכך שליחות אמיתית ודרך לשמור על זיכרון הנספים.

גביעי הבדלה של משפחת אמי אשר קיבלה מהשכן בקשנוב (פולין)

תמונה 1

גובלן שנרקם על ידי סבתי, חיה גרינר

תמונה 2

 

בצעירותי גרנו ברמת גן ושם רכשו הוריי את דירתם הראשונה והקיפו את עצמם במעגל חברים שהכירו עוד מפולין, אשר היוו עבורם תחליף למשפחה שהייתה חסרה. את רוב שנות הילדות ביליתי בעיר רחובות, משם זכורים לי מרבית זיכרונות הילדות שלי. למדתי בשני בתי ספר יסודיים: "אושיות" ו"שפרינצק" ומשם יש לי חברים, שאיתם אני בקשר עד היום.

יחד עם חבריי הרבתי לבלות שעות מרובות במשחקי חצר. המשחקים לא הצריכו ציוד רב וגם את המעט שהיינו צריכים השגנו מהטבע. בין המשחקים שזכורים לי יותר היו תופסת, משחקי חבל, דודס, עמודו, מחניים, 5 אבנים, דוקים, גולות, מרוצי שליחים ועוד.

עץ המשפחה שלנו

תמונה 3

אני פורים, שמח ומבדח…תחפושות שנתפרו על ידי אמי, רגינה

תמונה 4

מכלל חגי ישראל, החג שהכי אהבתי היה חג פורים. מדי שנה אמי הייתה תופרת לנו את התחפושות לפי בקשתנו. סיפרתי לדניאל, שבתקופתי, התחפושות בעבר היו תוצרת בית. אמי, רגינה הייתה שואלת אותי למה אני רוצה להתחפש? ואז היינו הולכים לחנות לקנות את האביזרים, בדים, חוטים, סרטים ועוד…..ואז אמי הייתה יושבת יום ולילה ותופרת את התחפושות.

בילדותי הצעירה התחפשתי לכיפה אדומה, מלכת אסתר, שודד ים, אדם וחווה, משמרות זהב ועוד….

התעניינתי לדעת אלו תחפושות נכדי דניאל, אוהב? ודניאל סיפר לי שהוא התחפש לרוכב על חמור, לספיידרמן, אלק ועוד… דניאל סיפר שאת כל התחפושות שלו קנו בחנות.

חג פורים, הוא אחד החגים האהובים עלי עד היום. זה חג  של שמחה: "משנכנס אדר מרבים בשמחה". בחג זה אפשר להיות מי שרוצים וזהו חג שמח ועליז. דניאל נכדי, לעומתי פחות מתלהב מחג פורים כמו שהוא מספר: "אני פחות אוהב חג זה, אני לא כל כך אוהב להתחפש, אבל אני אוהב את משלוח המנות שכולל בתוכו אוזני המן וחטיפים".

 

דניאל מחופש לספידרמן בחג פורים

תמונה 5

בילדותי הייתי חברה בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד", ממנה רכשתי הרבה עקרונות וערכים שעד היום מהווים אבני יסוד בחיי. הערכים הבולטים שהפנמתי היו כבוד האדם, רוח התנדבות, משפחתיות, אהבת המולדת, הוראה וחינוך ועוד. לרבות השנים מתוך אותם ערכים הפכתי להיות אשת משפחה ומורה בישראל.

כשהגעתי לגיל 18 הלכתי ללמוד בסמינר למורים בפתח תקווה, גבעת השלושה. לאחר שלוש שנים התגייסתי לצבא והייתה מורה חיילת בדימונה ובקרית גת. באותה תקופה הכרתי את סבא יאיר ובשנת 1976 התחתנו ועברנו לגור יחד ברחובות.

לאורך השנים נולדו לנו שלושה ילדים: יעל, בתנו הבכורה ואימא של דניאל, נולדה בשנת 1978 ברחובות בבית חולים "קפלן" ובהמשך נולדו יובל (1980) ואיילת (1985).

בהמשך עברנו יחד עם שלושת ילדינו לעיר נס ציונה. יעל, אימא של נכדי דניאל, למדה בבית ספר יסודי בן צבי ובתיכון בן גוריון בנס ציונה. היא הצטיינה בספורט ובאמנות. כאשר יעל הייתה בת 17 עברנו לגור בכרמי יוסף. בצבא שירתה בחטיבת גבעתי ובתום השרות החלה מיד את לימודיה באסכולה, מכללה לעיצוב ואופנה. תוך כדי לימודיה הכירה את דודי למשפחת בס ולאחר שלוש שנים התחתנו ונולדו להם שלשה ילדים: איתמר, דניאל ומיקה. שלושת הנכדים לומדים בבית ספר "עתידים" בבית חשמונאי. יעל עובדת היום בדלתא ומשמשת סמנכ"לית לסחר ועיצוב. דודי, אבא של דניאל, גדל בפתח תקווה, שירת בצבא בחיל הים וכשסיים למד הנדסת מחשבים. כיום הוא מנהל הפיתוח של חברת וורוניקס.

דניאל נכדי בן 11, וכבר בגילו הצעיר ניתן לראות קווי אופי ברורים של אדם רגיש, קשוב, איכפתי ונבון, ילד שתמיד יגיש עזרה והוא חבר ונכד נאמן. כייף שיש לי נכד כזה! דניאל משתתף במספר מסגרות חוץ ספריות ביניהן, חוגי סיירות, חוג אופניים, וכמו כן חניך בתנועת הנוער "מכבי צעיר".

אני ודניאל בסיור המשותף בבית התפוצות

תמונה 6

 

הזוית האישית

סיפורה של אידית תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפה עם הנכד דניאל.

מילון

מכללת שיין, גבעת השלושה
בית הספר נפתח בסתיו 1934 בקיבוץ גבעת השלושה הישן (כיום בפתח תקווה). בתחילה הוקם בית הספר באופן זמני בתוך הקיבוץ כמוסד דו-שנתי שממנו המשיכו תלמידים רבים לבית הספר החקלאי כדורי. לאחר שנמצאה עבורו קרקע מתאימה ליד הקיבוץ, הפך בית הספר למוסד ארבע שנתי. (ויקיפדיה)

"גוולט"
"גוולט"- נורא ואיום.

גובלן
גובלן - עבודה רקומה.

ציטוטים

”הוריי תמיד הביעו המון גאווה וסיפוק ביכולתם להתמודד ולצאת מתקופת השואה לתקומה.“

הקשר הרב דורי