מאגר סיפורי מורשת

מדי שנה אבי נהג להכין חרוסת ומצה שמורה, שאותם היה צריך לחלק לכל הקהילה: לכל השכנים ולכל המשפחה. כדי להכין את המצה השמורה, אבא היה צריך לקחת חלקת אדמה בשטח, ולשמור אותה בשביל לגדל שם את החיטה למצה השמורה. לאבא היו הרבה עובדים ערבים שעבדו בשבילו. לחלקה השדה עבור גידול חיטה למצה השמורה הזאת אסור היה לערבים להיכנס. רק אבא היה מטפל בה, לבד. שום ערבי לא נכנס. לקראת פסח, אבא היה קוצר את החיטה הזאת והיה לוקח אותה למטחנה, שם עמד ובדק שיכשירו אותה. בסופו של דבר נתן  להם לטחון את החיטה. כשאבא היה בא הביתה עם החיטה הטחונה, היה מזמין את חבריו הביתה, לעזור לו להכין את המצה השמורה כי רק לגברים היה מותר להכין את המצה השמורה, לנשים היה אסור לגעת בה. ההכנה הייתה כל כך יפה, כי בזמן ההכנה היו אבא וחבריו שרים ומפייטים, והכל בעברית. בצד השני של הבית, איימי וחברותיה היו מכינות חרוסת, וכל המשפחה, החברים והשכנים וחלק קטן מהקהילה היו באים לקבל מצות וחרוסת, זו הייתה מסורת בבית שלנו שהתקיימה בכל שנה.