מאגר סיפורי מורשת

בחרתי במסגרת פעילות תכנית הקשר הרב דורי "מזקנים אתבונן",  להעלות את סיפורו העליה של סבי

 זאב דותן ז"ל. הסיפור שלו הוא הגדול והמרתק ביותר במשפחה. לי ולו היה קשר הדוק מאוד. 

 

סבי נולד בעיירה קטנה בגבול רוסיה,רומניה בשם ביבולר, וחווה את השואה באירופה במלוא עוצמתה.

בתאריך ה 18/6/1941 כשסבי היה בן תשע הגיעו החיילים הגרמנים ביחד עם הרומנים ואמרו

"מותר לקחת שלושים קילו על הגב". הם קראו לכל הגברים לבוא לכיכר העיריה. כשהגיעו לכיכר העיריה

הפרידו בין הגברים, בני שש עשרה ומעלה ובין יתר בני המשפחה. הגברים נשלחו למחנאות ששירתו

את הצבא. יתר בני המשפחה גורשו לעיר יאסי ,על מנת שלגרמנים תהיה עליהם שליטה .

ב21/6/1941 הגיעו הרומנים בליווי הגרמנים וביצעו בעיר פרוגרום , מהגדולים והאכזריים באירופה .

ביום אחד נרצחו ארבע עשרה אלף יהודים. ב – 29/6/1941, שבוע מאוחר יותר פרצה המלחמה באופן רשמי.

כוחות גדולים גרמנים , על טנקים, רכבים ומשורינים שונים, עברו את הגבול לרוסיה ליהודים נאסר לצאת

מהבית לפני השעה עשר בבוקר. הם היו חייבים להיסגר בביתם עם רדת החשכה.

 

את השנים הבאות, כילד סבא חווה תחת הכיבוש הגרמני . חיי קושי וצמצום , למרות שלמראית העין החיים

"נמשכו כסדרם". סבא למד בבית הספר "קולטורה " שבעיר יאסי .הוא למד תחילה במגמת הנהלת חשבונות

ולאחר מכן כשאמו אמרה לו שהוא "מתרכך מדי" הוא עבר לבית ספר למשחק. היות והיו מעט תלמידים

בבית הספר למשחק, השלטונות הרומנים הסכימו שילמד בבית הספר הרומני " וסילי אלכסנדרי ".

 

כך עברו שנות המלחמה שכל יום סבא היה דואג להתעדכן בחדשות המלחמה. בשנת 1944 הגרמנים נחלשו והתחלו לסגת. הנסיגה נמשכה כשנה וחצי כשמפעם לפעם הם נבלמו במקומות שונים. בשנת 1944 בבודפשט שבהונגריה, התארגנו כוחות הרוסים מחדש והכניעו סופית את הגרמנים שנסוגו על עקבותיהם ,עד לסיום

המלחמה .

 

לאחר המלחמה, בשנת 1945 , התארגנו התנועות הציוניות. סבא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" .

לאחר שראה שכל חבריו לכיתה נמצאים בתנועת "דרור הבונים " גם הוא עבר לשם .

בשנת 1947 רומני יהודי עשיר בשם ליאון יצקר , רכש שתי אוניות משא , "פאן יורק" ו"פאן קרשטיינט ".

ליאון יצקר, הפך אותם לאוניות נוסעים . אוניות אלו הובאו בסוף שנת 1947 לנמל קונסטנצה שברומניה.

בשנת 1948 בליל הסילבסטר סבא ועוד חמשת אלפים ילדים עלו על האוניות האלו בנמל בורגוס שבבולגריה.

האניות הפליגו לכיוון ארץ ישראל. בדרך, כשהם עוברים את מיצרי הדרדנלים. בבוקר כאשר הם קמו להפתעתם,

ראו אוניות מלחמה אנגליות, אשר התקרבו אליהם ומשחתות התחילו "לנגח" באוניות. סמנים להם לחזור על עקבותיהם, חזרה לרומניה ומנעו מהם להמשיך לכוון ישראל.

הבריטים בקשו לקחת את הפיקוד על האוניות וכעבור שלושה ימים חסמו אותם כליל. מפקדי האוניות בקשו

שמי שיש לו נשק שיזרוק אותו לים. לבסוף, מפקדי האוניה הסכימו לתת לאנגלים לעלות על האוניות ולקחת

את הפיקוד על האוניות.

האוניות הובלו ,בפיקוח האנגלים לקפריסין ,שם נבנו מחנאות פליטים באותה התקופה. יושבי האוניה כולם הורדו למחנאות הפליטים בקפריסין שם הם היו חמישה שבועות. כשהמחנות בקפריסין התמלאו, כבר לא היה מקום בקפריסין מרוב אוניות, השלטונות האנגלים קבעו שלזקנים, לחולים ולילדים מתחת לגיל שמונה עשרה, יתאפשר לעלות לישראל. הם קבלו אישור לעלות על האוניה ולצאת לכוון ארץ ישראל.

 

סבא הגיעה לארץ כשהוא בן שש עשרה בלבד הוא עלה לבד לארץ ביחד עם חבריו. הם הגיעו לארץ לנמל חיפה

ביום שישי החמש עשרה לפברואר  1948. זה יום שישי , הנמל היה סגור והם חיכו  שם עד ליום ראשון.

רק ביום ראשון, יכלו  לרדת מהאוניה. כך שונה תאריך ההגעה לארץ,  סבא עלה "רשמית" לארץ בשבעה עשר פברואר 1948.

כשירדו מהאוניה חיכו להם משורינים בליווי חיילים אנגליים שהביאו אותם לעיר זיכרון יעקוב . הדרך היתה

רצופה בכפרים ערביים והיתה מסוכנת , ירו עליהם כל אורך הדרך.  בזיכרון יעקוב האוטובוסים הביאו אותם

למחנה עולים בנתניה שם שהו מספר שבועות. למחנה עולים באו נציגי עלית הנוער והציעו להם לעבור לקיבוץ .

 

סבא חיי בקיבוץ שפיים במשך שנתיים וחצי .סבא סיפר כי היה שם מאוד נעים  וטוב ,הוא עבד  שם במאפיה

גני ירק והשקייה. בתקופה זו חי סבא באוהל.

מתקופת האוהלים, זכור לי סיפור שסבא סיפר: שבוקר אחד הוא קם וראה שהנעליים שלו מחוץ לאוהל , אלה 

נסחפו בגשמים . הנעליים היו מאוד חשובות לו כיוון שהיו בהן שתי מטבעות זהב יקרות שאביו תפר לו בביטנת

הנעל. בסופו של סיפור סבא מצא את הנעליים. אחד המטבעות שמורים עד היום, לזיכרון אצל סבתי חנה.

כאשר סבא היה שנתיים וחצי בקיבוץ שפיים , הוריו של סבא ואחיו מאיר (ז"ל )עלו גם הם ארצה וגרו בחדרה .  בתקופה זו סבא עבר לקיבוץ רמת הכובש , שם עבד במאפיה ובעבודות שמירה. הוא עבד, כדי לעזור להוריו

ולאחיו מאיר להיקלט בארץ .

לצערי, סבא שלי הלך לעולמו לפני תשעה חודשים. יהי זכרו מבורך!

סבא היה אחד הדמויות החשובות והנערצות בחיי, איש אשכולות ורב פעלים,

מעורר הערצה וכבוד ונמצא תמיד בליבי  !