מאגר סיפורי מורשת

סיפור הורי

אבי עלה בשנת 1950 מעירק כאשר היה בן ארבע עשרה. אבי הגיע ל"שער עלייה" עם משפחתו ומשם העבירו אותם למושב בית עזרא. כל האחים – חמישה במספר, התחתנו וכולם גרים באותו רחוב עם משפחותיהם. הרחוב נקרא "הגרשונים" על שמם.

אמי עלתה בשנת 1951 כאשר הייתה בת תשע, לעיר אור יהודה עם משפחתה. הם גרו בשכונה של פחונים. ההורים הכירו דרך מישהי שחיה בבית עזרא והייתה לה משפחה באור יהודה. היא הכירה את המשפחה של אמי ושידכה ביניהם. הם התחתנו וחיו יחד חמישים ושש שנים עד שהלכו לעולמם .

ילדותי

אני אביבה, נולדתי בישראל בשנת 1962, לי יש עוד שלושה אחים, ארבעתנו גרנו בחדר אחד וזה גם אחד מהזיכרונות הנעימים שיש לי. חוויות הילדות שלי, היו חוויות טובות למרות כל הקשיים הכלכליים.

אני זוכרת את עצמי בגיל עשר, שתיים עשרה, חוזרת מהלימודים ועוזרת להורים בכל עבודות החקלאות ועוזרת לאמי בעבודות הבית. נהניתי לעבוד בכיף, בלי להתלונן. זה נתן לי הרגשה טובה שיכולתי לעזור ולהקל עליהם.

בזמנינו החופשי נהנינו מעצם העובדה שכל השכנים הם בני משפחתי וחברים. יצאנו החוצה לשחק בכל מיני משחקים שלפעמים הילדים המציאו. נהנינו מכל רגע. לא הייתה לנו טלוויזיה או כל מכשיר אחר. מאוחר יותר הייתה טלוויזיה רק למשפחה אחת במושב, ואז כל הילדים של השכונה היו מתקבצים לראות שם את התוכניות שהיו לילדים. אחר כך, כבר כולם רכשו טלוויזיה.

בגיל מאוחר יותר התחלנו ללכת לפעולות במושב, להרקדות במועדון, ולסרטים שהוקרנו במועדון תמורת סכום סמלי. במושב היה קיוסק קטן שהיינו קונים בו.

בנוסף, אהבתי מאוד ספורט ושיחקתי בכדורסל. הייתי בקבוצה וביחד היינו נוסעים לטורנירים.

עבדתי עם הוריי בחקלאות. גידלנו עופות, ירקות ופרחים. היו לנו פועלים ערבים. בחופש הגדול היינו מגדלים תירס, כמעט כל יום היינו קוטפים ישר מהשטח ומבשלים. עד שהתירס התבשל שיחקנו בחצר על הדשא יחד עם כל הילדים בשכונה, אחר כך אכלנו.

הערכים עליהם גדלתי

הערכים עליהם גדלתי הם: צניעות, כבוד להורים, בלי להתלונן. סיימתי שתים עשרה שנות לימוד, התגייסתי לצבא והציבו אותי במשרד הביטחון בקריה בתל אביב. הייתי נוסעת כל יום הלוך חזור ונהניתי מכל יום בשירות הצבאי. שירתי רק שנה מפני שהתחתנתי.

חיים בוגרים

התחתנתי, ונולדו לי שלושה ילדים. המשכתי עם בעלי לעבוד בחקלאות במשק בבית עזרא. ימים עברו ונולדו לי גם ארבעה נכדים, ולמרות זאת לא הפסקתי לדאוג להורים שלי עד שהלכו לעולמם לפני כשנה בהפרש של שמונה חודשים.

כיום יש לי חנות של פירות וירקות וזו עבודתי.

הזוית האישית

אביבה ליהי ונועה – חווייתנו מתוכנית זאת היא הקשר בינינו והחיבור המיוחד שלנו מעבר ליום יום הרגיל . אנחנו מאוד נהנות להיפגש.