מאגר סיפורי מורשת

שמי אהרון נגר, נולדתי בצנע שבתימן, זהו סיפורי: בזמן מלחמת השחרור, הסוכנות היהודית עודדה את הקהילה בתימן לעלות לארץ. נציגי הסוכנות באו לעיר עדן בתימן, שבה היה שדה התעופה. ארגון אמריקאי אירגן את הטסת היהודים העולים מתימן לארץ ישראל.

המשפחה שלי גרה בצנעא בתימן בבית גדול, אבא שלי היה נגר אשר הסתובב בכל רחבי תימן ותיקן לאוכלוסייה המקומית כל מה שנדרש. הוא היה מומחה גם ברקמה ועבודותיו נשמרו אצלי ואצל האחים שלי עד היום. אימא שלי גידלה אותנו ועבדה באותו זמן אצל משפחה אמידה בתור מנהלת משק בית. יום אחד אבא הגיע והודיע לנו שעולים לארץ ישראל, התארגנו קבוצה של משפחות מצנעא, ושכרנו מכספינו משאית ערבית, אשר הסיעה אותנו מצנעא לשדה התעופה בעדן. במשך הנסיעה היו מספר תקלות למשאית ובעל המשאית דרש מאתנו כל פעם תשלום נוסף. הדבר יצר מצב שהגענו לשדה התעופה בידיים ריקות, ללא כסף.

בשדה התעופה היה מחנה עולים של הסוכנות היהודית אשר ארגנה את המשפחות לפני הטיסה לארץ. במחנה העולים אשר נקראה "חשד", לא היו תנאי מחייה נורמליים והתברואה הייתה ברמה נמוכה מאוד, המוני אנשים חלו ואף נפטרו לפני הטיסה לארץ ישראל. אחת מאחיותיי, נעמי, חלתה במחנה העולים ונפטרה שם, בדרך לארץ ישראל. קברו את אחותי נעמי בחשד, לפני העלייה למטוס. התור שלנו לעלות למטוס הגיע וכולנו היינו אחוזי התרגשות בדרך לארץ הקודש. נתיב הנסיעה היה מעל שמי איראן, מה שהיה לגיטימי בימים ההם. נחתנו בשדה התעופה בלוד, ומשם העבירו אותנו באוטובוסים למחנה עולים "בית ליד", ליד פרדסיה.

לאחר מספר שבועות, נציגי הסוכנות ארגנו מספר משפחות ואנחנו בתוכם, והעבירו אותנו לאזור ירושלים. בהתחלה, ישנו בתוך מבנה של בית הספר "נחשון" ברוממה. לאחר מכן, נציגי הסוכנות, סיפקו לכל משפחה מספר כלים כדי שיוכלו לתפקד, כמו פרימוס לחימום, פתיליה לבישול ואמבטיה שתשמש כמתקן לכביסה. הוציאו את המשפחות מהבית ספר והעבירו אותנו לוואדי ליפתא, שם היו בתים נטושים לאחר המלחמה והציעו לנו לכל משפחה, לפלוש לבתים הריקים. שם גרנו מספר שנים. אבי, אמי, שלושת אחיי וסבתי.

הזוית האישית

המתעדת: אבא שלי זוכר כל פרט ופרט, מה שמראה על אירוע חשוב ומכונן בחייו. הרגשתי עליו שהוא חש התרגשות שפניתי אליו בבקשה שיספר לי את סיפור העלייה שלו. הרצון להגיע לארץ ישראל ללא כסף בכיסים הוא מעורר השראה בעיני, במיוחד שחווה סיפור טראגי של איבוד אחותו בדרך. למרות הכל המשפחה עלו בהתרגשות לארץ ישראל. הדבר נתן לי פרספקטיבה על הערכת החיים בארץ ישראל, על כך שההורים והסבים שלנו הקריבו הכל כדי לעלות ארצה ואנו צריכים להיות אסירי תודה על כך.

אהרון נגר תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: הבלש הצעיר