מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תקופת הצנע – מיץ רימונים במקום חלב

הסבתא ציפורה כחלון
ביה"ס עוזיאל חב"ד באר שבע בו התקיימה התכנית
באין ברירה פנתה אמי לרופא בבקשה לקבל המלצה ממנו למעט מזון לתינוק. הרופא יעץ לאמי ....

הנכדה הלל פיטוסי השתתפה עם סבתה ציפורה במפגשי הקשר הרב דורי, להלן סיפורה של סבתא צפורה.

שמי צפורה כחלון, נולדתי בשנת 1947 בעיר ברלד שברומניה. בביתנו  דיברו בשפה הרומנית, ותיבלו את המשפטים באידיש.

כשהייתי כבת שנתיים עלינו לא"י, הפלגנו מרומניה באנייה. אמי הייתה אז בחודשי הריונה האחרונים ומספר חודשים לאחר שעלינו לארץ נולדה אחותי, אידה. הגענו לארץ למפרץ חיפה, ומשם נשלחנו ל"שער העלייה" היה זה מחנה מעבר. עבור עולים חדשים ופליטי השואה. שם התגוררנו באוהלים ובבתי פח.

לאחר תקופה קצרה במחנה העולים עברנו לעיר אשקלון (נקראה אז מג'דל) אז היא הייתה עיר ערבית שננטשה לקראת סוף מלחמת השחרור. עלינו בתקופה של מבצעי העלייה הגדולים מאירופה, לאחר מלחמת העולם השנייה  ומלחמת השחרור בתקופה זו המצב הכלכלי בישראל היה קשה ביותר. רעבנו לפת לחם, תקופה זו נקראה "תקופת הצנע".

בנוסף לכך שהגענו מרומניה לישראל בחוסר כל, בארץ הייתה אז תקופת הצנע ולא היה מה לאכול, קושי גדול היה למדינת ישראל לקלוט מספר עצום כל כך של פליטים ועולים חדשים. ולכן הונהג בארץ משטר של צמצום באספקת המזון. המדינה הגבילה את הרכישה של מזון ומוצרי צריכה, כך שכל אזרח יכול היה לקנות כמות מוגבלת של מוצרים. את המוצרים הוא יכול היה לקנות מחנות מסוימת בה הוא ומשפחתו היו רשומים. הקניות היו מתבצעות באמצעות פנקס אישי ובו תלושים שכל אזרח קיבל מהמדינה, ורק באמצעותם יכלו לרכוש מצרכים בסיסיים תמורת התלושים. כל משפחה קיבלה פנקסים לפי מספר הנפשות. השתמשנו בתלושי מזון במקום כסף, ובאמצעות התלושים רכשנו מעט אוכל במכולת. בתקופה זו חסנו על כל פירור של אוכל.

אמי קיבלה תלוש שכלל מעט גרמים של לחם ומעט חמאה, לילדים היו מביאים לפעמים חתיכת שוקולד. אמי הייתה מחלקת ביני ובין אחותי את מספר הקוביות לפי מספר הימים בשבוע…

כשאחותי אידה נולדה, לא היה לאמי מה לתת לה לאכול. עד היום אני זוכרת כיצד אמי עם תינוקת בזרועותיה ואתי בידה השנייה, מכתתות רגלים בין הבתים על מנת למצוא מעט חלב לתינוקת. עד שמצאנו שכנה שהייתה לה פרה, אך בצר לה הודיעה לנו שלא תוכל להביא לנו, מפני שפרתה כבר זקנה ורזה, וגם לה יש תינוקת להאכיל. פנינו לעוד ועוד בתים מצאנו שכנה שהסכימה תמורת כיכר לחם להביא לנו ככוס חלב, וכשאמי הבינה שאין סיכוי שכל יום נכתת כך את רגלינו, ובאין ברירה פנתה לרופא בבקשה לקבל המלצה ממנו למעט מזון לתינוק. הרופא יעץ לאמי להביא לתינוקת מיץ רימונים, אמי מצאה אישה שבחצר שלה גדל עץ רימונים, אמי קטפה בכל פעם מעט רימונים, סוחטת אותם ומאכילה את אחותי התינוקת. כך אחותי התקיימה, וב"ה קיימת עד היום…

הזוית האישית

ציפורה: שמחתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולשתף את נכדתי הלל בסיפורי הילדות שלי.

מילון

שער העליה
היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה".

תקופת הצנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ.

ציטוטים

” ב"ה שזכינו לגדל את ילדינו בעולם של שפע. ושהקב"ה ישפיע אלינו שפע תמיד.“