מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תולדות החיים של סבתא חנה

תמונה שצולמה בזמן העלאת הסיפור
אמי מחזיקה אותי בגיל שנה
סיפור החיים של חנה בוכהיים.

  • ההורים שלי 

אבי, משה בוכהיים, נולד בשנת 1904 בעיר בוצ'אץ' שבגליציה בפולין. בתום מלחמת העולם הראשונה (1918) הוא עבר עם משפחתו לוינה, בירת אוסטריה. שם למד בתיכון ולמד שנתיים באוניברסיטה, אך נאלץ להפסיק את לימודיו כתוצאה מעליית הנאצים וברח לרומניה. 

ברומניה, עבד כמנהל חשבונות בכלבו גדול ושם הכיר את אמי, אסתר שעבדה כקופאית בכלבו.  
אמי, אסתר ישראלוביץ' נולדה ברומניה בעיר פוקשאן. בגיל 4 עברה המשפחה לבוקרסט ולמדה בבית ספר יסודי ובתיכון. אמי התיתמה משני הוריה כשהייתה כ-בת 12, ומאז גרה עם אחותהּ הגדולה ובעלהּ. כשהתבגרה, התקבלה לעבודה כקופאית בכלבו גדול בבוקרסט. 
בכלבו הגדול, נפגשו הוריי לראשונה, אבי כשליח-מנהל חשבונות מהחברה הראשית בוינה, ואמי כקופאית. הם התאהבו, ולבסוף התחתנו בבוקרסט בשנת 1939.   [1]
באותה תקופה, התחילו להרגיש ברומניה את התנועה הפשיסטית ואירועים אנטישמיים הלכו וגברו וגברו. אבי, שברח מפולין ומאוסטריה בגלל התנכלויות אנטישמיות החליט להסתלק גם מרומניה לפני שיהיה מאוחר מדי. הוא לקח את אמי, עלו על רכבת וברחו לטורקיה, ומשם ללבנון ולישראל. כשהגיעו ארצה, הופנו למחנה העולים בעתלית, ושהו שם זמן מה, ובזכות מקצועו של אבי (מנהל חשבונות) ובקיאותו בשפה העברית, השיג עבודה בתל-אביב במספר מפעלים. 
במקביל, הצליחו הוריי לשכור חדר ברחוב מלצ'ט בתל-אביב בשנת 1940.
 
שלוש שנים לאחר מכן, נולדתי, והייתי ביתם הבכורה והיחידה. 

 

  • ילדותי ונערותי 
נולדתי ביוני, 1943 בתל-אביב בבית החולים הדסה שעמד ברחוב בלפור וכיום, במקומו הוקמו בנייני מגורים יוקרתיים.   [2]      
                                                                                                 
בחדרנו, ברחוב מלצ'ט 34 עברו עליי 8 שנות ילדות צנועות אך מאושרות. גרתי בדירה אחת, עם שלוש משפחות נוספות שחלקנו שירותים ומקלחת אחת בלבד. אמי בישלה בחדר הקטן על פרימוס ופתיליה בפינה מאולתרת וללא ברז מים נוזלים. כשרצתה לבשל מרק, נאלצה לחכות שחדר המקלחת יתפנה על מנת שתוכל להביא מים. הפינה כללה: פרימוס, פתיליה, ארגז קרח וארגז מאולתר לסיר בישול וכמה צלחות. כל כלי הבית היו קטנים ומצומצמים, אך בכל זאת היינו מאושרים.   [3]
                                                  

אני למדתי בבית ספר דתי לבנות, "תלפיות" ברחוב "העבודה" בת"א בכיתות א' ב'. בכל בוקר בבית הספר היינו צריכות להתפלל תפילת "מודה אני", "אדון עולם" ולפני האוכל לברך את ברכת המזון…   [4]מכיתות ג'-ח' למדתי בבית הספר איילון שב"נחלת יצחק" שהוא פרוור של ת"א.   מכיתה ט'-י"ב למדתי בתיכון "עירוני ט'" אשר ביד אליהו.    

היו לי חברות רבות בשלושת בתי הספר, ונהניתי לשחק איתן. 
אני זוכרת את סיפורי התנ"ך שסיפר לי אבי, ואת שיריהּ  של אמי ברומנית. אבי למד בחדר, ולכן ידע עברית מגיל צעיר. במשך לימודיו, הוא נדרש ללמוד בעל-פה סיפורים, פרקים ומגילות שלמות.  
באותה תקופה שיחקנו בחמש אבנים, קפיצה בחבל, קלאס, מחבואים, תופסת, בובות, טלפון שבור, עשרים מי יודע ועוד… וכמו כן קראנו הרבה ספרים שהושאלו מהספרייה. 
התקופה הייתה ערב הקמת מדינת ישראל ופליטי שואה רבים החלו להגיע ארצה.
בטרם הוכרזה המדינה היו קשיים בקליטת הפליטים ולכן, מחוסר ברירה הוקמו מעברות שבהן שוכנו העולים בתנאים קשים ביותר.
 
אחרי הכרזת המדינה, בשנת 1948 החל מפעל בניית שיכונים לפליטים אלו, והוריי, שלא היו פליטים, הצליחו לקנות דירה באחד השיכונים האלה. 

בזמן לימודיי בתיכון, הכינו אותנו לשירות הצבאי בגדנ"ע (גדודי נוער), שם עשו לנו תרגילי כושר, לימדו אותנו להקים אוהלים, ועשינו מסעות רגליים ארוכים. נהניתי מאד מהפעולות, שמזכירות את תנועות הנוער של ימינו.   [5]

 
בתום התיכון, ובחינות הבגרות התגייסתי לצה"ל, ומאד שמחתי על כך. אחרי טירונות בת חודשיים, התקבלתי לחיל האוויר ושירתתי ביחידה סודית במטכ"ל (מטה כללי) ואפילו נבחרתי כחיילת מצטיינת.         
 לאחר סיום השירות, חתמתי קבע לשנה נוספת. בשנה זו הזדמן לי לפגוש את מפקד חיל האוויר דאז, עזר ויצמן, שזכר אותי ממסדר המצטיינות והציע לי תפקיד במשלחת הקניות של משרד הביטחון בפריס. 

 

  • בגרותי 
הגעתי לפריס בשנת 1964, הייתי בהלם… המראות היפים והמרהיבים של הרחובות, מגדל אייפל, שער הניצחון וכמעט כל דבר…   [6]
                                                                                               
חצי שנה לאחר תחילת עבודתי במשלחת הגיע בוס חדש, גבריאל גידור. באותה תקופה שתו במשלחת קפה נמס שנחשב בזמנו למעדן. אבל גבריאל דרש קפה טורקי אמיתי בלבד, ואני התנדבתי להביא לו קפה טורקי ופינג'ן כדי להכין לו במשרד קפה כפי שהוא אוהב… ועל רקע זה החל הקשר בינינו. 
בתום שנת עבודה בפריס, חזרתי ארצה והתחלתי את לימודיי באוניברסיטת תל-אביב.
הספקתי ללמוד שלושה שבועות כשיום בהיר אחד, הופיע גבריאל, והציע לי נישואים. תוך שבועיים ארגנו "חתונת בזק" ברבנות, הפסקתי את הלימודים וחזרנו יחד לפריס, כזוג נשוי לשנה נוספת.  

עם סיום השירות בפריס חזרנו ארצה ובעלי, גבריאל התקבל לעבודה בתעשייה האווירית. אני נשארתי בבית, לגדל את בנו הבכור מנישואיו הקודמים, אלי.  

  • ילדים 
עד מהרה נולדו לנו בזה אחר זה שני בנים נוספים: רן וגד. 
חמש שנים לאחר מכן, נולדה ביתנו שירה.
גבריאל, שהיה אב לשלושה בנים רצה מאד שתיוולד בת, ואכן, קיבל אותה. בשעה שתיים לפנות בוקר, האחות המיילדת צלצלה להודיע לו שהוא אב לבת, ומרוב אושר השתולל בבית ורקד עם רן וגד על כתפיו. 
 
הבן הבכור שלנו, רן, למד באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה ואח"כ באוניברסיטת פן בארה"ב. כיום הוא דיפלומט ומשרת במשרד החוץ בתפקיד בכיר ויש לו שני ילדים. 
 
הבן השני שלנו, גד, למד באוניברסיטאות nyu והרווארד בארה"ב וכיום עובד בתעשיית המוסיקה בארץ ולו 3 ילדים. 
 
בתנו שירה, בוגרת 3 תארים באוניברסיטת ת"א והיא מומחית בפסיכולוגיה והתפתחות הגיל הרך (עד כיתה ב') ואם לשלושה ילדים 
 
בנו של בעלי מנישואיו הראשונים, אלי, למד באוניברסיטת הופסטרה בארה"ב וכיום הוא מנכ"ל רשת הום סנטר בארץ. לאלי 3 בנים. 

 

  • מנכ"לות 

בעלי גבי התקדם יפה בסולם התפקידים בתעשייה האווירית, ובשנת 1977 התמנה כמנכ"ל השני של התעשייה האווירית (הראשון היה אל שווימר האגדי) וכיהן בתפקיד 5 שנים קשות, מפרכות אך מספקות מבחינה אישית.   [7] 

אני כאשת המנכ"ל הייתי חייבת להשתתף בקבלות פנים, ארוחות ערב וסיורים במפעלים השונים של התעא"ה.
 
אלו היו 5 שנים אינטנסיביות ביותר. 

 

  • בית 
כרעייה וכאם "עבדתי" במשרה מלאה והשקעתי בילדים את נשמתי: הסעתי לחוגים, עזרתי בהכנת שיעורים, דירבנתי אותם ללמוד מוזיקה ושפות זרות וכו'… 
במשך השנים הצלחנו לעבור לדירה בעלת 5 חדרים וכך יכולנו לאפשר לכל ילד חדר משלו, ופרטיות. בדירה זו אנו גרים עד היום באושר ובאהבה ומארחים את המשפחה המורחבת-נכדים, ילדים ולעיתים גם את מחותנינו.
 
ארוחות ליל הסדר נערכות "כהלכתן", בסעודות פורים, גם אנחנו כסבא וסבתא מתחפשים, מקיימים ימי הולדת ומשתדלים לפנק את ה"שבט" ולהעניק חמימות ואהבה על כולם. 

 

  • תחביב 
מאז ומתמיד אהבתי לצייר. ציירתי בבית הספר היסודי קישוטים לכיתה ולבית הספר, בעת השירות הצבאי ציוריי קישטו את חדרי הבסיס הצבאי ולאחר השירות המשכתי עיסוק זה במסגרת קורס גרפיקה.
 
בשנת 1993, כשילדינו בגרו ועזבו את הבית, התחלתי קורס ציור רציני עם מורה, שהוא צייר ישראלי מפורסם, ומאז אני מתמידה לצייר עד היום.
 
ציוריי זוכים בשבחים רבים וילדיי משתמשים בהם לקישוט בתיהם ומשרדיהם בגאווה.   [8]

 

 
 אנו נהנים להיות סבא וסבתא ומאושרים מאד שזכינו למשפחה כה נהדרת 
 
כתובת נספח התמונות (יש להעתיק ולהדביק בשורת הכתובות):
 
file:///c:/users/farkash/documents/%d7%a0%d7%a1%d7%a4%d7%97%20%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa.pdf

מילון

פתיליה
כלי לבישול על ידי אש לפני "עידן הכריים" שדומה מעט לגזייה. על מנת להבעיר את האש היה צורך למלא את המיכל בנפט ולהדליק פתיל.

פרימוס
כלי המזכיר את הפתיליה, אך הוא גבוה ולהבתו גדולה וחזקה יותר.

ציפורני עטים
פעם, כשלא היו עטים כדוריים, כאשר רצו לכתוב טבלו ציפורן מתכת קטנה ועדינה בדיו, העמידו על מקל אחיזה (לשימוש נוח) וכתבו. כאשר יבשה הדיו טבלו את הציפורן מחדש. פעמים רבות הציפורניים היו הולכות לאיבוד או נשחקות והיה צורך בחדשות. לשם כך המציאו קלמרון לציפורניים.

ציטוטים

”דו ביסט אין זיסער קינד (יידיש) ,אתה ילד מתוק“

”אם תעזבני יום-יומיים אעזבך, דברי חז"ל“