מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שורשיה של ברכה בתימן

ברכה צאירי בילדותה
ההורים שרה ויוסף ישועה
ברכה מספרת על בני משפחתה וימי ילדותה בתימן

סיפורה של ברכה צאירי – שורשי ילדות – חלק א'

היסטוריה של יהדות תימן ( ח.ז. הירשברג – ישראל בערב)

מורשת יהודי תימן

איזו ארץ היא ארץ תימן?  מה מאפיין את יהדות תימן?

הישוב היהודי בתימן הינו קדום ביותר. המסורת והאגדה מספרים על שבט יהודי המצוי בדרום חצי האי ערב מסוף ימי בית ראשון ואפילו מימי שלמה המלך, ואילו חפירות שנעשו באיזורים אלה מספרים כי מעידים על קיום ישובים יהודיים בדרום ערב ובצפונה במאות הראשונות אחרי הספירה. מספרים שהיתה ממלכה יהודית במאה הרביעית שנקראה "הממלכה היהודית חמיר" על יד חבאן. הקשר בין יהודי תימן לארץ ישראל לא נותק למרות תקופת הגלות הארוכה. בבית שערים יש הוכחה בתגליות באולם בחמיירי בו נתגלו קברי יהודים מממלכה זו שנקברו בארץ ישראל.

%d7%a9www2

היה קשר בין יהודי תימן וחכמי טבריה. הקשר לא"י היה קשר חזק ורציף. שנבע מאהבת ארץ ישראל, אהבת התורה, אהבת ירושלים והם חיו בתקווה להגיע לארץ ישראל.  הדבר התבטא בשירים, בסיפורים, בתפילות, בלימודים ובשמחתם של יהודי תימן.

1579 – הגיע מטעם ישיבת טבריה הרב אברהם אשכנזי (מייסד הדפוס העברי בצפת ומאז פקדו את תימן למעלה משישים שליחים. משורר מפורסם מתימן – הרב שלום שבזי שכתב ספרי אהבה בין יהודי תימן לאלוהים, בין עם ישראל למדינת ישראל. במשך מאות שנים יהודי תימן היו ידועים כראשי ציבור, משוררים, אומנים ברקמה ובכסף. הקשרים בין הקהילות נשמרו החל מהמאה ה-19 בעזרת שליחים שהגיעו מארץ ישראל.

בסוף המאה ה-18 , בשנת 1881 עולה לארץ קבוצת יהודים מתימן המתיישבת בסילוואן אשר במזרח ירושלים. הערבים מציקים להם והיהודים שגרים בארץ לא עוזרים להם והם נאלצים לעבור למערב העיר ולגור בנחלאות ובשכונות אחרות. אחר כך כבר עלו קבוצות גדולות. בשנת 1910 מגיעות קבוצות לתל-אביב וראשון לציון, וב 1914 למושבות בפתח תקווה וזכרון יעקב. העליות הגדולות היו בשנים שלאחר קום המדינה ב 1948-1950 אז מגיעים יהודים בחסות הסוכנות היהודית ומדינת ישראל. גם השנה (1916) עלו מספר משפחות מצנעה עיר הבירה. היום יש מעט יהודים בתימן אשר חיים במצוקה ופחד גדול מהמשטרה ודע"ש.

נוף ילדותי

www

הגענו לאחר נדודים מליפתא על יד ירושלים לעין שמר (לזמן קצר) לאחר קריית שמונה, לחדרה. שם גרנו תקופה קצרה אצל סבא שלי שמעון ובזמן זה אבי קנה מגרש בגבעת בילו ושם בנה את ביתנו. הבית שלנו היה על גבעה שצופה לכיוון צפון. רואים ירוק למערב – רואים את הים. מסביב לביתנו הכל היה ירוק, היו פרדסי פרי הדר. באביב הרחנו את פרחי ההדר. ובסתיו נהנינו מפרחי ההדר, (פרדסי רוטמן). הרכבת נסעה בקרבת ביתנו ורעש הגלגלים לא הפריע למנוחתנו. פשוט התרגלנו.

בילינו בעקר בטיולים בטבע בסביבה על יד פסי הרכבת, הפרדסים, בשדות כלניות והנרקיסים בשייח חולוי- זה היה קבר של שייח ערבי ואהבנו לטייל שן היו פרחי בר מדהימים מכל הסוגים וראינו שם הרבה פעמים את משה דיין, שר הביטחון ז"ל שהיה בא לחפור שם ולוקח עתיקות מכל מיני קברים שהיו שם. טיילנו הרבה במרכז המושבה של חדרה. ואהבנו גם לטייל בגן שעשועים, בנדנדות ובקרוסלה גלגלים ועוד אשר היו שם.

אהבתי אתה השכנות הטובה שהייתה בין כל תושבי השכונה. אחד קבל תפוזים והשני נתן תאנים אחד קבל אפרסקים שני נתן לימונים. הייתה אכפתיות ודאגה בשמחה ובעצב אחד לשני כמו במשפחה אחת. כל אחד בבית פרטי עם גינה. שקט ושלווה ארץ ישראל הישנה והטובה.

הבית החם שלי

ההורים שרה ויוסף ישועה היו אנשים חרוצים, דואגים וטובי לב. ההורים גידלו אותנו להביט גם לאחר, לעזור לאחר ולתמוך באנשים שאין להם אמצעים או משפחה. בבית תמיד היה אוכל – אכלנו כל יום בשר, אמא הכינה לבן וחמאה מזוגגת לבד. אמא בשלה כל יום טרי (זה לא מובן מאליו בתקופה זו) ודאגה לכל צורכי הבית – אוכל, קניות, כביסה על פרימוס, שפשוף הבגדים על קרש כביסה. מידי פעם עזרתי לה, כילדה קטנה, עד שקנינו מכונת כביסה בשנות השישים.

אמא ניקתה את הבית וגם עבדה בחקלאות אצל משפחת פרנק בחדרה וגם עם אבא בפרדסי מהדרין מספר שנים. זו הייתה עבודה קשה – היא הרימה שקים של תפוזים. לאחר שעבדה בחקלאות עבדה אמי במשק בית לזמן קצר. בסביבות גיל 50 עברה טראומה – קבלה שטף דם חיצוני במוח (מפרצת). היא יצאה מזה אבל הפסיקה לעבוד ותפקדה בבית עד שנפטרה.

אבא היה איש דתי – אהב את העבודה בחקלאות והרגיש "שזאת האדמה שלו", "שזה הפרדס שלו" ותמיד דאג שהפועלים ישמרו קודם על העצים ועל הפרי, שלא יזלזלו ולא יזרקו את הפירות בפראות לתוך המיכל איסוף.  בחצר הבית אבא גדל עצים וטפח אותם. היו לנו עצי לימון, אפרסק, שזיף, תאנה ופרי הדר. אבא היה איש חרוץ. לא היה מסוגל לשבת ולא לעשות כלום. מידי פעם בסיום העבודה אהב לעשן נרגילה וללעוס גת. אבא אהב לעזור לאנשים, הזמין הביתה אנשים ערירים לאכול ולישון, תרם כספים לגופים שבקשו תרומות ועשה זאת בקביעות, בשמחה ובתחושת שליחות. בגיל 65 יצא לפנסיה ותכנן להגיע לזכרון לעזור וליעץ לבעלי אברהם, אבל בגיל 66 חלה בסרטן ריאות שממנו לא יצא. בגיל 67 אבי נפטר במיטתו. אמא טפלה בו עד הרגע האחרון. אמא נפטרה בגיל 80 כתוצאה משבץ מוחי.

אמא אהבה מאוד לרקום ולקלוע סלים. עבודת אומנות שלמדה עוד בילדותה. אומנות זאת עברה מדור לדור. הכי אהבה לאפות ולבשל ולהתמוגג מזה שאנו אוכלים את מה שבשלה ואפתה.

ההורים

אבא יוסף ישועה ואמא שרה נולדו בתימן. אבא נולד בשנת 1921 בעיר רדע ואמא נולדה בשנת 1924 בעיר חודידה. אמא היתה בת יחידה להוריה והיו לה שני אחים. היתה לה אחות שנפטרה ממחלה כשהיתה צעירה.

אבא ואמא התחתנו בתימן כשאימי הייתה בת 15 ואבי היה בן 17.  אמא ספרה לי שהיו לה הרבה  מחזרים, היא הייתה אישה יפה ומבוקשת. כשהציעו לה, דרך שידוך, את יוסף (אבא שלי) הוא ישר מצא חן בעיניה. לפני החתונה היו שבעה ימי שמחה, חינה ומסיבה גדולה. יום לפני החתונה, משפחת החתן באה לקחת את אמא שלי מבית הוריה. הייתה חתונה גדולה ושמחה מאוד כי אבי יוסף היה הבן הבכור במשפחתו. אמא הייתה אשה יפה וחרוצה.

הורי עלו לארץ בשנת 1949. הם הגיעו ברגל למקום איסוף בחשד שבתימן. משם הפנו אותם לעדן, שם חכו להם מטוסים מהארץ. הם הביאו איתם רק מעט אוכל, ספרי תורה, סידורים ותכשיטים. את התכשיטים אמרו להם למסור לאנשי העלייה כי "אחרת המטוס ייפול" ובתמימותם מסרו את כל התכשיטים היקרים. כמובן שהם לא קבלו אותם בחזרה.

מתימן הגיעו ללפתה ע"י ירושלים, ומשם לעין שמר ואח"כ לקריית שמונה, שם גרנו שנתיים ולבסוף הגענו לחדרה. שם אבא בנה לנו בית. כשההורים עבדו היינו אצל סבא שמעון שטיפל בנו. אבא יוסף תמיד אמר – תשמחו בחלקכם, תודה לאלוהים על מה שנתן.

%d7%a9www%d7%99%d7%aa4

 

האחים

צביה ז"ל, האחות הבכורה, היתה נשואה לרוני ז"ל ישראל, הורים לרפאל, אורלי וגלעד ז"ל. צביה נפטרה בגיל 69 ורוני בעלה אחריה בגיל 72.  רפאל מורה, אורלי עובדת סוציאלית וגלעד, הבן הצעיר, נהרג בשנת 1988 בתאונה בירושלים וזה שבר את ההורים ואת כל המשפחה. גלעד היה  ילד מחונן, למד באוניברסיטה בעתודה צבאית.

צדוק, האח השני, נשוי ליונה ולהם ארבעה בנים – אסף, ברק, רועי ואיתי.  צדוק מנהל בית ספר ויונה מורה למחשבים ומתמטיקה. הילדים שלהם מחוננים כולם.

אני, ברכה ישועה – צאירי האחות שלישית. נולדתי בחודש אדר בשנת 1948. אבי ספר שהוא חזר מבית הכנסת, באותו היום קראו את המגילה, וכששב הביתה אמרו לו מזל טוב, נולדה לך בת. הוא היה מאושר ואמר אקרא לה אסתר על שם "מגילת אסתר". לאחר שחליתי  שינו לי את השם לברכה. אלוהים ברך אותה ולכן נקרא לה ברכה.

ציונה האחות הרביעית – נשואה לעדי שוולי. ציונה עובדת כסייעת בגנים. עדי עובד כעצמאי, סוכן למלט וסיד ולהם 5 ילדים – דויד, רביב, גיא, לירון וליטל.

ציפורה האחות הצעירה היתה נשואה לעודד ז"ל חביב ויש להם בן אחד – אוהד. עודד היה סוכן של חברת מזון לבעלי חיים וצפורה מנהלת חשבונות בחברת הובלה ופדיקוריסטית. עודד נפטר מסרטן בשנת 2010.

סבא וסבתא שלי

זכיתי להכיר את אבא של אבא שלי – שמעון בן צדוק ישועה. סבא שמעון עלה לארץ עם ילדיו כשהוא היה אלמן. ילדיו ונכדין עזרו לו להתאקלם בארץ. כל ימי חייו ילדיו ובניהם  אבי יוסף ז"ל ואחיו בקרו אותו וטפלו בו עד יומו האחרון. בביתו חגגנו את החגים הגדולים – ראש השנה ופסח בשמחה ואהבה גדולה.

את סבתא רומית  מצד אימי כמעט ולא הכרתי אישית. היא הייתה בצעירותה אצל דודי בנתניה כדי לעזור לבנה וכלתה לטפל בילדים. כשהזדקנה התגוררה אצל אימי ולאחר מספר שנים מועט נפטרה בבתינו בחדרה. אבא של אימי ואמא של אמי נפטרו בתימן ולא זכו להגיע לארץ.

סבא שמעון ישועה וסבתא רומית חדד קבורים בבית קברות בחדרה, שם קבורים גם הורי יוסף ושרה ישועה.

 

מילון

מורשת יהודי תימן
יהדות תימן היא קהילה יהודית עתיקת יומין. מייחסים את ראשית ההתיישבות היהודית בתימן לתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון. יהודי תימן מיוחסים לשבט יהודה, ועל פי החלוקה המכנסת את מרבית קהילות היהודים יוצאי אירופה תחת הכותרת \"אשכנזים\", ואת קהילות צפון אפריקה, הבלקן, פרס והמזרח התיכון כ\"ספרדים\", יש לראות את קהילת היהודים יוצאי תימן כקהילה נפרדת ושלישית בגודלה (מאתר מורשת יהדות תימן)

ציטוטים

”זכיתי להכיר את אבא של אבא שלי – שמעון בן צדוק ישועה“

הקשר הרב דורי