מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"רק עוד רגע, ילד"

סבא משה מטרי ונכדתו רוני
סבא משה מטרי בילדותו
ילדותו ונעוריו של סבא משה מטרי בתל אביב

"רק עוד רגע, ילד" – ילדותו ונעוריו של סבא משה מטרי בתל אביב

קישור למצגת סרטון הסיפור: "הקשר הרב דורי – משה מטרי ורוני פיסצקי"

ראשית דבר

ביוני 2017 תציין מדינת ישראל יובל שנים למלחמת ששת הימים, שאחד משיאיה אירע ב-7 ביוני 1967 – שחרור ירושלים העתיקה. שישה ימים ששינו את פניה של ישראל הצעירה לדורות.

בחרנו לעסוק בשבועות שקדמו למלחמת ששת הימים, ובדרך זו לשחזר את שני העשורים הראשונים בישראל, עשורים בהם היה סבא משה ילד ונער בתל אביב.

לעיתים מסופר הסיפור בגוף ראשון; אך זהו סיפורם של נערים תל אביביים לא מעטים.

תל אביב: העיר העברית הראשונה

כשנולדתי בשנת 1949, בן בכור לאמי נחמה ולאבי ישעיהו מטרי, תל אביב היתה בת ארבעים שנה: העיר העברית הראשונה היתה הגדולה בערי ישראל, והתגוררו בה כרבע מיליון תושבים.

בשדרות רוטשילד הרחבות טיילו אימהות צעירות ושיחקו ילדיהן. במכולת ברחוב שינקין חילקו לאמי תלושי מזון שניתנו בקיצוב לכל משפחה. ברחוב חובבי ציון צלצלו פעמוני העגלונים והכריזו על מכירת נפט, והתושבים נחפזו לקנות מהם פחי נפט לחימום ולבישול.

ימי ילדותי

אני ואחי הצעיר יעקב נקראנו על שם דודי ובן דודי, שנפלו במלחמת השחרור. בגן הילדים של שרה בו למדתי שיחקו הילדים בקוביות עץ נטולות צבעים, ובפורים המחיזו את המחזה "רם איננו קם", לצלילי שירו של לוין קיפניס. ליום הולדתי החמישי בירכה אותי הקרן הקיימת במילותיו של חיים נחמן ביאליק: "ילדי ישראל…. והייתם ששון להוריכם ותפארת לעמכם". מגן מורִיָה פסעתי במדרגות לבית הספר "אחד העם".

ליום הולדתי החמישי בירכה אותי הקרן הקיימת במילותיו של חיים נחמן ביאליק

 

מדרום העיר לצפון העיר

בצפון העיר, אליה עברנו בהיותי בן שבע, למדתי בבניין מגורים ששימש כבית הספר היסודי "גרץ". בחזיתו היו מרפסות מוארכות ובמרכזו גרם מדרגות שחוק. בהיותי בכיתה ח' הוקם לבית ספרנו בניין קבע במתחם בו שכן "משק הפועלות". מקהלת התלמידים שרה "מזמור שיר חנוכת הבית", אותו הלחין, נפעם כמותנו, המורה לזמרה.

תחנת לימודי הבאה היתה בתיכון עירוני א'. מדי יום צעדתי לרחוב ביכורי העיתים, וממנו שבתי לדירתנו בצפון רחוב דיזנגוף.

קריאת ספרים היתה חביבה עלי הרבה יותר מאשר הכנת שיעורים, אותם דחיתי ודחיתי עד שבני הבית הלכו לישון. קראתי ספרים תוך כדי הליכה מהספריה הביתה. מעבר לכתביו של ז'ול ורן וסידרת "בעט אלון, בעט!", שקעתי בהיסטוריה ובתולדות ארץ ישראל.

ימי הרדיו

בהיותי בן 14 שלחתי למפיקי תוכנית הרדיו "טובים השניים" בקשה להיבחן לחידון שעסק בתולדות ההעפלה. בתשובתם נכתב כי התקנון אינו מאפשר לבני 14 להתמודד בתוכנית, אך מכתבם הגיע לאחר שכבר נסעתי למבחן, שנערך באולפני קול ישראל בירושלים. המנחים נמלכו בדעתם והסכימו לשתפני בתוכנית, בה זכיתי במקום השני.

מאוחר יותר, בגיל 20, השתתפתי גם בתוכנית הרדיו "מחפשים את המטמון". בתוכנית זו היה עלי לפענח תוך 90 דקות כתב חידה, בעודי יושב בחדר מלון, מבודד מכל חומר עזר, ולשלוח שליחים אל הנקודה בה נמצא המטמון. הצלחתי לפצח את כתב החידה והשליח הגיע לנקודה הנכונה חמש דקות לפני תום הזמן.

 

הצופים של שבט דיזנגוף

חידוני רדיו היוו בשנות השישים את "מדורת השבט" של ימינו; אבל עבורי היה גם שבט משמעותי נוסף. בהיותי תלמיד בבית הספר העממי הצטרפתי לשבט צופי דיזנגוף, שהיה שבט הצופים הראשון בתל אביב וממנו הסתעפו בהמשך שבטים נוספים.

התחנכנו לפי משנתו של באדן פאוול, מייסד תנועת הצופים. תרגלנו קשר שטוח וקשר מוט, ובקיץ הקמנו אוהלינו ביער חדרה.

צריף השבט שכן תחילה בגן השקמים ולאחר מכן עבר לגן הדסה, שגבל בכיכר מלכי ישראל – במקום בו ניצב כיום בית העיריה של תל אביב יפו. 

 

ערב מלחמת ששת הימים

בשנת 1967 התכוננה העיר תל אביב לחגוג את יום העצמאות ה-19, לקיים באביב את שבוע הספר ומופעי תרבות בקיץ. הקרקס ההונגרי פתח את שעריו בכיכר המדינה.

ב-15 במאי, יום העצמאות, כאשר מצעד צה"ל צעד בירושלים, החל הצבא המצרי להניע את כוחותיו לעבר חצי האי סיני. בימים שלאחר מכן נסוג כוח החירום של האו"ם מעמדותיו בגבול בין מצרים לישראל, ובארץ החלו גיוס של כוחות מילואים והיערכות של יחידות באזור הנגב.

ב-23 במאי הודיעו המצרים על סגירת מיצרי טיראן, ובמקביל גוייס כל מערך המילואים של צה"ל. בעורף הישראלי החלה התארגנות למלחמה, ובעירי תל אביב הוקמו מטה חירום עירוני ומטה הנוער. רחובות העיר ובתי הקפה שלה התרוקנו. האוטובוסים של "דן" ו"אגד" גוייסו לצה"ל והתחבורה הציבורית שובשה.

מטה החירום העירוני ומטה הנוער

ב-24 במאי 1967 החלה הרשות הארצית למל"ח (משק לשעת חירום) לפעול 24 שעות ביממה. קצינים בכירים במילואים איישו מטה חירום עירוני שהוקם בתל אביב, במגמה לשפר את ההגנה לתושביה. בצמוד אליו הוקם מטה הנוער בו נטלתי חלק.

הגורמים שהופקדו על הכנת תל אביב למלחמה תהו כיצד ניתן להפעיל מהיום למחר 5,000 בני נוער. פיקוד הגדנ"ע הבהיר שיוכל להקצות 10 מדריכים שיפקחו על 500 בני נוער בלבד.

יהודה אראל, הרוח החיה של אגודת "נוער לנוער" בתל אביב, היה האיש שזינק בהחלטיות למלא את החלל. לעמיתו, אל"ם במילואים שמואל ינאי, אמר כי "עומדים לרשותי 22,000 איש". למרות הפקפוק של ינאי, אשר לא האמין כי בני הנוער מאורגנים, אראל צדק: כבר למחרת התייצבו לפעולות הראשונות 2,000 נערים ונערות.

מטה הנוער התמקם במשרדו של אראל בקומה השניה של בניין העיריה. לוח שרטוט הפך ללוח משימות. אחר הצהריים, בישיבה יומית בה נכחו כ-30 איש, הותְוותָה הפעילות ברחבי העיר ליממה הקרובה. תלמידים שהוגדרו כקציני כוח אדם, ואני בתוכם, העבירו את ההחלטות למנהלי בתי הספר ואף מינו "מפקדים" לקבוצות של בני נוער.

השתתפות הנוער בהתגוננות האזרחית

צה"ל הפעיל ברחבי המדינה מסגרות של הג"א – התגוננות אזרחית, מסגרות הנוטלות פיקוד בערים בעת מלחמה ומגייסות לשורותיהם צעירים ומבוגרים (פיקוד העורף של ימינו).

לדיירי הבתים הורה הג"א: "הכן על יד מיטתך חלוק בית ופנס יד מאופל… בהישמע קול אזעקה כבה מיד כל מאור ואש". כרוזים שכללו הוראות אלו הודבקו בידי תלמידים על לוחות מודעות ועל קירות הבתים.

"כל זיק של אור מְסַכֵּן חיים" התריע כרוז של הג"א מפני חדירתם של מטוסי אויב בלילה בדרכם להפציץ ריכוזים מאוכלסים ומוארים. את חלונות הבתים אטמו בקרטון כהה או בבד, ואת הזגוגיות רישתו, שתי וערב, ברצועות טבולות בדבק עמילן. בצמתים של רחוב אבן גבירול ניצבו נערים עם דְלָיי צבע ומברשות, והאפילו את פנסי המכוניות בצבע כחול.

חפירת תעלות התגוננות והקמת מחסות

כחלק מההתגוננות האזרחית ביקש מפקד המחוז של הג"א לחפור תעלות התגוננות ברחבי העיר. מטה החירום העירוני שכנע אותו לנהל את הפעילות באמצעות מטה הנוער.

התלמידים המתנדבים כונו, בחיוך, "משמרות אדומים" או "צבא סִינִי" – צבא שארגן לעצמו אֵתֵי חפירה ומעדרים, אחסן בדירות הוריו מאות כלי עבודה והתייצב לעבודה על אופניים.

שוחות שחפרו התלמידים נועדו לאפשר לתושבים לתפוס מחסה במקרה שמטוסי אויב יפציצו את תל אביב, כפי שאירע במלחמת העולם השניה ובמלחמת העצמאות. שישה קילומטרים של שוחות נחפרו בעיר – בכיכר דיזנגוף, ברחוב בן יהודה ובשדרות ירושלים ביפו. בגבעות תל ברוך עסקו נערים ונערות במילוי אלפים של שקים בחול, ותלמידי בתי ספר יסודיים סייעו להקים מחסות משקי חול.

"מיטב הנוער מחלק פה את הדואר"

תחום נוסף בו נחלצו בני הנוער לסייע היה בשירות הדואר. בהעדֵר ידיים עובדות בדואר, הופנו כיתות שלמות למיין מכתבים וחבילות לחיילי צה"ל. התלמידים עבדו בדואר יום מלא, למחרת למדו, וכך פעלו לסירוגין. צופים ועקרות בית הצטרפו אליהם. תלמידים אחרים קיימו משמרות בשירותי המברקה.

"מרד" השמיניות

שלושה שבועות נותרו לבחינות הבגרות ומנהלי התיכונים דרשו כי "השמיניסטים" (תלמידי כיתות י"ב) יחזרו לספסל הלימודים: "אתם תְאַבְּדו את ציוני המגן. סיכוייכם להתקבל לאוניברסיטה ייפָּגְעו. כך קרה לשנתון שסיים את לימודיו בתש"ח".

אנו התקוממנו; את עמדתנו הצגתי בתוקף רב ליהודה אראל ולשלמה ינאי: "מי ש"יועף" מכאן, מצפונו לא ייתן לו ללכת וללמוד… מה נספר לילדינו? שבתקופת החירום למדנו מתמטיקה וגיאוגרפיה?"

לשווא טענתי. כפו עלינו להעביר את תפקידינו במטה ל"שביעיסטים" (תלמידי כיתות י"א). ביום המחרת אירעו תקלות מביכות ואי סדרים בהפעלת הנוער בתל אביב – כפי שחזו שירים היתוליים, שחוברו ספונטנית והציגו את המטה ללא ה"שמיניסטים". ה"מרד" הצליח – הוחזרנו לעמדותינו.

מלחמת ששת הימים

כשצפרו צופרי האזעקה ביום שני, 5 ביוני, בשעה 07:55 בבוקר, נחפזתי לבניין העיריה וירדתי למרתף המוגן, ממנו שלט מטה החירום על המתרחש בעיר. הרדיו שידר סיסמאות לגיוס פומבי. כ-60 אלף אנשי הג"א והגנה מרחבית גוייסו וצו ההאפלה נכנס לתוקפו.

חיל האוויר תקף בהפתעה את שדות התעופה במדינות ערב הסמוכות והסב להם אבידות קשות. צה"ל נחל הישגים מרשימים מול מצרים והסיר את המצור על השייט בים סוף.

בחזית הירדנית, פגזי תותחים ירדניים הגיעו גם לתל אביב: נפגעו בתים בכיכר מסריק, הסמוכה לבניין העיריה, ונגרמו גם אבידות בנפש. פגזים נוספים נפלו בתל ברוך ובנאות אפקה. אזרחים במקומות רבים נוספים בישראל מצאו עצמם תחת אש.

המלחמה הסתיימה במוצאי שבת, 10 ביוני, שישה ימים לאחר שהחלה. ראש מטה החירום בתל אביב, האלוף (במילואים) אהרן דורון, נפרד מתפקידו באומרו: "אין להניח שתל אביב עלולה עוד לשמש מטרה למטוסיהן, או אוניותיהן, או תותחיהן של המדינות שתקפו את ישראל".

הייחוד בפעילותו של מטה הנוער

ככל הידוע לי, הפעילות של מטה הנוער בתל אביב בתקופת מלחמת ששת הימים היתה פעילות ייחודית מסוגה, ובמסגרתה הפעילו בני נוער בגיל התיכון אלפים מחבריהם כדי לשפר את היערכות העיר לחירום.

בני הנוער בעיר תרמו תרומה משמעותית הן להתגוננות האזרחית והן להמשך פעילותם של שירותים שונים, כגון שירותי הדואר, בתי חולים ועוד.

חלק מסיפוריהם של בני הנוער נכללים בספר "תעודת בגרות 67': חלקם של תלמידי בתי־הספר התיכוניים בתל־אביב במאמץ המלחמתי" שהוציאה לאור אגודת "נוער לנוער". זכיתי להשתתף בכתיבת הספר ולספר בו מחוויותי.

דמויות מופת: יהודה אראל ושלמה ינאי

הפלמ"חניקים יהודה אראל ושלמה ינאי, שהובילו את פעילות מטה הנוער בתל אביב, היו עבורי לפני המלחמה דמויות מופת שהכרתי רק מספרי ההיסטוריה על ימי המחתרות ותקופת ההעפלה.

בימי ההכנות למלחמה ובמהלכה זכיתי להכיר מקרוב את שניהם, ועשיתי כמיטב יכולתי כדי לסייע להם. בלילות של תקופת ההמתנה התקיימו שיחות מרתקות בין יהודה אראל לבינינו, הנערים הפעילים במטה הנוער. בשיחות אלה הנחיל לנו יהודה ערכים של שירות לחברה ולמדינה, של רֵעוּת וחֲבֵרוּת. ערכים אלה ליוו אותי ואת חברי לאורך חיינו כבוגרים, במסגרות השונות בהן פעלנו.

סוף תקופה – ותחילתה של תקופה חדשה

בחורף 1967, חודשים ספורים לאחר שהמלחמה הסתיימה, התגייסתי לצה"ל. סבתא עדיה, אותה הכרתי במהלך לימודי בשמינית, ליוותה אותי בדרכי.

כאשר אני חושב על אותם ימים ב-1967, מתנגן בראשי שירו של חיים גורי: "הַיֹה הָיָה פנס בודד בקצה שכונה, והוא האיר את ילדותנו הקטנה…. הַיֹה הָיָה פנס בודד, חלפו שנים, ואור אחֵר עכשיו מאיר בשיכונים… רק עוד רגע ילד, רק עוד רגע קט, לא נורא שַֹחֵק קצת, צְעַק אבל מעט…"

האם היה זה פנס תל אביבי, שכבה מולנו ברחוב המואפל? או שמא אלומת אור, שהציפה לנו, ילדים-נערים, את עולמם של המבוגרים לחודש אחד – חודש בו חפרנו ציונות ואבק של היסטוריה דבק בבגדינו. 

פרוייקט הקשר הרב דורי: חוויות משותפות

רוני: "בעבודתנו התמקדנו בחיי הילדים והנערים בשנות ה-60' ובתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים. תמיד התעניינתי בהיסטוריה, במלחמות ובשנים בהן ישראל היתה מדינה צעירה. למדתי הרבה על התקופה ועל המעורבות הגדולה של בני הנוער והאזרחים בהיערכות לחירום. למדתי דברים רבים שלא ידעתי קודם על סבא; למשל, שהוא השתתף במגוון חידונים ותחרויות, וכן שהיה בין מפעילי מטה הנוער בתל אביב".

משה: "מסתבר שבאלבומים הישנים והמאובקים שלנו מסתתרים סיפורים של ממש, מרתקים ובעלי ערך אודות חוויות שחווינו לפני 50 שנה. מלחמת ששת הימים תועדה באין ספור ספרים ואלבומי ניצחון; אולם ימי החרדה שלפני המלחמה לא זכו לסיקור דומה. כך גם פעילותם השיטתית של תלמידי בתי הספר בימים אלה – מן הסתם, גם זו חלק מהחוויה התל אביבית. השרשרת החווייתית נמשכת כאשר מתאפשר לנו לחלוק את סיפורינו עם דור ההמשך, כפי שנתן לנו פרויקט "הקשר הרב דורי". מה טוב ומה נעים שֶבֶת סבא ונכדה גם יחד".

רוני מוסיפה – וסבא מסכים עִמָה: "הסיפור שלנו מתקשר לערכי חזון בית הספר שלי, בית ספר "רבין" בהוד השרון – אהבת האדם, הארץ והעם וגם ערך הנתינה".

קישור למצגת סרטון הסיפור: "הקשר הרב דורי – משה מטרי ורוני פיסצקי"

דברי תודהברצוננו להודות:

למחנכת קרן ברקן מביה"ס "רבין" שליוותה את הפרוייקט.לתמי גרין מבית התפוצות שעזרה לנו רבות.לחברים של סבא משה ממטה הנוער בתל אביב, לרבות משה אביבי, ארנון גיצלטר, תמי גיא (רוזנפלד), רחל לויתן (איינהורן), חנוך (נוקי) שגב (שפיגל).

העשרה

ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון:"ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הוא הארכיון המרכזי של צה"ל ומשרד הביטחון, ומהווה מאגר מידע ייחודי ומרכזי אודות הפעילות הביטחונית צבאית של מדינת ישראל. בארכיון אוצרות שהם נכסי צאן ברזל של ההיסטוריה של מדינת ישראל, על כן, מהווה הארכיון את אחד המרכיבים החשובים ביותר בשמירת הזיכרון הקולקטיבי והמורשת הביטחונית והתרבותית של החברה בישראל. מעבר לנושאים הצבאיים-ביטחוניים מצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון מגוון רחב של נושאים שהעסיקו ומעסיקים את החברה בישראל ובהם נושאים אופרטיביים, תורתיים, לוגיסטיים, חינוכיים, הדרכתיים, רפואיים, כלכליים ועוד בכל סוגי המדיה: תיקים, סרטים, קלטות קול, תצלומים, מפות ועוד. הארכיון משמש כמגנזה לצה"ל וכארכיון היסטורי למשרד הביטחון ולצה"ל". ויקיפדיה

מקורותארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.הארכיון העירוני, עיריית תל אביב יפו."מסע בזמן", אוסף אפמרה, הספריה הלאומית.עיתון "במחנה"."תעודת בגרות 67': תלמידי ביתי הספר התיכוניים בתל אביב בימי הכוננות של מלחמת יוני. אגודת "נוער לנוער" תל אביב בשיתוף עם משרד החינוך, היחידה לחינוך חברתי. 1967"החודש הארוך ביותר", מיכאל בר זוהר, 1968."מלחמת ששת הימים", רנדולף ו-וינסטון צ'רצ'יל, 1967."דיזנגוף מאז ועד היום", חביבה לבקוביץ, "צופים ברשת".אתר ד"ר מרדכי נאור.עמותת דור הפלמ"ח, מאגר מידע פלמ"ח.אתרי אינטרנט: אתר הפלי"ם וההעפלה, "נוסטלגיה אונליין", "זמרשת", "שירונט" וויקיפדיה.

תשע"ו

מילון

ארכיון צה"ל
ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הוא הארכיון המרכזי של צה"ל ומשרד הביטחון, ומהווה מאגר מידע ייחודי ומרכזי אודות הפעילות הביטחונית צבאית של מדינת ישראל. בארכיון אוצרות שהם נכסי צאן ברזל של ההיסטוריה של מדינת ישראל, על כן, מהווה הארכיון את אחד המרכיבים החשובים ביותר בשמירת הזיכרון הקולקטיבי והמורשת הביטחונית והתרבותית של החברה בישראל. מעבר לנושאים הצבאיים-ביטחוניים מצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון מגוון רחב של נושאים שהעסיקו ומעסיקים את החברה בישראל ובהם נושאים אופרטיביים, תורתיים, לוגיסטיים, חינוכיים, הדרכתיים, רפואיים, כלכליים ועוד בכל סוגי המדיה: תיקים, סרטים, קלטות קול, תצלומים, מפות ועוד. הארכיון משמש כמגנזה לצה"ל וכארכיון היסטורי למשרד הביטחון ולצה"ל.

ציטוטים

”באלבומים הישנים והמאובקים שלנו מסתתרים סיפורים של ממש, מרתקים ובעלי ערך “