מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רפאל מהרט מתעד את סבא דוד

סבא דוד מחזיק בידיו את רפאל התינוק
סבא וסבתא של רפאל
חלום העלייה לציון מאתיופיה

שמי דוד לבית אסקיאס. שם החיבה שלי הוא 'יאיא'. שם אבי אסקיאס, שם אימי ווגייה, ממשפחת אסקיאס. נולדתי בשנת 1930 בשכונת דלסה, גונדר, שבאתיופיה.

השם של אמי הוא עזריה. שם המשפחה שלי אדלה. במשפחת הוריי אני הראשון מבין שישה ילדים. סבא מצד אבא מלקמו ושמה של סבתא יננש. שמות של הילדים הם: טרינגו, אסרסה, אלמוך, טרן, יובה צ'ומה. הרגשתי טוב מאוד עם המקום שלי במשפחה, היה לי קשר טוב עם האחים שלי, אהבנו מאוד אחד את השני. הבית היה עשוי מקש, היה חדר מחוץ לבית ששימש את הנשים לבישולים שנקרא "סוקול". הכנסת אורחים הייתה משהו שבשגרה. לא היה מישהו שעבר ליד הבית ולא נכנס לאכול.

ילדות

ילדותי עברה עלי בכיף, אני זוכר מילדותי את השכנים הטובים שאתם שיחקנו. נהגנו לשחק ביחד ולישון ביחד. ליד ביתי היה דשא והיו גם עצי פרי. אהבתי בתקופה זו לטפס על העצים. נהגתי לשחק במשחק אבנים עם חברים. בביתי היו נפוצים מאכלים אינג'רה ודבו (לחם אתיופי). באתיופיה אכלנו חומוס, בשר, פול.

בית ספר מסוג אחר…

לצערי, בילדותי, לא למדתי בבית הספר. עזרתי לאבא ועבדתי בחקלאות. גידלתי גם פרות, אף פעם לא היה חסר לנו חלב. היו גם פרות, עזים, כבשים, וכוורות דבורים, שסיפקו לנו את האוכל הנדרש. לנו היו גם סוסים – סוסים היה למי שנחשב במעמד גבוה. חפץ שקרוב ללבי היה מקל סבא שאני עשיתי ואני שומר אותו עד היום.

לא הייתה לנו הזדמנות ללמוד בתיכון. התחביב שלי היה כדורגל ומשחקי אבנים. חבריי בתקופה היו טובים  וקרובים והם חבריי עד היום. בחופשים נהגתי לבקר את בני הדודים.

עבודה

ברוך ה', הייתה לי עבודה מכובדת. היו לי אדמות לחיטה, טף, דבוסה, תירס ותפו"א. גידלתי גם פרות לחלב. כמו כן, עבדתי בעבודות חרש: יצרתי מחרשות ומגל. אני זמר, והאנשים היו שומעים את השירה והיו באים לביתנו לשיר לרקוד לשמוח, לאכול ולדבר על כל מיני נושאים. אני זוכר שיר שבא מאתיופיה – "איסקיפטה" .

נישואים

הכרתי את אשתי בגיל 16. נולדו לנו עשרה ילדים: טרגו, ורקו, שטה, אדיסה, מריה, מהרי, צ'ומה, טריק, גנט ורותי. אתה רפאל, הבן של צ'ומה.

כבוד לאנשים מבוגרים היה חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו. לא היה מקרה שבן אדם מבוגר מגיע והצעירים לא נתנו לו מקום. בחג ה"סיגד" הייתי מארח את כולם במקום שנקרא "מג'דה". אני אוהב את חג ראש השנה ושבועות, כי היינו מספרים ומאחלים שלום לכולם, מרבים באוכל ובשתייה. משתתפים בו כל המשפחה והקפדנו עליו, כי ככה חונכנו. במיוחד אהבתי את חג הפסח משום הנקיונות, כי זה יצר אווירה של שינוי והתחדשות.

מקרה מיוחד שקרה לי כשהייתי בן 35: שודדים ניסו לעצור אותי, ברחתי אבל הם ירו לעברי.

עלייה

עליתי לארץ בגיל 60 יחד עם המשפחה במטוס במסגרת "מבצע משה", בשנת 1985. עם עלייתנו הגענו לפרדס חנה, שם שהינו במשך שנתיים, ומשם עברנו לכפר סבא. אני שמח שעליתי לארץ ישראל. התגעגענו להגיע לארץ הקודש, ירושלים. אני מתגעגע לחבריי ולפרות. הייתי רוצה להוסיף שטוב שהגעתי לארץ כי באתיופיה הלך ונעשה יותר גרוע בחקלאות, לא ירדו מספיק גשמים, והיו מלחמות. בארץ עבדתי בקרן קיימת בניקיון ובאריגה בביתי.

הזוית האישית

סבא: התיעוד עם הנכד קירב ביני לבינו את היחסים ואני מרוצה מכך ושמח כל כך.

רפאל הנכד: הקשר הרב דורי חשוב כי כך הנכד יודע את העבר על סבא שלו וימשיך לספר בעתיד לילדיו.

רפאל מהרט בכיתתו

מילון

גוֹנְדָר
גוֹנְדָר (באמהרית: ጎንደር) היא עיר השוכנת במחוז צפון גונדר שבמדינת אמהרה בצפון אתיופיה. העיר הייתה בעבר הבירה הקיסרית של האימפריה האתיופית ובירת מחוז בגמדר ההיסטורי, שנקראת לעיתים קרובות "מחוז גונדר". כיום גונדר היא מרכז אזורי ועיר תיירותית שבמרכזה שוכן המתחם הקיסרי ההיסטורי, פאסיל גמב, המוכרז כאתר מורשת עולמית מאז 1979. גונדר היא גם מרכז דתי של הכנסייה האתיופית האורתודוקסית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לא היה מקרה בו אדם מבוגר מגיע והצעירים לא נתנו לו מקום“