מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רות רזניק – כלת פרס ישראל

מימין, בר לוי ומשמאל, ינאי רון
רות רזניק, התמונה צולמה על ידי ליהי לפיד
קורות חייה של רות רזניק

במפגשנו עם רות רזניק ראיינו אותה בנוגע למפעל חייה הפורה ובנוגע לחייה האישיים והעקרונות בהם היא דוגלת.

משפחה  ילדות ונעורים

רות חדווה רזניק, נולדה בירושלים ב-31 באוקטובר, 1932 כיום היא בת שמונים ותשע, בת ישראל מאיר לסק ולובה לבית פבזנר. אביה היה  סופר,עורך ומתרגם. המשפחה השתייכה לגדולי-תורה, כגון שלמה לוריא הקדוש, ר' יחיאל מיכל הכהן מנמירוב, ר' עקיבא איגר, ר' יום-טוב ליפמן הלר (בעל "תוספות יום-טוב").

רות ואחיה גדלו לסירוגין בירושלים ובתל אביב. רות למדה בבית הספר אוולינה דה רוטשילד ותיכון עירוני למסחר. בגיל ארבע עשרה הצטרפה לאצ"ל והשתתפה באימונים, אך לא בלחימה. אחרי כן, הייתה בגרעין לקיבוץ רוחמה ושירתה כחיילת בחיל האוויר (אותו החיל שבו נהרג אחיה הצעיר, הנווט אמיתי לסק).

בשנים האחרונות רות מתגוררת בהרצליה. היא הייתה נשואה לדניאל רזניק ממנו התאלמנה בשנת 2014. היא אם לעמי, לנחום, לתמר ולנעמה וסבתא לאחד עשר נכדים.

פעילות חברתית וציבורית

משפחת רזניק התגוררה בקרית אתא ובאילת עד שהשתקעה בהרצליה, ורות התקדמה עם השנים למשרות בכירות יותר ויותר במזכירות ובניהול.  בשנת 1971 הקימה משרד עצמאי לתרגום. "קיבלתי הצעה למשרה בחברה גדולה, אך סירבו לתת לי רכב, כפי שהיה לקודמי בתפקיד, בנימוק שאין תקדים שאישה תקבל רכב", היא נזכרת.

בימים ההם קמה בישראל התנועה הפמיניסטית. רות שמחה להצטרף לשורותיה, לצד עבודתה הרבה בתחום התרגום.

בשנת 1977 הקימה רזניק וייסדה את עמותת "ל.א – לחימה באלימות נגד נשים", ושנה אחר כך פתחה את המקלט הראשון לנשים מוכות בהרצליה והעלתה לדיון ציבורי את נושא האלימות בחברה.

שנים רבות היא ניהלה את עמותת "ל"א" למאבק באלימות נגד נשים – והייתה מן הפעילות המרכזיות למען נשים ולמען צדק חברתי בישראל. פעולותיה הרבות העלו את המודעות הציבורית לתופעת האלימות במשפחה ומחוצה לה, תרמו לשינוי בעמדות החברה הישראלית, וסייעו לרשויות לשפר את מאבקן בתופעות אלימות. רזניק הייתה מחלוצות המאבק הפמיניסטי בישראל, והארגונים שייסדה הובילו תהליכים רבים של קידום שוויון לנשים ולמגזרים מקופחים היא גם פעלה במסגרת "גשר נשים לשלום" תנועה שדוגלת בדו-קיום בין נשים יהודיות וערביות.

פרסים ואותות הוקרה:

רות קיבלה מספר פרסים כהוקרה על עבודתה הציבורית

1990: אות הוקרה מטעם שדולת הנשים בישראל

1995: פרס הוקרה מטעם הארגון האמריקני-ישראלי "נשים לנשים"

1999: מועמדת ישראל לפרס וינה הבין-לאומי על פעילות אזרחית למען החברה

2000: מדליקת משואה ביום העצמאות ה-52 כנציגת שדולת הנשים

2006: אות המופת החברתי לעמותת "ל"א", כנס שדרות לחברה

2006: אות שדולת הנשים בישראל.

2008: פרס יו"ר הכנסת לאיכות חיים.

2009 פרס ישראל.

פרסומים:

רות רזניק פרסמה עשרות מאמרים באתר האינטרנט של עמותת "ל"א" ובכתבי עת מקצועיים, פרקים בספרים, תקצירי הרצאות ומאמרים בעיתונות בעניין אלימות נגד נשים, אלימות במשפחה והמאבק לשוויון חברתי בישראל.

היא גם הרצתה בפורומים רבים, כדי להגדיל את המודעות לאלימות במשפחה.

בשנת 1999 פרסמה את הספר 'המקלט שהיה לבית'.

עשייה פוליטית

בשנת 1973 חברה רזניק לשולמית אלוני ולפעילים אחרים בהקמת התנועה לזכויות האזרח (לימים "ר"ץ"), והייתה חברת הנהלתה. נוסף על פעילותה בתנועה הקימה רזניק עם רות ליס את הארגון "גשר נשים לשלום", לעידוד הדו-שיח בין נשים יהודיות וערביות בישראל.

לקראת הבחירות בשנת 1977 פרשה רות מ"ר"ץ", הצטרפה למפלגת הנשים ושובצה במקום השני ברשימתה לכנסת. המפלגה נכשלה בבחירות, אבל מצעה סימן את הכיוון להמשך פעילותה הציבורית של רזניק. "אחד מנושאי הדגל במצע היה המאבק באלימות נגד נשים", היא מספרת. "ביולי אותה שנה נרצחה אישה בידי בעלה, וכעבור כמה שבועות הקמתי את עמותת "ל"א" למאבק באלימות נגד נשים".

בתחום הפעילות לקידום מעמד האישה הייתה רזניק בין המקימות והמייסדות של הנהלת שדולת הנשים, שדולה שהביאה להעלאת הנושא של מעמד האישה לסדר היום הלאומי. רזניק גם הייתה ממייסדות עמותת ה"ן (הרצליה נשים), עמותה שמטרתה לקדם נשים לעמדות מפתח מוניציפאליות. ואכן, בעיר הרצליה הייתה ראש עירייה אישה (יעל גרמן) ותשע חברות מועצה.

כבר שלושים שנה שהיא משתתפת בכל הישיבות של ועדות הכנסת העוסקות בתחום, מספקת לחבריהן מידע, מביאה נשים להעיד בוועדות ומקדמת הליכי חקיקה, כמו החוק המחייב לדווח על פגיעה בחסרי ישע והחוק נגד סחר בנשים. פעילה מאוד גם בשלטון המקומי. היא הייתה חברה שנים רבות במועצת עיריית הרצליה, וכן הייתה יושבת ראש של שלוש ועדות עירוניות ופעילה ברבות אחרות.

בין הגורמים שהשפיעו על עשיתה הפוריה לאורך שנים רבות הייתה העובדה שאחיה נפל בעת שירותו הצבאי ושהיא נפצעה קשה בתאונת דרכים. "לאחר התאונה חשתי שקיבלתי את חיי במתנה, והחלטתי לפעול בדברים החשובים לי ביותר", היא אומרת.

קורות חייה של רות רזניק שזורים יזמות ורעיונות ופעילות ממשית ליישומם בפועל, והיא מקדישה את ימיה ואת חייה לנושאים אלו. עיקר פעילותה מוקדשת למען החלשים והנזקקים."אני מאמינה שכל בני האדם נולדו שווים, לצערי לא כולם מקבלים הזדמנות שווה, ואת זה אנחנו מנסים לתקן".

הזוית האישית

ינאי רון ובר לוי: נרגשנו לפגוש את רות רזניק ושמחנו מאוד לשמוע על מפעל חייה הפורה של רות. הכבוד והעונג הם כולם שלנו. מעריכים ומעניקים תודה על ההזדמנות.

רות: אני מאוד אוהבת ילדים ונוער, ומאמינה שהם התקוה לדורות הבאים. לילדים ונוער אני באה מאהבה טהורה.

רות נפגשה עם ינאי רון ובר לוי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בשנת תשפ"א ושמחה מאוד לשתף ממפעל חייה.

הסיפור תועד במסגרת פרויקט "בעקבות מנהיגים חברתיים", פרויקט של קבוצת מועצת הנוער העירונית בהרצליה בשיתוף פעולה עם תכנית הקשר הרב דורי, התשפ"א. 

מילון

עמותת "ל.א. לאלימות" לאלימות נגד נשים
העמותה הוקמה בהרצליה בשנת 1977 על ידי רות רזניק במטרה להציל נשים וילדיהן הסובלים מאלימות במשפחה ולאפשר להם לצאת לחיים חדשים באמצעות הענקת מקלט.

ציטוטים

”לצערי לא כולם מקבלים הזדמנות שווה, ואת זה אנחנו מנסים לתקן“

”אני מאמינה שכל בני האדם נולדו שווים“