מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

רבי ישמעאל הכהן, הרב הספרדי הראשי וראש הרבנים בצפת

רבי ישמעאל הכהן, רבה של צפת
הנכדה, מושקא כהן
לאחר שביתו נשרף יחד עם חיבוריו וספריו, האמין שזהו מעין עונש על שעזב את ארץ ישראל, ולכן שב לצפת.

קוראים לי חיה מושקא כהן ואני לומדת בבית – ספר "בית רבקה בוגרות" כפר חב"ד.

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על חייו של סבא רבא שלי, הרב ישמעאל הכהן, שהיה רב בעיר הקודש צפת לפני 118 שנה. את הסיפור סיפר לי אבי ראובן שיחי', נינו של רבי ישמעאל, ששמע אותו מאביו ר' אלעזר ז"ל, ששמע מאביו שם טוב ז"ל שהיה בנו של רבי ישמעאל.

רבי ישמעאל הכהן נולד ביזד שבפרס (אירן) בחודש אפריל 1851 (ניסן ה'תר"יא) להוריו רבקה ולרב פנחס הכהן, שהיה אב בית דין בעיר, וכונה בשם "מולא אומאיון".

בשנת 1861 (ה'תרכ"א), בעודו עושה את דרכו לארץ ישראל עם אביו, ניפטר זה האחרון, והוא עבר להתגורר אצל דודו אג'א אומאיון בבגדאד שבעירק.

בגיל 18 החל ללמוד בישיבתו של ה"בן איש חי", הרב יוסף חיים מבגדאד.

בשנת 1871 (ה'תרל"א) עלה רבי ישמעאל לארץ ישראל עם דודו והתיישב בצפת. בשנת 1873 (ה'תרל"ג), לערך נישא לשרה, ביתו של הרב משה הכהן נהר, ונינתו של הרב אברהם פלאג'י, ובתקופה זו נמנה עם תלמידי הרב יעקב הכהן סקלי.

בשנת 1876 (ה'תרל"ו), בגיל 25, החל לשמש כחבר בבית – הדין של העדה הספרדית בצפת. רבי ישמעאל יצא מספר פעמיים בשליחות כשד"ר (מגייס כספים) מטעם כוללות העיר למרוקו, תוניס, אלג'יריה, לוב הודו ומצרים.

כשחזר לצפת בשנת 1900 (ה'תר"ס), מונה לרב הספרדי הראשי וראש הרבנים בעיר.

לאחר פטירת אשתו שרה, נישא שנית לרבקה בארקי.

בשנת 1906 (ה'תרס"ו), עבר לטיריה הסמוכה לאיזמיר שבטורקיה, שם שמש כחכם באשי וכאב בית – הדין המקומי במשך 14 שנים. בתקופה זו נפטרה אשתו רבקה, והוא נישא לרושא בת הרב חיים דוד צוריאנו רב העיר איידין שבטורקיה. לאחר שביתו נשרף יחד עם חיבוריו וספריו, האמין שזהו מעין עונש על – כך שעזב את ארץ ישראל, ולכן שב לצפת בשנת 1920 (ה'תר"פ) ומונה שוב לשמש כרב וכאב בית – הדין של העדה הספרדית בצפת עד לשנת 1927 (ה'תרפ"ז).

במשך חייו ניהל התכתבות ערה עם רבני דורו, והשיב לשאלות רבות בעיניי הלכה. וכן חתם עם הרב אברהם לייב זילברמן והרב אפרים וינגוט על מכתב המתיר לכוהנים לעלות ולהתפלל בקברו של רבי שמעון בר יוחאי, לאחר בדיקה הלכתית מקיפה ובדיקה מעשית בשטח.

בדמדומי יום החמישי, כ"ג במנחם רב תרפ"ט, ה- 29 באוגוסט 1929, פרצו מאות פורעים ערבים צמאי דם מצפת ומכפרי הסביבה לעבר הרובע היהודי בשאגות אימים: "אידבח אל יהוד". מזוינים במקלות ובסכינים דקרו והרגו את תושבי הרובע והעלו את בתיהם באש. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו- 80 פצועים

סבא רבא שלי, הרב הראשי של העיר העתיקה צפת, חכם ישמעאל הכהן, גאון בתורה, איש מידות  ושפל רוח, היה מטרה ראשונה בפני המרצחים. ה"גוי" של שבת, ששימש במשך שנים את יהודי הרובע, נקש בעורמה על דלת הבית, וכשפתח הרב את הדלת, הסתערו ההמונים מאחור והלמו בראשו בגרזניהם. סבי הקשיש עם הגמרא בידיו, כרע מתבוסס בדמו בקריאת "שמע", ולא חדל עד שיצאה נשמתו.

הוא נפטר, ב- 30 באוגוסט 1929 (כ"ד אב ה'תרפ"ט), אשתו רושא הובהלה לבית הרפואה בחיפה וכעבור מספר ימים נפטרה גם היא.

 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

הרב יוסף חיים מבגדאד
בן איש חי"; כ"ז באב ה'תקצ"ה, 2 באוגוסט 1835[1] - י"ג באלול ה'תרס"ט, 30 באוגוסט 1909) היה מקובל, דרשן, מנהיג, מחבר ואחד הפוסקיםהבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם. מכונה הבן איש חי על שם ספרו..

טבח צפת - מאורעות תרפ"ט
טבח צפת בוצע על ידי ערבים מוסלמים תושבי העיר צפת והסביבה ביהודי העיר ביום חמישי, כ"ג באב תרפ"ט, 29 באוגוסט 1929, כחלק ממאורעות תרפ"ט. הטבח בצפת היה המשכו של התקוממות ערבית, שהחלה בירושלים ב-16 באוגוסט. הפורעים הוסתו על ידי המופתי אמין אל חוסייני, שטען כי היהודים מאיימים על הר הבית. בשעה 17:30 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי בצפת שלא היה מוגן. מזוינים במקלות ובסכינים הם פרצו לבתים דקרו והרגו את תושבי הרובע והעלו את בתיהם באש. ההשתוללות נמשכה 20 דקות והופסקה על ידי כוחות המשטרה הבריטים שחשו למקום והרגו שניים מהפורעים. 18 תושבים יהודים, בהם נשים וילדים, נרצחו ולפחות 80 נפצעו. הרחוב היהודי המרכזי נבזז ונשרף.

ציטוטים

”אני גאה להמשיך את שרשרת הזהב של משפחתי ולהוות חוליה אחת ממנה.“