מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קרולין שפיצן – עוד מסיפור החיים שלי

קרולין, נויה ויהל המתעדות
האחיות לבית מוסרי, קרולין משמאל
כולל פעילויות מעניינות שעשינו בשנת הקורונה

שמי קרולין שפיצן, נולדתי בקהיר במצרים, עיר הבירה של מצרים, וגדלתי שם עד גיל 7.

מימין: אני עם המשפחה לפני צאתנו ממצרים, משמאל: בגן הילדים במצרים

ילדות

ילדותי בקהיר הייתה ילדות רגועה וללא ידע על מה שהתרחש בסביבתי הקרובה, זו הייתה תקופת מלחמת העולם השנייה באירופה. כאשר אמי שמעה את מה שמתחולל מחוץ למצרים, חששה לשלומנו. בבית הספר תלמידים ערבים החלו להציק לתלמידים היהודים ולכן אמי החליטה שנעבור לארץ ישראל (זו הייתה משימה לא קלה). היינו שלוש אחיות: רשלין, קרולין ווויויאן. לאבא שלי קראו ויטה ולאימא שלי קראו מרי.

לימודים

בארץ למדתי בבית ספר דתי ונתנו לנו אישור לא להתגייס לצבא.

מימין לשמאל: בבית ספר אליאנס בירושלים, בחצר בי"ס צעירות מזרחי ברחוב רש"י, ירושלים, בחצר ביה"ס שפיצר בירושלים

עבודה

עבדתי במחלקת רשות החברות הממשלתיות באוצר, לאחר שלוש שנים עברתי לקיבוץ גבת, שם ילדתי את בתי שירלי. קראתי לה ככה בגלל שבעלי היה מנגן על הפסנתר ואני הייתי שרה, בגלל זה קראתי לבתי שירלי  – שר לי. בהמשך עבדתי כמזכירת המפעל קסטרו, והג'וב האחרון שלי היה רכזת המדור להכשרת שליחים לחו"ל של הסוכנות במחלקה לארגון של הסוכנות היהודית.

יש לי שני ילדים, ארבעה נכדים בארץ וארבעה בחו"ל.

לקראת התחלת הפעילות בתשפ"א ביקרה יעל לוי המורה את קרולין בביתה ולימדה אותה להשתמש בזום

פעילות שעשינו מרחוק בזום בנושא משחקי ילדות

שיחקתי בדרך כלל עם אחיותיי בקלאס ובקפיצה על חבל, בתופסת ובמחבואים. הכי אהבתי את המשחק קלאס. שיחקתי בתופסת ומחבואים עם החברים בשכונה. בימים קרים שיחקנו בארץ עיר בבית, עם עט על נייר. בדרך כלל הבנים היו נוהגים לשחק באג'ויים (גרעיני משמש) וגולות והבנות היו משחקות בחמש אבנים.

השיתוף של קרולין בפעילות בזום סביב חפץ שאני אוהב:

פעילות מרחוק בה שיתפנו אחד את השני בצורת החגיגה של חג הפסח במשפחתנו

בליל הסדר במצרים עם משפחתי היינו יושבים עם שקית שבתוכה האפיקומן. בתחילת ליל הסדר היינו שרים את ההמנון המצרי שהיה בתקופת המלך פארוק. באכילה היינו מתחילים בדג ואחר כך אוכלים מרק צח ולבסוף את המנה העיקרית.

פעילות בזום בנושא זכרונות – בעקבות יום השואה, כאשר התלמידים חזרו לבית הספר ותיקשרו עם המבוגרים באמצעות הזום ובשיחות טלפון מאולם הספורט:

הזיכרון הראשון שלי הוא שעלינו דרך איטליה דרך מצרים לישראל.

שני זיכרונות טובים שלי הם – האחד, כאשר אבי החליט שאנחנו חוזרים לירושלים בגלל מקום עבודתו כפקיד קבלה ראשי במלון המלך דוד, הוא רכש לנו דירה בתל-ארזה. לא היו כבישים ומדרכות, זה היה מקום צחיח, רק בתים ומעט עצים. שם יכלו ילדי השכונה לצאת במורד ליד הבית, לשחק או לקטוף פרחי בר. היה לנו מעט, אבל היינו שמחים בחלקנו. (היום המקום כולו מיושב על ידי משפחות חרדיות וקשה לזהות את המקום). הזיכרון השני: הלידה של בתי בבית החולים.זיכרון שאני רוצה לשכוח הוא התחושה שלא הצלחתי בנישואין הראשונים שלי משום שבעלי חלה ונפטר לאחר שנים מעטות.

קרולין מספרת על תקופת הקורונה במפגש פנים אל פנים ראשון בבית הספר, בו שיתפנו אחד את השני במחשבות ורגשות לגבי המגיפה, באמצעות מצגת שיתופית:

הזוית האישית

נויה ויהל: היה מאוד מעניין וכיף ללמוד על העבר של קרולין. למדנו רבות מהסיפור האישי שלה ואפילו קרולין לימדה אותנו שיר חדש. למדנו ממנה להתמודד ולהוציא את המיטב מכל דבר.

קרולין: נפגשתי עם שתי בנות נהדרות עם יחס אדיב ושיתוף פעולה מלא, ולמרות הזמן הקצר של היכרותינו, התחברנו והיכרנו אחת את השניה באהבה רבה. תודה מקרב לב ליעל המנחה ותודה לעופרה, שהשקיעו מכל הלב באהבה ובנועם ולכל המשתתפים! יישר כוח!

קרולין השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי גם בשנת תש"ף, ותרמה סיפור נוסף למאגר. לקריאתו לחצו על הקישור: מקהיר לירושלים

מילון

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ
כשהאדם שמח במה שהשיג ואיננו מצטער על מה שאין לו, הוא עשיר באמת.

ציטוטים

”הייתרון של הקורונה - למדנו לעשות שמחות פחות גרנדיוזיות“