מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קורות סבא שאול מאז ועד היום

אני וסבא שלי
סבא שלי בילדותו
תקופת המעברות והצנע ,התיישבות ,תנועות הנוער

אני גיא תלמיד כיתה ו' בבית ספר "שדות איילון" אני כותב את הסיפור של סבי.

לסבא שלי קוראים שאול ושם משפחתו גבע. שם משפחתו של סבא שלי היה גרינברג אבל סבא עברת את השם. סבא שלי עלה מרומניה בשנת חמישים כשהוא היה בן שלוש.

 

סבא שלי יש אחות ושמה חיה, לאבא שלו קראו מרקו ובארץ הוא עברת את זה למרדכי ולאמא שלו קראו ז'נטה. לפני תקופת הצנע, סבא וסבתא של סבי מצד האמא גרו בבוקרשט והיה להם עסק שסיפק אוכל לסוסים. לסבא וסבתא של סבי מצד אבא שלו היה "בית מרזח" מה שנקרא היום "פאב". לאבא של סבא שלי היתה חנות גדולה של בגדים ונעליים, אך לאחר שהרוסים השתלטו על הרומנים והנהיגו משטר קומוניסטי, אבא של סבא שלי לא יכול היה להחזיק יותר בחנות ולסחור באופן לא חוקי בשוק השחור מאחר והדבר היה מאוד מסוכן, מי שנתפס ע"י המשטרה החשאית הרומנית (הסיקוריטתה) היה נשלח לשנים רבות לבית הכלא. מאחר ואבא של סבא שלי ידע לעסוק רק במסחר ומאחר היה בלתי אפשרי, ההורים של סבי החליטו לעלות ארצה.

 

 

סבא שלי ומשפחתו נלקחו למעברת שער עלייה שהייתה באזור פרדס חנה ולאחר תקופה קצרה הם הועברו למעברת תלפיות שבירושלים.

במעברת תלפיות משפחתו של סבא שלי קיבלה אוהל, בו הם גרו וכמו שאנחנו מכירים את ירושלים עם הגשם והקור והבוץ, היה מאוד קשה. לאחר כמה חודשים, שידרגו למשפחתו של סבא שלי את המגורים והם עברו לגור במבנה שנשאר מתקופת האנגלים. המבנה היה בנוי מארבעה קירות העשויים מלבנים ומעליהם גג עשוי מפח גלילי.

בתקופה שסבא הגיע לארץ הייתה תקופת "הצנע", אנשים קיבלו תלושי אוכל. אבא של סבא מאוד לא אהב את העמידה בטורים והוא מצא עבודה בייצור בלוקים, שהיה בזמנו ממש על הגבול בירושלים, גבול שחצה אותה לשניים, עד לאיחודה במלחמת ששת הימים בשנת 67.

החיים במעברת תלפיות היו מאוד קשים! חולדות התרוצצו בבית, הגשם דלף פנימה, מדרכות וכבישים כמובן לא היו ולכן היה בוץ בכל מקום וההורים של סבא חיפשו כל דרך לצאת משם. לכן, כשהגיעה הצעה להקים מושב ספר הם קיבלו אותה בשתי ידיים. המושב שהקימו העולים מרומניה נקרא "כסלון "   והוא נמצא בפרוזדור ירושלים.

החיים במושב היו קשים  "הפדאיון"  שהיו באותה תקופה היו מגיעים לא פעם בלילות כדי לגנוב את רכוש המושב. באחת הפעמים שהם הגיעו למושב, אחד השומרים בשם "לאון" זיהה אותם, אך לצערנו הם ירו בו והרגו אותו.

המושב יועד לגדל עופות לביצים. כפי שידוע עופות גדלים מאפרוחים. ואכן "הסוכנות היהודית" דאגה לספק את האפרוחים, אך לא דאגה להקים מבנה לגידולם. כפי שידוע אזור ירושלים מאוד קר ואפרוחים צריכים חימום, לא נותרה בררה להורים של סבי אלה להקצות אחד משני החדרים שהיו בבית בשביל האפרוחים.

קשה לתאר במילים את אשר עבר על סבי. לחיות בשני חדרים כאשר באחד נמצאים אפרוחים עם לכלוך, כינים והמון רעש. מאחר וחימום מים היה נעשה על  "פרימוס"..

במושב מספר הילדים לא היה גדול ולא הייתה סיבה להקים מספר כיתות, כך שכל הילדים למדו בכיתה אחת ואת הלוח חילקו לכל שכבת גיל.

החיים במושב עבור סבי שהיה בן 6 ועבור שאר הילדים היו בסה"כ חיים מאושרים. ליד המושב בוואדי, נבע מעיין שמימיו היו צלולים וקרים ושם סבי וחבריו היו משחקים. מאחר והמשק עדין לא נתן יבול, בכדי להתפרנס,  אבא של סבי עבד במשך היום בקק"ל  בנטיעת עצים ובלילה עבד במשמר הגבול בשמירה על הישוב. לאחר כ- 3 שנים החליטו ההורים של סבי לעבור לרחובות לשכונת חבצלת.

אבא של סבי התקבל לעבודה ב"כפר ביל"ו" שם היה אחראי על המחסן בו הכינו תערובות של אוכל עבור העופות והפרות במושב.

בשכונה היה סניף של תנועת נוער שנקרא "קן" שבו סבי היה חניך ולאחר מכן היה מדריך. ה"קן" היה נקודת מפגש של הילדים בשכונה, במסגרת זו יצאו לטיולים להכרת הארץ, כגון  טיול "מים אל ים" שהיה מסע מים התיכון לכינרת שארך מספר ימים וטיול ל"מצדה". בנוסף יצאו החניכים "למחנות עבודה" בקיבוצים, מחנות העבודה היו נמשכים כשבוע ימים. במסגרת הזאת הכירו החניכים את החיים בקיבוץ ובסופו של דבר המטרה הייתה שיקימו "גרעין" באחד הקיבוצים. במקרה של סבי המטרה הייתה שיקימו גרעין בקיבוץ "יראון" על גבול לבנון.

בשנת 1966 סבי התגייס לצה"ל, לחם במלחמת ששת הימים כמכונאי טנקים. הטנקים שסבי טיפל בהם היו טנקים מסוג "AMX13" שהם טנקים צרפתים קלים, שלא קיימים כבר הרבה שנים בצה"ל.

בשנת 1972 סבי נסע לארה"ב להשלים לימודים לתואר מהנדס אך לא סיים מאחר וחזר בשנת 1973 עם פרוץ "מלחמת יום כיפור" כדי להשתתף במלחמה. סבי היה מגויס כשבעה חודשים, ועל חזרתו והשתתפותו במלחמה קיבל תעודה מאלוף הפיקוד, בה הוא מודה לסבי על חזרתו והשתתפותו במלחמה. בשנת 1982 סבי גויס ל"מלחמת לבנון הראשונה" במלחמה זו סבי היה "סמל חולייה תכנית", שתפקידה היה לטפל בבעיות ובתקלות מכניות של הטנקים שהשתתפו במלחמה. סבי היה סמל חוליה של פלוגה שהשתתפה בקרב על "סולטן יעקוב". סבי עבד 33 שנים ב"תעשייה האווירית" במעבדת חומרים במפעל שבונה את "החץ".

סבי כיום  גמלאי גר בראשון לציון,  יש לו שלושה ילדים רועי הבן הבכור, הוא אבי עובד ב"תעשייה האווירית". הבת עדי, מורה במקצועה והבן הצעיר, שמו חן, הוא כלכלן ועובד במשרד האוצר. לסבתי קוראים חרמונה. לסבי יש  שישה נכדים ואני הנכד הבכור. האחיות שלי הן נועה ומאיה, ובני הדודים שלי, הילדים של עדי, יהב רומי ועידו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי"

מילון

תקופת הצנע
תקופה שהיה מחסור גדול ואנשים קיבלו תלושי אוכל

ציטוטים

”ולתפארת מדינת ישראל“