מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קורות חיי – סלמה מיוחס

קשורה לסבתא מגיל קטן
סבתא בצעירותה
ילדותי, התבגרותי ומעבר בין ארצות בעולם

שמי סלמה מיוחס, נולדתי בצ'רנוביץ (שאז הייתה ברומניה אך כיום היא באוקראינה) בתאריך 5.10.1933

אני הייתי הילדה השנייה (מתוך שני אחים- אני הצעירה) במשפחתי הגרעינית.במשפחתי הרגשתי כמו בת יחידה בגלל הפרש הגילאים הגדול ביני לבין אחי (9 שנים).בבית הספר אחי התחנך בשפה הרומנית אך אני הייתי בבית ספר יסודי צרפתי.כלפיי אחי היה מגונן אך לא היינו בקשר קרוב בגלל היותו מבוגר ממני בהרבה.

עד גיל 6 הייתי בגן בצ'רנוביץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחנו לבוקרשט כדי לא להישלח למחנות ריכוז. עד גיל 14 הייתי בבוקרשט. בגלל היותי יהודיה, לא יכולתי ללמוד בבית ספר ממשלתי לכן נשלחתי ללמוד בבית ספר צרפתי. לא ידעתי את השפה (צרפתית) לכן נשארתי בבית מספר חודשים כדי ללמוד אותה. גרנו בדירה קטנה בלב העיר ובפחד להתגלות כיהודים לכן אני ואחי הוטבלנו. היינו בהכרה יהודים אך ללא קיום מסורות יהודיות כלל. כשהייתי בת 10, אבי נלקח למחנה עבודה ע"י הנאצים ולא ידענו אם נראה אותו שוב. אירוע זה זכור לי מאוד (לאחר מכן הוא חזר הביתה ).

עם סיום המלחמה התחלנו להתכונן לעזוב את רומניה כדי לברוח מהמשטר הקומוניסטי.בשנת 1948 עזבנו את רומניה כדי להגיע לפרו שבדרום אמריקה על סמך זה שהוריי שהו שם תקופה קצרה בשנות העשרים. בדרך לשם הוריי החליטו לשנות כיוון לברזיל אז מדינה גדולה ויותר מפותחת בדרום אמריקה. בהגיעי לריו דה ג'נרו למדתי פורטוגזית בבית ונכנסתי לתיכון. למדתי 3 שנים בתיכון ולפני סיום התיכון הייתי חברה בתנועת נוער "דרור" במשך שנה אך לא חשבתי על עלייה לארץ. לאחר הלימודים נכנסתי ללימודי משחק (תאטרון).

בשנת 1955,תוך כדי לימודיי החדשים, הוריי הציעו לי לבקר את משפחתי בישראל ולטייל באירופה. בהגיעי לארץ נחשפתי לעולם אחר ורציתי להכירו יותר טוב. נרשמתי לאולפן בקיבוץ ובתום חצי שנה חזרתי לחדר שכור בתל אביב. התלבטתי איך להמשיך. החלטתי לבחון את עצמי שוב. ביקרתי בפריז ולונדון, היה יפה ומרגש אך חיפשתי משמעות לחיים לתווך ארוך- יותר משהו שייתן לחיים טעם וערך גם מתוך הזדהות והשתייכות לסביבה האנושית- הרגשה שלא הכרתי עד אז.

חזרתי לישראל ורציתי לתרום במשהו מוחשי, לעזור בקטן למאמץ הקולקטיבי וכך נרשמתי לבית ספר מקצועי לעבודה סוציאלית בירושלים. וויתרתי לחלוטין על לימודי המשחק. לאחר מכן הוריי עלו לישראל בעקבותיי.

בלימודים החדשים עבדתי עם עולים מארצות ערב שחיו בפחונים, בקושי ידעו עברית (כמוני). לא היה ניתן לעזור להם כלכלית והרגשתי חסרת תועלת. אחרי שנה נרשמתי לאוניברסיטה העברית ללימודי ספרות אנגלית וסוציולוגיה. אהבתי ספרות ואהבתי ללמוד. קיבלתי בשנה האחרונה ללימודים פרס הצטיינות ללימודי אנגלית ומלגה להמשך הלימודים לתואר שני שלא ניצלתי.

הכרתי את בעלי דרך חברה משותפת. הוא יליד מצריים דובר צרפתית. התחתנו בשנת 1961 כשהייתי בת 28 והוא בן 33. החתונה הייתה בפריז משום שהוא היה בשירות המדינה באותה עת. הייתה מסיבה קטנה לאחר הטקס ובערב הלכנו שנינו למופע של זמר צרפתי אהוב וידוע. שנה לאחר מכן נולדה בתי הבכורה.

"עם הולדת בתי החלטתי להישאר בבית ולא לעבוד. לאחר שלוש שנים, לימדתי אנגלית במקומות שונים עד להולדת בני, הילד השני במשפחה. כעבור שנתיים נולד בני השני (הילד השלישי במשפחה אבא של יובל) ולא חזרתי לעבוד. מאוחר יותר, התחלתי לעבוד בבית ספר בעבודה סוציאלית בה עבדתי שנתיים. אהבתי את עבודתי והחלטתי לעבור ללימודים גבוהים בתחום. נרשמתי לתואר ראשון ושני בעבודה טיפולית בבר אילן. בסיומם התחלתי לעבוד בתחום הפסיכיאטרי."

יש לי שלושה ילדים : בתי הבכורה: פביאנה ובניי: אריאל ואבי. כולם נשואים, עם ילדים.יש לי בסה"כ 7 נכדים.במשך השנים ועד לאחרונה ילדי חיו במקומות שונים בעולם עם משפחותיהם. כיום כולם חיים בארץ ואנחנו נפגשים כמה שניתן. אין ביקורים קבועים- אלא ביקורים ספונטניים ותוססים. אנו אוהבים להיות כולם ביחד במפגשים מרובים."

"אני בגמלאות 20 שנה ומאוד נהנית מהעובדה שזמני לרשותי.אני מבלה את רוב זמני בקריאת ספרות שונה ומשונה (בכמה שפות), בשמיעת מוזיקה ומעקב אחר אירועים חברתיים בטלוויזיה. אני מבקרת בהרצאות בקולנוע ובקונצרטים. אין לי סדר יום קבוע והכל ניתן לבחירה."

 
תשע"ו

מילון

קומוניזם
קומוניזם זו צורת ממשל מסוג צורות הממשל הדיקטטוריות.

ציטוטים

”"דם זה לא מים" כלומר, קשר דם זה משהו חזק, לא כמו מים שזורמים בקלילות.“