מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קורותיו של סבא אורי בזמן השואה

סבא ואני במסעדה
סבא אורי מניח נר זכרון בפולין
סבי אורי, ניצול שואה, הוא פרופסור לקריסטלוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. זהו סיפורו.

נולדתי 11 שנים לפני פרוץ המלחמה בשנת-1928. 
 
אבא שלי ואמא שלי היו מורים לעברית. אבא שלי לימד עברית בבית הספר התיכון (הגימנסיה) בקראקוב, העיר שבה נולדתי. קראקוב הייתה בירה של פולין עד 1360 או 1400, עכשיו הבירה של פולין זו וורשה. 
 
אבא שלי לימד בגימנסיה, כמו שאמרתי, ואמא שלי נתנה שיעורים פרטיים בעברית, תנ"ך וגרמנית. אבא ואמא דיברו איתי בבית רק עברית, כך שמגיל שנתיים היו לי שתי שפות: עברית עם אבא ואמא ופולנית עם החברים שלי ועם כל מי שלא דיבר עברית. 
 
כשהייתי בן שש הלכתי לבית ספר ובבית ספר היו לי הרבה חברים. היינו 40 ילדים בכיתה -אז היו לי גם חברים וגם חברות. זה היה בית ספר עברי אבל רוב המקצועות נלמדו בפולנית. למדנו רק 5 או 6 שעות עברית, אבל זה לא היה חשוב בשבילי כי אני ידעתי יותר טוב מכולם.
 
בחורף היינו נוסעים לקייטנת חורף, לסקי. כמעט כל חורף היינו שלושה שבועות בקייטנת חורף ובקיץ היינו בקייטנת קיץ. אבל כשהייתי בן 11 פרצה המלחמה, כשפרצה המלחמה כבר לא היו בית ספר ולא היו קייטנות.
 
השואה התחילה שלוש שנים אחרי פרוץ המלחמה. כולנו ברחנו מזרחה כי פחדנו מהגרמנים, אמא ואני הגענו עד עד עיר שקוראים לה ויליצ'קה (שזו הייתה העיר שבה אמא נולדה), זה היה איזה 14 קילומטר מקראקוב אבל אבא ואחיה של אמא הגיעו הרבה יותר רחוק, הם הגיעו לעיר שקוראים לה לבוב-לנברג, שם היה כבר הצבא הרוסי.
 
בשלב ההוא פולין התחלקה בין הרוסים והגרמנים: אנחנו היינו בצד הגרמני ואבא היה בחלק הרוסי, אבל כעבור שנתיים, הגרמנים פלשו לחלק הרוסי וכבשו חלק גדול מהחלק הרוסי ואז אבא בלבוב נהיה בחלק הגרמני וחזר אלינו לויליצ'קה. שם בויליצ'קה למדתי בדיוק כמו שלמדתי קודם, אבל אצל מורים פרטיים, ביניהם אמא שלי.
 
בשנת 1942 טוב לא היה שם אבל יכולתי ללמוד וזה שלמדתי זה עזר לי מאוד. בשנה זאת הגרמנים החליטו לגרש את כל היהודים מהעיירה הזאת וגם מעיירות סמוכות.
 
כולם נאספו במגרש משלוחים ושם הגרמנים היו עושים מיונים; מי לעבודה ומי לא. את אבא בחרו לעבודה ואבא אמר לי ללכת איתו ואני קצת היססתי, אבל אמא אמרה לי בעברית לך עם אבא, הלכתי עם אבא ובזכות זה אני חי.
 
את כל מי שלא נבחר לעבודה שמו על רכבת והרכבת נסעה למחנה השמדה, מחנה השמדה בתאי גז. זה קרה ב-27 באוגוסט 1942. אבא ואני נבחרנו לעבוד בבית חרושת לכבלים שזה בעצם חוטים חשמליים ומוצרי פלסטיק. שם בבית החרושת עבדנו שנתיים עד 1944, העבודה הייתה קשה אבל אני הסתדרתי יפה מאוד עם העבודה, עכשיו ב-1944 התקרב הצבא הרוסי למקום שלנו, והגרמנים רצו לפנות את מה שרק יכלו מערבה לגרמניה. הם פינו גם ציוד וגם אנשים.
 
אותנו שלחו למחנה ריכוז באוסטריה שקוראים לו מאוטהאוזן ובמאוטהאוזן לא היה קל. היה נורא קשה, אפשר לומר שזה היה מחנה נורא. כעבור שבועיים בערך אספו את כולנו ושאלו כל אחד מה המקצוע שלו. אני אמרתי שאני עוזר למסגר כי זה מה שעשיתי בפולין ואבא אמר שהוא מורה. אז הפרידו בינינו – את אבא שלחו למחנה אחד ואותי שלחו למחנה שני.
 
את המלחמה שרדתי. שוחררתי מהמחנה ב-5 למאי 1945, היינו אנשים חופשיים וגרנו באזור שנכבש על ידי הצבא האמריקאי. אחרי כמה שבועות נסענו למחנה, למאוטהאוזן, וכל אחד מאיתנו רצה לראות מה שלום המשפחה שלו והחברים שלו. שם נודע לי שאבא נפטר ב-22 בינואר 1945 במחנה שאליו נשלח.
 
כשנגמרה השואה הייתי בן 17. 
 
העשרה
 
מאוטהאוזן: "מחנה עבודה בתקופת השואה. היה מחנה ריכוז גדול באוסטריה עילית (שנקראה אז "הרייכסגאו של הדנובה העילית") שהוקם ב-1938 סמוך לעיירה מאוטהאוזן"
קריסטלוגרפיה: "מוגדרת כיום כמדע ניסויי העוסק בקביעת סידור האטומים במוצקים. על פי ההגדרה הקודמת קריסטלוגרפיה היא המחקר המדעי של גבישים."
 
תשע"ה

מילון

מאוטהאוזן
מחנה עבודה בתקופת השואה. היה מחנה ריכוז גדול באוסטריה עילית (שנקראה אז "הרייכסגאו של הדנובה העילית") שהוקם ב-1938 סמוך לעיירה מאוטהאוזן

קריסטלוגרפיה
קריסטלוגרפיה מוגדרת כיום כמדע ניסויי העוסק בקביעת סידור האטומים במוצקים. על פי ההגדרה הקודמת קריסטלוגרפיה היא המחקר המדעי של גבישים.

ציטוטים

”"...אמא אמרה לי בעברית לך עם אבא, הלכתי עם אבא ובזכות זה אני חי"“

”סבי אורי, ניצול שואה, הוא פרופסור לקריסטלוגרפיה באוניברסיטת תל אביב“