מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

צעדים ראשונים בארץ כנען

דני וליהיא
דני בילדותו
סיפור העלייה של דני

כשעלינו לארץ, בחודש מרס 1949, היה מחסור בסיסי במצרכי מזון. התקופה הזאת נקראה 
תקופת הצנע – בני אדם אמורים היו לחסוך בכל דבר מאחר והמדינה הייתה בתחילת דרכה
והמשאבים היו דלים.
 
הוריי, משיקולים של טובת הילד וקשרים שהיו להם עם קיבוץ כפר מכבי, שלחו את אחי אברי
למקום שהיה מין "גן עדן" לילדים – טיפול בכוורות דבורים, שחייה בהדרכתו של יוז'ו טלקי
וחיפוש אוצרות אבודים במערות. (לסיפור של אברי – כאן)
 
ההורים חשבו שילד שעבר את השואה במסתור בכפר סלובקי נידח זקוק לכל הטוב שבעולם מבחינה תזונתית וחברת ילדים. מאידך, החלטה זו גרמה לקטעים של אי רציפות בחיי המשפחה הבסיסית, שכללה את סבתי הוריי ואותי.
 
כשהייתי בן שש אברי חזר הביתה מהקיבוץ, שנמצא בעמק זבולון לאחר ארבע שנים, ונראה בעיני כ"צבר" יליד הארץ – עוקצני מבחוץ ומתוק מבפנים. סיפוריו הלהיבו את דמיוני. כילד עולה חדש כמוני זה היה חשוב מאוד להרגיש שווה בין שווים ולא "נטע זר" מאחר שבבית דיברנו בשפת האם הסלובקית, העברית שלי לא הייתה צחה. גם הנימוסים האירופאים לא תאמו את מנהגי ארץ ישראל שהיו קצת גסים, והיו עירוב של כל הגלויות שהתקבצו.
משחקי הילדות בבועה השכונתית הצור שלומית הסתכמו בכדורגל על מגרש דשא שכונתי שהגנן
של המועצה המקומית סילק אותנו ממנו כי גרמנו נזק לעמלו, בחפירת שוחות בדיונות חול כתעלות
ללחימה באויב סמוי ובימי שישי ריקודים במעגל עם הבנות ומשחקי קלפים עד שירדה החשיכה, שאיפתי הייתה להיות צבר כמו שאר הילדים ובסך הכל זו היתה ילדות מאושרת.
דני ואברי אחיו משתתפים בפרוייקט

דני ואברי אחיו משתתפים בפרוייקט
 
תשע"ו

מילון

יליד הארץ
צבר

לא שייך למקום
נטע זר

נקייה
צחה

מחסור
צנע

ציטוטים

”זה היה חשוב מאוד להרגיש שווה בין שווים“