מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

צועדת בין שדות ופרדסים

אני וסבתא
סבתא משחקת
אירועים מחייה של ריקי אוברוגר

"נולדתי באפגניסטן בעיר הרט, שם חיינו כל המשפחה המורחבת סבא וסבתא ביחד עם כל האחים והאחיות של אמא שלי והילדים שלהם. שיחקנו כולנו ביחד בחצר גדולה שהייתה משותפת לסבתא רבתא שלי מרים [סבתא של סבתא שלי] ולמשפחת חזקיהו השכנה.

כאשר הכריזו על הקמת מדינת ישראל התרחש פוגרום! זה היה ביום שבת בבית הכנסת שבשכונה. הרגו יהודיה אחת וסבתא מרים שהייתה אז כבת 80  חסמה את הסכין עם ידה ולכן נחתכה ביד ימין מספר ימים. לאחר האירוע הייתי צריכה לעבור טיפול בפצעים שהיו על ראשי ולכן נסעתי עם אבי אפרים לקבול עיר הבירה של אפגניסטן. בזמן אירוע זה הייתי כבת 4. מימי הטיפולים האלה, אני זוכרת, שכל יום הייתי רצה מצד אחד של העיר לצד השני על גשר עץ שעשה רעש ואחותי הגדולה תמר נהגה ללוות אותי ואני חיכיתי לה בצד השני. בגמר הטיפולים חזרנו להרט וגיליתי שגם אנחנו הולכים לעלות לארץ ישראל!

מסע העלייה לישראל

אבא שלי היה פעיל עלייה ומשום שתוכננו לעלות איתנו לארץ משפחות וילדים מסורבי עלייה הוא היה צריך להתחתן בנישואים פיקטיביים. נישואים בכאילו… עם אחותי ועם דודתי ועם עוד בחורה וכך איפשרו להן ולעוד ילדים קטנים באותם גילאים לעלות איתנו ארצה. בינתיים, ברחנו הרבה פעמים ממקום בו הכירו אותנו למקום שבו לא היינו מוכרים וכך עשינו עד שהבריחו אותנו לפרס למחנה בו ריכזו יהודים שחיכו לעלייה. שם חיכינו עוד כחצי כחצי שנה שנה ורק אז עלינו ארצה. אבא שלי ירד מהמטוס עם 18 ילדים לצידו ובעקבותיו!

פעילי העלייה בישראל ידעו שאנחנו מגיעים לארץ ודוד בן גוריון אמר להם להציע לאבי לבוא ולגור ברמת אביב ג. אבי סירב ואמר בתשובה שהוא בא לעבוד בחקלאות ושהוא יפריח את השממה ולכן נתנו לנו לגור ברעננה במעברה. אני זוכרת לטובה את ימינו במעברה אני זוכרת שהיה מאוד נחמד ונהגנו לשחק ביחד כל הילדים מכל הארצות מבלי לדעת את השפה אחד של השני בהרבה משחקים שונים וכך גם היה כשעברנו לכפר. לאחר כחצי שנה עברנו לגור בכפר ערבי נטוש ושמו חירבת עזון שלאחר מכן הוחלף שמו לנאות שדה על שמו של אלוף יצחק שדה. בנאות שדה גרנו בבית מבודד עם שדות מסביב. שם היה לנו גם שדה משלנו ,כבשה, תרנגולות ועופות. אבי עיבד את השדה וגרנו בכפר עד שנת  1962 ומשם עברנו לגור בשיכון עובדים ברחוב כצנלסון ברעננה. כאשר עברנו לשם, כל היתר אשר עלו איתנו נפרדו ועברו לגור במקומות אחרים.

בימינו בכפר הייתי צריכה ללכת ברגל זה היה מרחק של 8 ק"מ הלוך חזור כיוון אחד לקח כשעה עד לבית הספר שהיה במעברה דרך שדות רחבים ופרדסים כל זה היה שהייתי בת 8-9. יותר מאוחר קיבלו אותנו לבית ספר במרכז רעננה וגם אליו היינו צרכים לצעוד הלוך ושוב 5 ק"מ. לפעמים הייתי צריכה לעשות את זה יותר מפעמיים ביום בדרכי ליום הלימודים או לתנועה של הנוער העובד והלומד. כך צעדתי כל השנים עד גמר בית הספר היסודי.

משם עברתי לבית הספר התיכון: מקווה ישראל, שבו גם גרתי בפנימיה. בפנימיה נהגנו חצי יום ללמוד וחצי יום לעבוד. אחרי גמר הלימודים והעבודה אפשרו לי ללכת לאימונים בפועל תל אביב שם התאמנתי בהתעמלות קרקע ומרוצי שדה למרחקים בינוניים 400 ו- 800 מטר. המליץ עלי עמיצור שפירא ז"ל שהיה המורה שלי לספורט וגם המאמן ללכת לאימונים נוספים בפועל תל אביב. עמיצור שפירא נהרג באולימפידת מינכן ב-11 בספטמבר 1972. על כך קבלתי פרס מבן גוריון כתלמידה מצטיינת בשנת 1961.

באותו עת השתתפתי במכביה השישית ובכינוס הפועל, שם נפגשתי עם הרבה מאוד ספורטאים יהודים מכל העולם וספורטאים אלופי עולם ואולימפיאדה. אחרים באו להשתתף ולהתחרות בתחרויות שנערכו בארץ מסגרת המכבייה וכינוס הפועל. בסיום לימודי במקווה התגייסתי לצבא, בצבא הייתי מדריכת ספורט ופקידה למחקר שבדק מי הם המתגייסים לצנחנים. המשכתי להתאמן בפועל תל אביב ולהשתתף בתחרויות בריצות שדה. השתתפתי 10 שנים רצופות בהקפת התבור ובתחרויות שונות. בזמן שרותי בצבא אמנתי כמדריכת ספורט גם בפועל רעננה.

לאחר סיום שרותי בצבא התחלתי ללמוד במדרשת רופין להיות מורה לחקלאות וגם ללמד אבל ראיתי שאין הרבה הענות ללמוד וללמד את המקצוע. עברתי ללמד כמורה להתעמלות בבתי ספר דתיים באותו עת למדתי לרקוד אצל גארטוד קראוס היא הייתה אחת הרקדניות הכי מפורסמות במחול מודרני וקיבלה פרס לאומנות בערב חג עצמאות וכך התקדמתי ולימדתי ריתמיקה ומחול במרכז לאומנים בעירית חיפה ולאחר מכן בקונסבטוריון של עירית קריית מוצקין עלי להזכיר שלמדתי במשך 5 שנים תאטרון בבית ספר לאומנות הבמה בבית רוטשילד בחיפה במגמה למחול.

בתקופת לימודי בתאטרון

מאז שהגעתי לישראל זכור לי מבצע קדש מבצע סיני ב-1956, שהתרחש בזמן שעוד הייתי בבית הספר הממלכתי ברעננה. בבית היינו צריכים להכין שקיות חול על כל מקרה שנוכל להיצמד לשקיות החול להגנה.

ב-10 ביוני 1967 עם פרוץ מלחמת ששת הימים היינו כולנו מאוד מודאגים גם המשפחה וסביר להניח שכך גם כל עם ישראל. המלחמה הייתה בכל החזיתות בצפון עם סוריה שכבשנו את רמת הגולן והחרמון ומאז שקט יחסית  בכל ישובי הצפון. בדרום נכבש כל חצי האי סיני וכבר אין פדאיונים וחדירות מתעלת סואץ לסיני וישראל בעיקר בדרום. במזרח נכבש כל הגדה המזרחית כולל את ירושלים המזרחית והכותל שבו תקע הרב הראשי של צה"ל הרב גורן בשופר יחד עם כל הלוחמים שנלחמו בכותל להגיד הכותל בידנו וירושלים משוחררת ואז שלטה ישראל מהים התיכון עד נהר הירדן מים סוף עד החרמון.

בתקופה זו אני לימדתי בבתי ספר דתיים בנות התעמלות בחיפה ובקריות וכן למדתי תנועה והדרכת נוער בחיפה כל התקופה הזו הייתה מלאה באפורייה מאוד גדולה וכל העולם התלהב מישראל על הניצחון המהיר והזוהר של המדינה הצעירה ב- 1968-69 בנו את קו בר-לב על שם אלוף בר-לב בקצה תעלת סואץ מכיוון ישראל שהוא החזיק מעמד עד מלחמת יום הכיפורים שהתחילה ב-6 באוקטובר 1973 וגם כאן ישראל כבשה חלק מערבי של מצרים עד 101 ק"מ מקהיר ו31 ק"מ מדמשק.

זכור לי שביום הכיפורים הייתי בצום אצל הורי ברעננה בדיוק רצינו ללכת לבית כנסת ואז הייתה צפירה ואז איזה מטוס טס באוויר כולם היו מבוהלים לא ידעו מה קורה פתחנו את הרדיו ואז הודיעו שפרצה מלחמה קודם הודיעו על הצפון רמת הגולן ולאחר מכן גם בסיני ואז קראו בסיסמה שאחי היה בן ציון היה צריך ללכת למילואים בצבא בסיני בן דודי מצד אימי נפתלי חזקיהו נקרא ללכת לצבא שחודש קודם התחתן הלך למלחמה ולא חזר מהמלחמה בסיני. עלי לציין שהוא היה גאון במתמטיקה בוגר בר אילן בהצטיינות שעל שמו של בן דודי יש בית כנסת בבר אילן נפתלי חזקיהו בן רפאל. בן דודי מצד אבי שמש אבו היה נווט נפל בשבי במצרים הוחזר אחרי שלושה או חצי שנה למרות הניצחון היה שכול משני צדי ההורים.

בשנת 1974 התחתנתי עם עמרם (עמי) אוברוגר הוא עבד באבו רודס במתקני נפט בסיני בים עוד לפני הסכם השלום בין ישראל ומצרים הוחזרו מתקני הנפט למצרים. גרנו בחיפה ליד הגן הבהאי מקום מאוד יפה ברחוב אבא הלל עם נוף לים. בסוף אוקטובר 1975 נולדה בתי הבכורה אופירה אוברוגר אמא של נכדי אובי. לאחר שנה קנינו דירה בקריית מוצקין ועברנו 1976 לבית החדש. עמי התחיל ללמוד הנדסאי מכונות בטכניון חיפה ועבד במפעל מתכת במפרץ, אני למדתי ריתמיקה בכל ישובי הצפון גבול לבנון בזרעית שתולה נטועה אבן מנחם ובמעלות. לאחר שנה נולד בני אייל אוברוגר באוקטובר 1977.

כמעט כל השנים אני הכנתי מופעי בלט בחג העצמאות על הבמה המרכזית בקריית מוצקין ובקריית אתא ופעם ב – 1977 כשהייתי בהריון במופע, הטיפ לא עבד, היה שם הזמר יזהר כהן והוא ניגן את כל המנגינה של המופע בפסנתר והוא הציל אותי, את הילדים ואת ההורים. עלי להזכיר שיזהר כהן זכה באירוויזיון ב – 1978. לפני כ-15 שנה מהיום הגעתי למצעד המחולות בכרמיאל ואימא של תלמידה שבתה למדה אצלי אמרה שבתה בזכותי הגיעה לרקוד בלהקת בת שבע, אותה תלמידה אז קראה לי להגיד איפה זה התחיל, בזכותי.

המשכנו לגור בקריית מוצקין מה שזכור לי בתחילת שנות ה- 80 את מלחמת לבנון הראשונה, שהיו טיסות של מטוסי חיל האוויר לכיוון צפון ללבנון. לאחר מכן היה שקט שנמשך עד סוף שנת 1989 ואז הגיע מלחמת המפרץ, שבה היינו צריכים לשבת בחדר אטום עם מסכות אב"כ!  מכווין שפחדו שיירו טילים כימים לישראל מעיראק בייחוד היה מסוכן מפרץ חיפה ובתי זיקוק. נפלו מספר טילים במקומות פתוחים ופעם אחת פגעו בקניון המפרץ שהיה בבניה שהוא במרחק ק"מ אחד מבתי הזיקוק. לשמחתנו הופסקה המלחמה בדיוק ביום פורים וככה שוב נמשך השקט עד שנת  1996. כשאייל, בני שירת בלבנון בגבעתי כחובש קרבי, צלצלתי כל הזמן לקצין רפואה ראשי לבדוק מה שלום בני כי באותו את היה אסון המסוקים מעל שער ישוב עם 73 הרוגים שבו כל החיילים שטסו במסוקים נהרגו ובניהם תלמיד חבר מכיתה של אייל בניו ושמו גרנפלד ז"ל מקריית מוצקין.

בשנת 2006, מלחמת לבנון השנייה כשהייתי בנתניה כי הפציצו את קריית מוצקין ובצפון. קטיושה אחת נפלה בחצר הבית שלנו ברחוב הילדים שחצר משותפת לגן הילדים על שם פולה בן גוריון למזלנו כל הקטיושות שנפלו באותו יום נבלעו באדמה גרמו לחור גדול אבל לא להרס ולאבדן בנפש.

בשנת 2007 התחתנה בתי הבכורה אופירה אוברוגר עם בעלה ניר אוחיון. בתאריך 22.6.2007, נולד נכדי הראשון אובי בתאריך 3.7.2010, נולדה נכדתי השנייה סול. בשנת 2011 נולדה נכדתי מצד בני אייל אוברוגר נובה. בתאריך 5.6.2015, נולדה אייר אחות לאובי וסול ובתאריך 21.10 .2010 נולד לואי אח לנובה בנו של אייל.

הזוית האישית

סבתא ריקי: אני שמחה שנולדו לי נכדים בנים ובנות בריאים, חמודים וחכמים, בעלי מוטיבציה ויכולת לעסוק בכל מה שהם רוצים ואוהבים!

מילון

חירבת עזוּן
חירבת עזוּן (בערבית: خربة عزون), המכונה לעיתים גם טאבסוּר (تبصر), היה כפר ערבי בשרון הדרומי, כ-19 קילומטרים דרומית-מערבית לטולכרם, מצפון למושבה רעננה. מקור תושבי הכפר היה בכפר עזון שבשומרון, מזרחית לקלקיליה. אדמות הכפר נקנו בתקופת המנדט הבריטי מתושבי הכפר בתיווכו של יהושע חנקין, וגבלו באדמות חירבת עזון. במהלך מלחמת העצמאות באפריל 1948 תושבי הכפר ברחו או גורשו לכפרים עזון ועיזבת א-טביב. במפת PEF משנת 1880 מצוין שכפר Tabsor נמצא בגובה של כ-120 רגל (כ-40 מטר).[2] הכפר שכן על הדרך בין כפר סבא לכפר אל-חרם. ויקיפדיה

ציטוטים

”אני שמחה שנולדו לי נכדים בנים ובנות בריאים וחמודים וחכמים בעלי מוטיבציה ויכולת לעשוק בכל מה שהם רוצים ואוהבים!“