מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

פרקי ילדות

סבתא ירדי ונעם במהלך עריכת המצגת
משפחתי ביום צילום חגיגי.
סיפורים קטנים מילדות מאושרת בישראל

נולדתי במושבה בשם רמתיים בשנת 1945 לאסתר ויצחק אייזנבוך, ולאחות גדולה בשם עדי.

גרנו בבית שאבא בנה. לא רחוק מהבית בנה נגריה מכנית וממנה התפרנסנו. אמא הייתה עקרת בית. המצב הכלכלי בארץ היה קשה והממשלה הכריזה על צנע. כדי לעזור בכלכלה בבית, השכרנו חדר בבית. עבור מצרכים שצריכים קירור בנה אבא "ארון אוויר". לארון לא היה קיר חיצוני אלא סוג של רשת לאיוורור המזון. למוצרים שצריכים קירור, היה לנו ארגז קרח. כל יום היתה עוברת עגלה עם סוס ועליה בלוקים של קרח, והיינו קונים חצי בלוק של קרח ביום בשביל ארגז הקרח, לקרר את המוצרים הזקוקים לקרור. את המצרכים היינו קונים במכולת השכונתית. (עדיין לא היו סופרמרקטים בארץ)

בגלל הצנע בארץ אפשר היה לקנות מוצרי יסוד בתלושים מיוחדים שייצרה הממשלה לפי גודל המשפחה. אנחנו גידלנו בעצמנו בחצר הגדולה ברווזים אווזים יונים ירקות שונים ועצי פרי מגוונים.

לבישול היו לנו פתיליה ופרימוס (הפרימוס היה מסוכן ונטה להתפוצץ לפעמים) המים הגיעו לברזים בבית מבאר שחפרו התושבים ביישוב ועד היום הבאר בבעלותינו  ונשאבים ממנה מים ומועברים ל"מקורות" הבעלות על הבאר עוברת מדור לדור. לנו לא היה דוד חשמלי לחימום מים והיינו מביאים שאריות עץ מהנגריה ומדליקים אש מתחת לדוד שהותקן בחדר אמבטיה. בחורף חיממנו את הבית בתנור נפט שהיה מסריח ומסוכן. את הנפט קנינו מעגלה עם סוס שהייתה עוברת ברחוב מדי שבוע.

ימי חמישי היו ימי כביסה. ארוחת הצהריים באותו יום הייתה קלה. אמא הייתה עסוקה בכביסה. בחצר הודלקה מדורה, עליה עמד דוד ברזל גדול בתוכו סבון וכביסה מתבשלת. עם מקל עבה היו מערבבים טוב טוב, משפשפים על קרש כביסה ובסוף התהליך שוטפים במים מהברז. בכביסה לבנה שוטפים בכחול כביסה.

כיוון שלא היה ביוב מרכזי, בכל בית היה בור ספיגה (ג'ורה). כדי שלא ייסתם הביוב, היינו זורקים את ניירות הטואלט לפח ופעם ביומיים היינו שורפים אותו במדורה מיוחדת בחצר. הילדות עברה על ילדי השכונה במשחקים בחוץ. שיחקנו בג'ולים, (גולות) משחקי כדור, גוגואים (גרעינים של מישמש) קלאס, מחבואים, שוטרים וגנבים, תופסת, וחמש אבנים (באבני חצץ). היינו מכינים טלפונים מקופסאות שימורים וחוטים. אספנו פרסים וזהבים.

לונדון – 1949

אמא אחותי ואני טסנו ללונדון, כדי להביא את סבתא לארץ. הטיסה ארכה 24 שעות כי היו שתי נחיתות בדרך. המטוסים אז היו קטנים ולא משוכללים אך יחסית לחיים הפשוטים בארץ המטוס היה פלא לכולנו. כאשר הגענו ללונדון הסתכלנו על העיר בפה פעור. הכל היה משוכלל מאוד. האורות הרבים והיפים, החנויות הגדולות והמפוארות, המדרגות הנעות, הרכבת התחתית, אוטובוסים אדומים בעלי 2 קומות ובבית של סבתא היו שואב אבק, מקרר חשמלי וכיריים גז.

אמא רכשה מכשירי חשמל ורהיטים שהגיעו כמה חודשים אחרי שחזרנו, וכל השכונה באה להביט בפלאים. מקרר חשמלי, מיקסר, ספה נפתחת, והכי חשוב, פסנתר (שאמא הכריחה אותי ואת אחותי ללמוד לנגן בו).

כלב ראשון – 1950  

בשכונה חייתה כלבה גדולה שלא הייתה שייכת לאף אחד. כולנו טיפלנו בה. קראנו לה זריזה. יום אחד המליטה בתוך צינור צר מתחת לכביש הראשי, ונעלמה. דאגנו מאד לגורים שיללו בתוך הצינור. ילדים התאספו סביב ואף אחד לא הצליח להדחק לתוך הצינור ולהוציא את הגורים. הילדים חשבו שרק אני שהייתי הכי קטנה ורזה יכולה להדחק. מאד פחדתי. הצינור היה צר וחשוך, ומעליו בכביש נוסעות מכוניות ומשאיות, ואם אזחל פנימה אתקע שם ולא אוכל לצאת. מה ששכנע אותי להיכנס, היה שהבטיחו לי שאני אהיה הראשונה שאבחר גור והילדים ימשכו אותי החוצה ברגליים בעודי מחבקת את הגורים.

הרגשתי פחד מוות, אך התגברתי וזחלתי פנימה. אספתי בשתי ידיים את הגורים והתפללתי בלב שהילדים יצליחו למשוך אותי החוצה. אחרי כמה זמן שהרגיש לי כנצח הצליחו הילדים למשוך אותי בעדינות אחורנית עם חמשת הגורים בידי.

הגור שבחרתי היה קטן, שחור וחמוד. קראנו לו כושי.

שלג עמוק – 1950

קמנו בבוקר, וגילינו ששלג עמוק כיסה את החצר, ואת כל הארץ. לי היתה דלקת באוזן, ואמא לא הסכימה לי לצאת החוצה לשלג. לאחר תחנונים, הלבישו לי כובע צמר ויצאתי באושר לבנות איש שלג גדול עם כל ילדי השכונה.

בחצר צמח עץ מנגו (שהיה נדיר אז) ואבי מאוד דאג שלא יקפא, ולכן הדליק סביב העץ מדורה. העץ נשאר בחיים אך לא הניב פרי יותר לעולם.

התנשמת – 1955

בחצר אבא בנה שובך יונים גדול. היונים היו חופשיות והיו חוזרות בערב לשובך שם גידלו את הגוזלים. כל יום היינו שורקים להן והן היו באות לאכול לחם רטוב או דורה (סוג של דגן) שהיינו מפזרים להן.  לילה אחד שמענו שריקה חדה של ציפור, ובבוקר גילה אבא שתנשמת ביקרה בשובך וטרפה את הגוזלים. ככה מידי לילה היינו שומעים את השריקה ונחרדנו. אבא החליט לתפוס את הפושעת. כשירד הערב, אבא טיפס לשובך וארב לתנשמת. כשהגיעה, אבא ניסה לתפוס אותה בידיים חשופות, והמקור החד של התנשמת ננעץ חזק בכף היד של אבא וחדר עד לצד השני של הכף, וכך נלכדו שניהם.

בקושי רב אבא חילץ את ידו והתנשמת הצליחה לברוח. לאחר שידו החלימה, החליט אבא לתפוס אותה שוב. הפעם היה חכם יותר. לקח איתו שמיכה וכשהתנשמת הגיעה הצליח ללכוד אותה בשמיכה, הביא אותה הביתה הניח אותה בחדר האמבטיה והדליק את האור. התנשמת היתה שקטה כל הלילה כיוון שאינה רואה באור. בבוקר לקחתי אותה לבית הספר ומסרתי למורה לטבע במחשבה שתימסר לגן החיות. לצערי הרב לאחר כמה חודשים חזרה התנשמת מפוחלצת לחדר הטבע ואני לא אסלח לעצמי לעולם.

מעשה באווזים – 1952

בחצר גידלנו שלושה אווזים. שתי נקבות וזכר שהטילו ביצים והקימו דורות של אווזונים. שלושת האווזים היו שומרים נאמנים ותקפו כל מי שהתקרב לחצר, כולל את בני הבית. חיינו במצור ובפחד מתמיד. חברות וחברים פחדו לבוא מפני האווזים המרושעים. את השכנה שבאה לבקר תפס האווז בשמלה וטלטל עד שהשכנה השמנה נפלה והתגלגלה על הדשא. בסופו של דבר נפטרנו מהצרה הזו.

אלה היו סיפורים מילדות מאושרת בישראל ואני תקווה שנעם כשתשב עם נכדיה ותכין מצגת של "הקשר הרב דורי" תספר על ילדות מאושרת משלה

הזוית האישית

סבתא ירדי גיל: נהניתי מאד בחוויית תכנית "הקשר הרב דורי". לשבת עם נעם אחד על אחד, להיזכר בחוויות ילדות ולהעבירן לנעם, לראותן מוצגות על המחשב, ללמוד ולא כל כך להבין את נפלאות ייצור המצגת ולהתפעל מהיכולות והמיומנות של נעם בהכנת מצגת. צחקנו והתרגשנו. היה כייף.

נעם: בשבילי תכנית "הקשר הרב דורי" הייתה חוויה טובה מאוד. נהניתי ללמוד דברים חדשים על ילדותה של סבתא ועל החיים בארץ פעם. היו לנו רגעים מצחיקים, מרגשים, ונתקלנו בקשיים אך התגברנו עליהם. היה לי כיף במיוחד ללמד את סבתא להשתמש בפווארפויינט (למרות שהיא לא הבינה יותר מידיי…..).

מילון

צנע
צנע= מדיניות, צימצום הוצאות משפחתיות וקניית מוצרי יסוד באמצעות תלושי קניה בחלוקת הממשלה

ציטוטים

”את השכנה שבאה לבקר, תפס האווז בשמלה וטלטל, עד שהשכנה השמנה נפלה והתגלגלה על הדשא.“