מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

פצצה בתחנה המרכזית הישנה בת"א

מרים והנכדה אורטל בן-יוסף
מרים ורפאל ביום חתונתם
כשחזרתי מבית-הספר, חג מעלינו מטוס...

 

מוצא משפחתי

 

אבי
אבי התייתם מאביו בהיותו ילד (סבי נהרג במלחמת הבלקן), וסבתי כנראה לא ידעה איך לגדל את ילדיה, אך  ידוע לי שכל חמשת הילדים גדלו, בגרו והקימו משפחות.

אמי
אימי סופיה באה ממשפחה ברוכת ילדים ששמרה את המסורת היהודית. היא הייתה אישה חרוצה, שתפרה בבית כעזרה בפרנסת המשפחה. עד יומה האחרון תפרה, רקמה וסרגה.
את ערכי המסורת היהודית הנחילה לבנותיה, ואני כמובן מנחילה לבנותיי, ובנותיי לנכדיי.
קורות חיי
הורי , בכור וסופיה , ילידי בולגריה עלו לארץ בשנת 1935 עם אחותי הבכורה שושנה .
אני, מרים, נולדתי בשנת 1937, בחודש ינואר שהיה קר במיוחד, בבית החולים "הדסה" בתל-אביב.
אימי הצילה אותי מההקפאה, שהקפיאו אותי בבית החולים לאחר לידתי.
אחרי נולדה אחותי  הקטנה אורה.

מִנהגים
בבית- אימא דברה איתי עברית בלבד בטענה, כי בארץ-ישראל מדברים עברית.
עם אחותי הגדולה דיברו בבית עברית, בולגרית וספרדית.
המשפחה שלי
את בעלי רפאל הכרתי בתנועת הנוער הגדנ"עית "השחר".
חתונתנו הייתה צנועה בבית-כנסת בהשתתפות קרובים וחברים.
נולדו לנו 3 ילדים: עדיה, רונית וסמדר,  ו-2 נכדים כיום מסמדר: אורטל המראיינת ועמית.
נכדיי
זיכרון מאירוע משמעותי שהתרחש במדינת ישראל- נטישת הבית ביפו (מלחמת השחרור )
כשהייתי בת 10, פרצה מלחמת השחרור.  זכור לי כי גרתי ברחוב מרכולת, בדרום תל-אביב הגובל ביפו.
הערבים במסגד צלפו בעוברים ושבים ברחוב. לכן, לתקופה מסוימת הקימו חומה שתגן על היהודים.

זכורה לי שבת בשעות אחר-הצהרים, בה שיחקתי עם חברותי ברחוב (לא היו בזמני מגרשי משחקים).
 לפתע ניגש אלינו אדם מבוגר שהרכיב משקפי שמש, ודרש שנלך לביתנו מיד.  במקביל, אחותי הגדולה שושנה חזרה הביתה, ומסרה להורי שאנחנו צריכים לנטוש את הבית. באותו יום נטשנו את הבית שלנו. לאחותי הקטנה אורה ולי לא סיפרו מדוע. השכנים פונו מהבתים לבתי-ספר, לבתי-כנסת ולאולמות בגוש דן, ואילו אנו נסענו לדודתי שגרה בפתח-תקווה.
כעבור שנים נודע לי, שסיבת הפינוי הייתה הכנת האזור להתקפה ולכיבוש יפו על-ידי האצ"ל (ארגון צבאי לאומי).
לאחר מספר שבועות חזרנו הביתה, אך לבית-הספר הקודם לא יכולתי לחזור (בית הספר לבנות "נווה צדק" שכן ברחוב יחיאלי בגבול שכונת "מנשייה" הערבית ביפו). לכן, הלכנו למשמרת שנייה (בשעות אחה"צ) בבית-הספר "הכרמל" במרכז העיר (באזור זמנהוף).
ב-18 במאי 1948, כשחזרתי מבית-הספר, חג מעלינו מטוס. היה זה מטוס מצרי שהפיל פצצה בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב.
עיסוקיי כיום
כיום, אני גמלאית בבית, מגדלת את נכדיי עמית ואורטל, ובזמני הפנוי… סורגת.
מעשה ידיי
סיפורה של סבתא מרים תועד על ידי הנכדה אורטל בן-יוסף במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "אלחריזי" " בתל-אביב, בשנת הלימודים תשע"ג (2012-3), בהובלתה של הגב' שרה לאוטמן.
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות

מילון

התקפת האצ"ל על יפו
מערכת הקרבות ביפו החלה מיד לאחר החלטת החלוקה ב-29 בנובמבר 1947. תושבי ת"א סבלו מיריות וצליפות בלתי פוסקות מיפו. בייחוד התפרסם מסגד חסן בק אשר מצריחו הגבוה צלפו כוחות ערבים על העוברים ושבים בתל אביב . ההפגזות והצליפות גרמו לפינוי חלק מתושבי השכונות הדרומיות של תל אביב, ויצרו בעיית פליטים מעיקה בעיר. ב-25 באפריל 1948 פתח אצ"ל בהתקפה על יפו. לאחר שלושה ימי לחימה הצליחו כוחותיו לנתק את שכונת מנשייה ולכובשה. . בעקבות התקפת האצ"ל החלה מנוסה המונית מיפו ולא נותר בה כוח לוחם משמעותי.

ציטוטים

”בבית- אמא דברה איתי עברית בלבד בטענה, כי בארץ ישראל מדברים עברית“