מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

פגעו, ברחו… ובני נותר צמח

מוניקה מתנדבת ב"כרובית"
מוניקה מתנדבת במד"א
למרות הטרגדיה מוניקה ממשיכה להתנדב ולהפיץ טוב סביבה

מוניקה, בת 48,  ילידת ארגנטינה, עלתה ארצה עם משפחתה כשהיתה בת חמש.  היא מנהלת חשבונות במקצועה ולאורך שנים מתנדבת במקומות שונים: למעלה מעשור היא נהגת אמבולנס וחובשת בכירה במד"א. בשנים האחרונות פעילה ב"פרויקט כרובית" שאנשיו מבשלים ומחלקים אוכל לבתי קשישים. לאחרונה גם עברה קורס ליצנות רפואית לטובת ילדים המאושפזים בבתי חולים.
יש לה שני ילדים: ענבל בת 21 , ואמיר, 18.
 
ב-26 באוגוסט 2009, כשאמיר שהה אצל אביו ביהוד ורכב על הסקייטבורד החשמלי שלו, אירעה התאונה. אבא של אמיר התקשר. זו היתה שיחה קשה מאוד. הוא התחיל לצעוק שלאמיר היתה תאונה ואז הפסקתי לשמוע אותו ושמעתי את הפרמדיקים ברקע. הם דיווחו שהם בדרך לחדר ההלם בתל השומר עם ילד מחוסר הכרה, הסובל מפגיעת ראש קשה. זה היה הכי גרוע שאפשר. אני לא זוכרת מה קרה אחרי כן, אבל מצאתי את עצמי עם הבת שלי בדרך לבית החולים, עוקפת מימין ומשמאל. בצומת בני עטרות תפסתי את מוקד מד"א ירקון, שאנשיו פינו אותו ואמרתי שאני נהגת אמבולנס ושייכת למוקד איילון. ניסיתי לברר מה קרה. כשהגעתי לבית החולים, התחילו להגיע לשם חברים שלי ממד"א.
 
אמיר סבל מפגיעות בבית החזה, הריאות שלו נפגעו וכמובן הראש. עשו הכל כדי לייצב אותו והוא הועבר לטיפול נמרץ. לאחר כחודשיים וחצי, הסבירו לנו הרופאים שאמיר בתרדמת (מה שנקרא גם "קומה" או "צמח") ויעצו לי להכניס אותו למוסד סיעודי – לא היה טעם להעביר אותו לשיקום. כשנסעתי לראות את המוסד, פרצתי בבכי. התייפחתי. הייתי המומה. אמרתי לעצמי שאמיר לא יהיה שם ולא בשום מוסד אחר כל עוד אני בחיים.                                                                                                                                                                                        
אמיר לפני התאונה

אמיר לפני התאונה
 
התאונה אירעה באזור התעשייה ביהוד. בני הזוג עמרי נעים ופנינה תורן נסעו ברכבם ופגעו באמיר שנהג בצדי הכביש בקורקינט חשמלי. אמיר נפגע והוטח לקרקע כשהוא פצוע קשה. במקום להגיש לו עזרה, בני הזוג נמלטו מהמקום ואף טרחו לשטוף את הרכב במכון לשטיפת מכוניות.
 
אלא שעדים שנכחו במקום סייעו בפרטים ומצלמות האבטחה של מכון השטיפה, הסגירו את נתיב המילוט של הרכב. מסוק שהועלה לאוויר, גילה אותם והם נעצרו.
על השניים נגזרו שלוש שנים ובניכוי שליש, ריצו בפועל שנתיים. במהלך ריצוי העונש הם הביאו לעולם ילדה ויצאו לחופש. זה לא היה מאסר, זו היתה קייטנה.
 
הגשנו ערעור על ניכוי השליש – טענו שהעונש על עבירת פגע וברח בחוק הוא 14 שנה, אבל בית המשפט לא השתכנע והם שוחררו בשנת 2012 וממשיכים בחייהם. אילו השופט היה קובע שהם יעבדו עם פגועי ראש, ולא סתם ישבו בכלא, אולי היו לומדים משהו.
 
הכי מתסכל אותי שהם הפקירו אותו על הכביש. אפילו כשברחו מהמקום הם לא העלו בדעתם להתקשר למשטרה ולדווח ששוכב שם ילד שנפגע ושישלחו אמבולנס. הם השאירו אותו למות. מי שמצאה אותו היתה העובדת בחנות הירקות הסמוכה.אין סליחה על דבר כזה. תאונות קורות, את זה אני עוד יכולה להבין, אבל הפקרה של ילד על הכביש? את זה לא אבין לעולם.
 
אצלנו החיים השתנו מקצה לקצה. בעזרת צוות מטפלים אנחנו מקיימים מערך טיפולים באמיר סביב השעון.
קשה לומר מה יהיה הלאה. הוציאו לאמיר את שתי האונות הקדמיות במוח בעקבות לחץ תוך מוחי וידוע שתאי מוח לא מתחדשים, ומצד שני – אומרים שהתאים שנותרו מחפשים דרך לתקשר האחד עם השני ולחדש את ההולכה במוח, וזה מה שמביא להתקדמות בקרב אנשים שהיו בתרדמת לאורך שנים. לכן, אני עוד אופטימית שאולי תהיה עוד התקדמות.
 
 
מוניקה מטפלת באמיר

מוניקה מטפלת באמיר
 
למרות הטרגדיה שפקדה אותנו אני מאמינה כי מרבית בני האדם טובים ותפקידנו לגרום טוב לאנשים.
אדיבות היא שהעיוור יוכל לראות והחירש יוכל לשמוע.
 
בשנת 2015 , במסגרת פרוייקט "הם משלנו" הכינו תלמידי כיתה י' במגמת הקולנוע בתיכון שוהם סרטונים על אנשים מעוררי השראה המתגוררים בישוב. 

מוניקה בלחסן נבחרה כאחת הדמויות בה התמקדנו, למדנו ונהננו מכל רגע.

לצפיה בסרטון על מוניקה בלחסן

לצפיה בסרטון על הפרוייקט "הם משלנו"

 
תשע"ה 2015

מילון

תרדמת
מצב חולני שבו הגוף שוקע למצב ממושך של חוסר הכרה. (מצב זה נקרא גם צמח או קומה)

פרוייקט "כרובית"
פרוייקט התנדבותי של בישול וחלוקת מזון לקשישים ולנזקקים לקראת החגים

ציטוטים

”יש להחמיר עם הדורסים בתאונות "פגע וברח"“