מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עליתי במבצע "עזרא ונחמיה"

חן והילה בחברת איבון
הייתי ילדה בת שש כשעליתי

עליתי יחד עם משפחתי, אבי אמי ו-9 אחיי ואחיותיי בשנת 1951 מעיראק, מעיר הבירה בגדד. הגענו לארץ במבצע שנקרא "עזרא ונחמיה". הייתי אז ילדה קטנה בת 6 שנים.

זה היה ערב יום העצמאות הרביעי למדינת ישראל, כל האזרחים היו בחגיגות ואנחנו נותרנו ללא טיפול. היינו רעבים ואחת המשפחות הוותיקות מהישוב שאליו הגענו התנדבה להביא לנו כיכר לחם. למחרת העבירו אותנו למחנה עולים זמני בעתלית שנקרא 'שער עליה ב'. בלילה שמענו את יללת התנים, אלה היו קולות לא מוכרים לנו וקצת הפחידו אותנו הילדים.

 

החיים במעברה

במחנה עתלית שהינו חודשיים. מהמחנה הזמני העבירו אותנו למעברה"נחלת יהודה", הקרובה לנס-ציונה. כל משפחה שוכנה בצריף שאורכו היה 10 מטר ורוחבו 6 מטר (אם תגללו בקישור, תוכלו להגיע למפה ובה פריסת המעברות בישראל בראשית שנות החמישים).

את הצריף היינו מאירים בלילה בפתיליה שבערה על נפט, ומידי פעם, דווקא בשבתות, אחד הצריפים היה עולה באש וכל תכולתו הייתה נשרפת. גרנו במעברה 8 שנים ומשם עברנו לדירה בחולון.

המעבר לחולון

בחולון התחלתי ללמוד בתיכון "קוגל". במעברה הייתי תלמידה טובה עם ציונים גבוהים, אך כשהגעתי לתיכון הסתבר שרמת הלימודים במעברה הייתה נמוכה בשתי כיתות מהרמה בעיר. על כן היו לי קשיים גדולים להדביק את רמת הידע שלי לשאר הכיתה. היות שהמצב הכלכלי בבית היה קשה, לא התאפשר לי לקבל שיעורים פרטיים.

אחרי שתי שנות לימוד נאלצתי לעזוב את התיכון ולהתחיל לעבוד בבוקר וללמוד אקסטרני בערב. זה לא היה קל, אבל זה אפשר לי לרכוש מקצוע – שרטוט מכונות. במקצוע הזה עבדתי קרוב ל-35 שנים.

העשרה:  "עליית עזרא ונחמיה"

"מבצע עזרא ונחמיה, שנקרא גם 'מבצע בבל' או 'מבצע עלי בבא', הוא המבצע העלאת יהודי עיראק לישראל, כחלק ממבצעי העלאת היהודים מהגלויות במהלך שנות ה-50. המבצע קרוי על שמם של הנביאים עזרא ונחמיה, מנהיגים יהודים בבבל ובארץ ישראל בתחילתה של תקופת בית שני" (מתוך: ויקיפדיה).

תשע"ה 2015

מילון

פתיליה
כירה ניידת הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. בישראל של תקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה נמצאו פתיליות בכל בית, בחלק מהבתים יותר מפתילייה אחת, והן שימשו לכל צורכי הבישול. בניגוד לפרימוס שנפוץ אף הוא באותה תקופה - הפתילייה איננה רועשת כלל. סימן ההיכר שלה הוא ריח ה"נפט" שהיא מפיצה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בלילה שמענו את יללת התנים, אלה היו קולות לא מוכרים לנו וקצת הפחידו אותנו הילדים“