מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יעקב פרי מספר על עלייתו ארצה

רותם ויעקב
יעקב פרי
יעקב מספר על קשיי העלייה ועל ההתאקלמות בארץ

שמי יעקב פרי, עליתי לארץ בגיל שמונה עם משפחתי. כמו כל העולים הגענו לשער עלייה אשר ריכזו בו את כל העולים לתקופה קצרה יחסית. שהינו שם עד שהעבירו אותנו למחנה מנסי מגידו ליד קיבוץ מגידו בעמק יזרעאל. במעברה זו היינו בערך כחצי שנה. לאחר מכן עברנו למעברת בית ליד, נתניה. במעברה האנשים המבוגרים מפרנסיי המשפחות כולם כאחד, למשל אבי ואחי הבכור ז"ל, עבדו בנטיעת עצים בקק"ל. הניטיעות התקיימו בעיקר באזור הרי הגלבוע, הרי מנשה והרי הכרמל. זו הייתה העבודה האחת והיחידה במדינה הצעירה, ללא מפעלים או משאבים למיניהם. את הדברים הללו אני כותב היום כאדם בוגר. לא הבנתי אז כילד, אבל אני רוצה לציין שבאופן כללי תמיד כאשר משפחה עוברת ממקום למקום, המשבר העיקרי עובר על ראשי המשפחה שמפרנסים עקב קשיי הסתגלות באופן כללי כגון שפה פרנסה וכדומה. אני יכול לספר על אבי ז"ל שבחו"ל היה אדם עם מעמד כמו רכוש, פועלים וממון, ופתאום בארץ הפך בבת אחת לפועל בנטיעת עצים כמו רבים אחרים באותה תקופה. בעיקר אבי במשפחה עבר תקופה קשה מאוד.

במעברה הראשונה במנסי מגידו אחי הקטן בן ארבע חודשים חלה ולקחו אותו לבית חולים רמב"ם. לאחר מספר ביקורים הודיעו לנו שהוא נפטר. למעשה הוא נחטף ואנחנו לא שמענו ממנו עד היום ולא קברנו אותו.

לגבי ילדים הסיפור היה שונה ואפילו שמח, כי אתה רק ילד ואיך עליך אחריות בזמנים האלו. מימי המעברות זכור לי בבירור שהנסיעה לעבודה הייתה על משאית פתוחה עם סולמות ואנשים בעמידה החזיקו בסולמות, באחד בשני, בגשם ובשמש בדרכם לעבודה ובחזרה. גם במעברת בית ליד גרנו באוהלים עם ברזיות המים שהיו במרחק די גדול מהאוהלים. זכור לי שהאוהל ההודי שחיינו בו בחורף נפל עלינו בחורף בלילה. אחי הבכור ניסן ז"ל איתר מבנה של גן ילדים בלילה הגשום ופרץ לתוכו. גרנו שם כעשר משפחות ושמחנו שעברנו למבנה יציב. בתקופה זו במעברת בית ליד בנו ליד כפר יונה המושבה את כפר יונה ב'. מבחינת העולים היה פה שיפור בתנאי החיים, משום שהשירותים היו מחוץ לבית במרחק של שלושים מטר, עם שטח אדמה לכל בית כדונם וחצי. לזה קראו "משק עזר לעולים". גרנו בכפר יונה ב', בבתים הקטנים והפשוטים ההם. בכפר יונה סיימתי בית ספר עממי ומשם עברתי לבית ספר חקלאי מקווה ישראל. שם למעשה ספגתי חינוך וערכים שעצבו את אישיותי. בנוסף ספגתי ערכים בצה"ל, אליו התגייסתי לאחר מקווה ישראל.

אם לסכם תקופה זו – היא גם חישלה אותי וגם נתנה לי ביטחון עצמי לחיים. זו הייתה דרך מושלמת לחיים שלאחר מכן. בחיי הנישואים נולדו לי ארבעה ילדים ושבעה נכדים ואני מאושר איתם עד היום.

לסיום, אני רוצה לסכם שאני מרוצה מהחינוך שקיבלתי מהמדינה שלי וגאה בה על מה שקיבלתי ממנה, ועל מי שאני היום.

http://יעקוב פרי

הזוית האישית

יעקב פרי השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי רותם עמר. התכנית התקיימה באולפנת צביה בעפולה, התשע"ט.

מילון

מַעְבָּרָה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", הייתה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”זכור לי שהאוהל ההודי שחיינו בו נפל עלינו בחורף בלילה “