מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייתה של סבתא בלה מילר

משפחתי מצטלמת בביתה הישן של סבתא בצכיה
סבתי בתקופה שלפני הקורונה (2020)
על הקשיים לקבל היתר עלייה בצ'כיה

סבתי בלה נולדה בצפון צ'כיה, תאריך הלידה שלה הוא 21.12.1948. היא נולדה בשנה בה הוקמה מדינת ישראל, מדינת היהודים. זה מאוד סמלי שכן סבתי הייתה מאוד ציונית ועד היום שמחה שעברה לגור במדינת ישראל ועשתה עלייה.

סבתי מציינת את יום הולדת במפגשים עם המשפחה. העיר שבה נולדה וגדלה סבתי הינה כומוטוב שבצ’כיה. לפני כשלוש שנים נסענו כל המשפחה, כולל סבתא שלי, לטיול שורשים. הלכנו לראות  את הבית בו גדלה, את בית הספר בו למדה וסיירנו בעיר הולדתה, זה היה מאוד מרגש עבורה ועבור כל המשפחה. סבתא בלה היא הבת הבכורה והיחידה להוריה. בזמנו באירופה רוב הזוגות היו מביאים רק ילד יחיד. סבתא בלה תמיד אמרה שלא היה לה קל להיות בת יחידה ולכן החליטה שכשהיא תתחתן היא תלד לפחות שני ילדים. בסופו של דבר נולדו לסבתא בלה שלושה ילדים. הבכור הוא אבא שלי משה מילר.

ילדות

מגיל שש הוריה של סבתא בלה ניסו לעלות לארץ אך השלטונות הקומוניסטים לא אישרו את הגעתם. חשוב לציין שההורים של סבתי היו ניצולי שואה והם שרדו את מחנה אושוויץ. כשסבתי הייתה בת שלוש עשרה היא כתבה מכתב מרגש בו היא הסבירה את הרצון העז שלהם לעלות לארץ ולהתייחד עם המשפחה המצומצמת ששרדה את השואה ושהצליחה להגיע לישראל. היא שלחה את המכתב לראש המפלגה הקומוניסטית בפראג ובו הסבירה את הצורך להתייחד עם המשפחה המצומצמת ששרדה אחרי השואה. המכתב התקבל על ידי ראש המפלגה הקומוניסטית והוא הזמין את סבתי אל משרדו וקיבל אותה ממש יפה. הוא הבטיח לסבתי לטפל בנושא העברה לישראל. אחרי כמה חודשים המשפחה קיבלה שוב סירוב לעלייה לארץ והייתה אכזבה עצומה, זה שבר סופית את האמונה במשטר הקומוניסטי. בסופו של דבר, בשנת 1967, בזמן של שלטונו של דובצ’ק,  המשפחה קיבלה אישור לעזוב את צ’כיה. סבתי תמיד מספרת שהייתה לה ילדות בבית שלא היה חסר בו דבר. ההורים התפרנסו בכבוד. סבתי שיחקה כדורעף, כדור נוצה, קלפים, שחייה והייתה בחוג תיאטרון והופיע בהצגות של בית ספרה.

מנהגים ומסורת

החגים האהובים על סבתי הם פסח משום שיש לסבתי זיכרונות מהבית שחגגנו עם ההורים ועם חברים יהודים מהסביבה של העיר בה היא גדלה. בפסח סבתי שומרת כשרות ויש לה כלים מיוחדים שמיועדים רק לתקופה של פסח. לפני שמגיע ערב חג הפסח סבתי וסבי מנקים את כל הבית בקפידה כדי לוודא שלא יישאר חמץ בבית. סבתי יודעת להכין מרק קנידלך של פסח. בנוסף, סבתי מאוד אוהבת את חג יום העצמאות משום שסבתי חונכה חינוך ציוני ומאוד אוהבת את מדינת ישראל.

עלייה לארץ והקמת משפחה

סבתי עלתה לארץ בשנת 1969 וגילה היה עשרים ואחת. היא מאוד שמחה כי בשבילה זה היה חלום. היה לה דוד בארץ שעזר לה להתאקלם בארץ. בגיל עשרים ושבע היא הכירה את סבא שלי שמוליק והקימה אתו את משפחתה. לסבתא נולדו שלושה ילדים. הבכור משה מילר אבי, אחותו רחלי מילר, והאח הקטן מיכאל מילר. שלושת האחים קרויים על שם סבים וסבתות שנפטרו. למושיק נולדו ארבעה ילדים, לרחלי שלושה ילדים, ולמיכאל שני ילדים. סך הכול יש לסבתא בלה תשעה נכדים,ששה בנים ושלוש בנות.

השהות בחו"ל

בין השנים 1986 – 1989 סבתי נסעה עם סבי, אבי ואחיו לפרינסטון שבארצות הברית לשלוש שנים במסגרת עבודת הדוקטורט של סבי. סבא עשה דוקטורט בהנדסת חשמל באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית בארה״ב. הנושא של הדוקטורט עסק בשיטות תקשורת מתקדמות, קשור קצת לאיך שהסמארטפונים שלנו עובדים היום. הדוקטורט כלל לימוד קורסים ועבודת מחקר רצינית כולל בחינות בכתב ובעל פה. בסיום הדוקטורט סבא היה צריך לכתוב ולהגיש ספר שמסביר את כל העבודה. אבא שלי (היה אז בן 12) עזר לו בהכנת התרשימים במחשב. סבתא בלה מספרת שבהתחלה ההתאקלמות לא הייתה קלה בעיקר בגלל שהילדים לא ידעו אנגלית. עם הזמן המשפחה התאקלמה והתקופה זכורה לה כתקופה שהכירו אנשים מכל העולם ונסעו להרבה טיולים.

הזוית האישית

ליבי: היה מאוד כיף ומעניין לדבר עם סבתא בלה על חייה ועל מה שעברה בצעירותה וגם כיום. למדתי שהחיים בצכיה לא היו כאלו פשוטים כמו שחשבתי. לבסוף סבתי שמחה שיש לנו פעילות שבה אנו יכולים להתחבר עם הדור השלישי וללמוד על דברים חדשים.

מילון

שלטון קומוניסטי
שיטה כלכלית-חברתית בה כל מוצרי ההון נמצאים בבעלות משותפת.

אלכסנדר דובצ'ק
אלכסנדר דובצ'ק (בסלובקית: Alexander Dubček‏; 27 בנובמבר 1921 – 7 בנובמבר 1992) היה מדינאי סלובקי ושליטה של צ'כוסלובקיה במהלך האביב של פראג. ב-1989 היה חבר פעיל ב-מהפכת הקטיפה וב-28 בדצמבר נבחר לכהן כיו"ר האספה הפדרלית של צ'כוסלובקיה. באותה שנה זכה בפרס סחרוב לחופש המחשבה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”סבתי נולדה בשנה בה הוקמה מדינת ישראל, מדינת היהודים. זה מאוד סמלי שכן סבתי הייתה מאוד ציונית ועד היום שמחה שעלתה ארצה“