מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה וקליטה בארץ של ילד שנולד מיד לאחר השואה

אני ונכדתי יעל
אני בגיל 3
ילדות והתבגרות בצמוד להתפתחותה של המדינה

שמי יוסי זיסר נולדתי בסוף 1945 מיד אחרי השואה בפולין.

הורי התגוררו במזרח פולין בחבל גליציה (היום אוקראינה) כל משפחתם נספתה בשואה, הם היו בין הניצולים המעטים ששרדו את התופת בחבל ארץ זה. אבי לייב זיסר ז"ל שרד את המלחמה במחבוא ביערות ואמי זלטה זיסר ז"ל שרדה בזכות שהיו לה תווי פנים של אוקראינית.

בתום המלחמה הורי נישאו מאחר והם היכרו קודם לכן, וגרו בשכנות (לכל אחד מהם הייתה משפחה לפני המלחמה אך משפחותיהם נספו).

לאחר שהרוסים כבשו את פולין הם בצעו טרנספר למיליון גרמנים שהתגוררו בשלזיה תחתית (דרום מערב פולין) אזור שעד לפני המלחמה היה שייך לגרמניה וכתוצאה מכך התפנו דירות למאות אלפי העקורים שנדדו במזרח אירופה עם תום המלחמה. הורי שהיו חלק מאותם עקורים עברו גם הם להתגורר בשלזיה תחתית ושם אני נולדתי.

שלזיה תחתית – הולדתי בעיר וולבז'יך

אבי שיקם את עצמו די מהר ,הפך לסוחר טקסטיל אמיד דבר שהיה לצנינים בעניי המשטר הקומוניסטי  ששלט בתקופה הזאת בפולין.

משפחתי ואני נאלצו לעזוב בחיפזון את פולין ב-1950  אחרת אבי היה צפוי למאסר ממושך.

עליתי לארץ בגיל 5 ב-1950 למעברת חדרה. המעברה הייתה מעברת אוהלים והורי נאלצו להתמודד עם קשיי קליטה קשים. ממעברת חדרה עברנו להדר יוסף שהייתה שכונת עולים חדשים שהתקבצו מעשרות גלויות. פרוור של העיר תל אביב, הדירות נבנו על ידי חברת עמידר בגודל של 27 מטר, הדירות היו ללא חשמל ובשכונה לא היו כבישים ותשתיות.

רוב המשפחות שגרו בשכונה היו בעלי היסטוריה דומה, רוב הילדים היו בנים יחידם להורים מבוגרים ששרדו את השואה ולכול הילדים לא סבים וסבתות. חיי כילד להורים ניצולי שואה לא היו קלים. החברויות היוו בעצם תחליף למשפחה המורחבת שלא הייתה. חברויות אלה נמשכות עד יום זה.

בהדר יוסף הלכתי לגן עירוני ולאחר מכן התחלתי את לימודי בבית הספר היסודי דוד ילין. עד גיל זה לא הייתי בשום מסגרת חינוכית והשפה היחידה שהייתה שגורה בפי הייתה פולנית. מאחר והיה חוסר בכיתות למדנו במשמרת שניה (התחלנו ללמוד בצהרים וסיימנו בערב לאחר שהילדים שסיימו משמרת ראשונה פינו את הכיתות) בנוסף השתתפתי בתנועת הנוער "השומר הצעיר". תנועת הנוער הקנתה לנו ערכים כמו: ציונות וסוציאליזם. לאחר שסיימתי בית ספר יסודי למדתי בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ושם נחשפתי פעם ראשונה לילדים שנולדו להורים שלא חוו את השואה ולא היוו חלק מהעלייה של שנות החמישים. הילדים הגיעו מבתים מבוססים. למרות הפערים הכלכליים. החיים החברתיים והשכונתיים שלנו היו יותר מרתקים ומאושרים מחייהם.

ברצוני להדגיש, למרות שההורים שלי התמודדו עם קשיי קליטה ופרנסה קשים במדינה שהייתה אז בתקופת הצנע, הם דאגו להשקיע בחינוך, ובהעשרת שעות הפנאי שלי.

לאחר סיום הגימנסיה למדתי בבית הספר  הטכני של חיל האוויר שם הוכשרתי כטכנאי קשר וניווט קרקע.

ב-1964 סיימתי את ההכשרה וגויסתי לחיל האוויר בתור טכנאי קשר וניווט של מגדל הפיקוח בבסיס תל נוף. בתקופה זו בסיס תל נוף היה הבסיס העמוס ביותר מכל בסיסי חיל האוויר, מאחר ושכנו בו בנוסף לטייסות הקרב בית ספר לטיסה, טייסות ההובלה והליקופטרים. השירות היה מאתגר ומרתק הן מקצועית וכובד האחריות נתנה לי סיפוק רב.

תאריך השחרור שלי היה בתאריך היסטורי 5.6.1967 (פרוץ מלחמת ששת הימים) בתאריך זה הוצבתי באילת על מנת להסב את שדה התעופה האזרחי לשדה תעופה צבאי. הסבה זאת הוכיחה את עצמה לאחר וקלטה  מטוסי קרב שיצאו לגיחות למצרים ובנוסף משדה זה המריאו הכוחות ששחררו את מצרי טירן שחרור זה אפשר מעבר שיט חופשי לנמל אילת.

השתחררתי חודשיים לאחר תום המלחמה, בתקופה זו נקלטו עזרי ניווט חדשים בנמל התעופה בן-גוריון כחלק מתהליך השדרוג וההסבה לשדה תעופה מודרני, עד תקופה זו נמל התעופה תפקד עם ציוד שהותקן על ידי המנדט הבריטי, מאחר והיה לי ניסיון וידע בעזרי הניווט החדשים נקלטתי כעובד בנמל התעופה בן-גוריון באוגוסט 1967.

במקביל לתחילת עבודתי בנמל התעופה בן גוריון, התחלתי לימודים על תיכוניים לתואר הנדסאי ובמסגרת עבודתי בתחילה כטכנאי משמרתו לאחר מכן כראש משמרת הייתי שותף לקליטת מערכות חדשות כגון: מערכת ממוחשבת למיון מזוודות, מכונות שיקוף לבדיקת כבודה. ויחד עם זאת ליוויתי את התפתחותו של נמל התעופה והפיכתו מנמל תעופה קטן ומיושן לנמל תעופה גדול ומודרני.

עם חתימת הסכמי השלום עם מצרים וירדן  בתחילת שנות השמונים והתשעים הוקמו מעברי גבול יבשתיים עם מדינות אלה. הקמתם של מעברי גבול אלה הוטלה על רשות שדות התעופה וגם במיזמים האלה הייתי שותף .

מאז שחרורי מצה"ל (בשנת 67') שירתתי במילואים בחיל האוויר והשתתפתי במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.

בשנת 1997 מוניתי כראש אגף אלקטרוניקה ובקרה, במסגרת תפקידי זה הייתי שותף להצלחה של בניית טרמינל 3. הפרויקט הבא שלי היה לבנות מתחם לשיקוף מזוודות אוטומטי, פרויקט שנועד  להבטיח שהנוסעים שטסים לארץ או ממנה יגיעו בבטחה ליעדם.

עם סיום הפרויקט בשנת 2013 פרשתי לגמלאות.

המשפחה

ב-1968 נישאתי לרעייתי זיוה שהיא גם בת לניצולי שואה, נולדו לנו שתי בנות: עינת  עובדת כמנהלת מסחרית ברשות שדות התעופה וליבי עובדת בהיי-טק. שתי בנותיי נישאו. לעינת נולדו 3 ילדים (מתן, יעל והילה)  ולליבי 2 ( מור ותומר) .

המשפחה שלי חוגגת את יום ההולדת השבעים של רעייתי זיוה

הזוית האישית

יוסי סיזר: אני רואה בהקמת המשפחה הנפלאה שלי לדורותיה הישג ונקמה בצורר הנאצי שעשה כל מאמץ למחוק את הגזע היהודי מעל פני האדמה.

מילון

מעברה
מעברה – ב-1950 עלו לארץ 1,250,000 אנשים בזמן שאזרחי המדינה מנו 650,000 איש בלבד. על מנת שניתן יהיה לשכן תוך זמן קצר את העולים החדשים נבנו מתחמי אוהלים ופחונים בפאתי הערים והישובים. המושג מעברה בא מהמונח מעבר הכוונה היא למשהו זמני.

ציטוטים

”"אפשר לחשוב שאתם מבריחים את הגבול ההולנדי בלילה של חורף קר תוך כדי סכנת נפשות"“