מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה בעקבות איומים על החיים

סבא ואני ביום הולדתי ה- 16
סבא בגיל 6
מה גרם לסבא ומשפחתו לעלות לארץ?

שמי נועם דמרי, אני מתעד את סבי, אליהו כהן, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

סבא אליהו מספר שאביו נולד בעיר סלא הממוקמת בצפון מערב מרוקו ובגיל 18 הוא עבר לרבאט. כשהיה צעיר, רצה אביו להתמקצע כחייט וכשהוא הגיע לרבאט הוא פתח חנות תפירה והיה תופר חליפות וכל מיני סוגים של בגדים, כך הצליח לתפרנס בכבוד. אחרי זה הוא גדל ופתח עוד שתי חנויות. סבא סיפר: "אני זוכר שהייתי בא לעסק שלו ורואה איך שהוא עובד."

בהתחלה מלך במרוקו המלך חסן הראשון, שדווקא השתדל לשמור על היהודים ושמר שלא יפגעו בהם. אבל אחרי שהמלך חסן הראשון מת והבן שלו החליף אותו, הוא לא כל כך אהב את היהודים והתחיל להגביל את היהודים: הוא סגר להם את החנויות בשעה שבע, הגביל אותם בדברים של מחייה בסיסית ועוד כל מיני דברים. סבא מספר שאביו ניסה לפתוח את החנות אחרי השעה שבע וקיבל איומים על חייו. אחרי כמה ניסיונות החליטו ההורים לעלות ארצה, הדבר התאפשר בסיוע רב של הסוכנות היהודית.

בשנת 1955 הייתה עלייה גדולה ממרוקו ארצה. בשנת 1949 הייתה גם עלייה אבל לא כמו שהייתה בשנת 1955, אז הסוכנות התערבה. באו לאבא של סבא ושאלו אותו אם הוא רוצה לעלות. סבא רבא הכין את חפציו ואת משפחתו, עזב את העסק ובחר לעלות. סבא מספר: "במרוקו השארנו את הבית וכל מה שהיה בו, ואת החנויות. כשעלינו ממרוקו לא עלינו ישירות לישראל, אלא נסענו קודם לצרפת, שם יש מחנה עולים במרסי, זו עיר נמל צרפתית לחוף הים התיכון. במרסי חונים, יושבים שם שבוע שבועיים, מחכים שם לאונייה ואיתה מגיעים לארץ.

במעברה

סבא מספר: "כשהגענו למעברות – נשלחנו אל מעברת הר טוב הסמוכה לבית שמש, היה חורף מאוד קשה. הכול היה בוץ וכל מי שהיה שם היה גר בפחונים עם תנאי מחייה מאוד גרועים. אחרי כמה חודשים עברנו אל קרוב משפחה שעלה בעלייה קודמת ועבד במשטרה.

שלושה חודשים היינו בירושלים וחזרנו אל בית שמש הוותיקה של היום. קיבלנו בית שהיה בו שני חדרים, מטבחון וחדר שירותים קטן. אבי ניסה לחפש עבודה. בזמנים ההם לא הייתה עבודה ולא היה מספיק עבודה לכל העולים. אחת העבודות היחידות שהיו הייתה לשתול עצים. מכסת העבודה שהייתה היא עשרה ימים לגבר ועשרה ימים לאישה – ומזה התפרנסו. המדינה עזרה כמה שיכלה במצרכים בסיסיים.

אחרי כמה זמן אבי מצא עבודה ברכבת ואחרי כמה שנים עזב ועבר לבנייה של בתים. החיים לא היו כאלו טובים, אבל ידענו לאן הגענו ושמחנו מאוד על כך שעלינו אל ארץ הקודש.

היינו שלושה אחים ואחות, אני זוכר שהיינו מתכנסים כל המשפחה והדודים ועושים חג ביחד. היו לי הרבה חברים, אני זוכר שהיינו משחקים כל הזמן. אני זוכר שכל הקהילה הייתה מתכנסת כל יום שישי בבית של מישהו ועושים סעודה גדולה.

אני זוכר שאבא ואימא שלי כל הזמן דיברו על ארץ ישראל ארץ הקודש על הכותל. ההורים שלי תמיד דיברו על עלייה לארץ, אבל לא היה להם כל כך אומץ לעלות עד שאיימו על החיים של סבא, וזה היה הדחיפה הגדולה לעלות לארץ.

ב"ה היום אנו שמחים ומאושרים שאנו והילדים גדלים כאן בארץ."

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: היה כיף ללמוד על סיפור העלייה של סבא ולהכיר אותו יותר לעומק.

מילון

סלא או סאלי
סלא או סאלי (בערבית: سلا ) היא עיר נמל בצפון-מערב מרוקו. העיר שוכנת על הגדה הימנית של הנהר בו רגרג, מול עיר הבירה רבאט. סלא ידועה בזכות אומניה המייצרים עבודות עץ מדהימות כגון שולחנות, כיסאות ומגשים. כדאי לעצור ליד אחד ממפעלי העץ בסלא ולהציץ גם בדרך שבה בעלי המלאכה יוצרים את יצירות העץ שלהם. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”החיים לא היו כאלו טובים אבל ידענו לאן הגענו - הגענו אל ארץ הקודש“