מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עולים חדשים לוחמים להקמת המדינה

זיוה ועומר
עם אבא ואימר
החיילים לבשו כל מיני מדים שסופקו ממדינות תומכות

נולדתי בחיפה בדצמבר 1949 ביום חורף קר במיוחד. ירד שלג כבד במיוחד בכל הארץ.

הורי היו צעירים בשנות העשרים לחייהם שעלו מרומניה לאחר השואה עם עלית הנוער, כשהבריטים שלטו בארץ ישראל. הם עלו בדרכים קשות, והגיעו באופן לא "לגאלי" באנייה טרנסילבניה, עם תעודות זהות מזויפות כביכול כתיירים.

הורי ברחו מרומניה עם קבוצה. הדרך הייתה קשה. את רובה של הדרך עברו ברגל מרומניה לכיוון וינה, בירת אוסטריה. בווינה שיכנו אותם בבית ספר שהפך למחנה פליטים מאולתר. במחנה הזה הם שהו כשמונה חודשים, שבמהלכם התחתנו במחנה.

הייתה חתונה מיוחדת מאד כל המחנה השתתף. ארגון ה"ג'ויינט" ארגן את הסעודה החגיגית ושמלת כלה. אנשי המחנה אספו כסף והזמינו להם חדר בבית מלון בוינה לירח הדבש. אמי סיפרה לי שבדרך למלון ירד גשם והם נסעו בחשמלית ונרטבו בגשם.

בהגיעם לחיפה, העבירו אותם למחנה עתלית, שם היה מחנה אוהלים ששיכנו בו את העולים ומשם הועברו לכל מיני מקומות בארץ. את אמי העבירו לבית בחיפה התחתית בדירה משותפת לשלוש משפחות, ואבי גויס לצבא שרק החל להתגבש. צבא הגנה לישראל היה בתחילת דרכו כצבא מסודר. היה חסר וציוד נשק, מדים עדיין לא היו והלוחמים לבשו כל מיני מדים שסופקו ממדינות תומכות כמו ארצות הברית. אבי סיפר לי שעל כל חמישה חיילים היה רובה סטן אחד והיו הרבה רימוני יד. אבי היה בקבוצת חיילים דוברי אידיש שעלו מאירופה ונלחמו על שחרורה של חיפה.

גם אח של אבי, חיים-מרדכי זילברשטיין, נלחם בצבא הגנה לישראל במלחמת העצמאות. הוא הספיק להיות בארץ כשנתיים, ונהרג בקרב בלטרון, שבו נלחמו הרבה עולים חדשים שהגיעו אחרי השואה. חלק מאותם לוחמים הגיעו לשדה הקרב מיד אחרי עלייתם, ובקושי ידעו עברית. כמו הדוד שלי, לרבים מהם לא הייתה משפחה וחלק מהם גם היו היחידים מכל משפחתם ששרדו את השואה. הם נקראים "חללי נצר אחרון" – האחרונים שנשארו ממשפחתם.

אמי שהייתה לבדה בארץ, ללא קרובים, התחברה אל שכניה, שלימים הפכו ממש למשפחה ועזרו לה מאד.

ב-1948 הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל.

כפי שכבר אמרתי בתחילת דבריי, נולדתי בחיפה בשנת 1949. ילדותי עברה עלי בחיפה. בגיל 8 עברתי עם הורי לקיבוץ עין הכרמל, שם גרנו שנתיים של כיף גדול ובגיל 12 עברנו לתל אביב. שם, ברבות הימים, הכרתי את בעלי, שלמה, התחתנו ונולדו לנו שלשה ילדים, יפית חגית ויצחק .

 

זיוה ושלמה ביום חתונתם

זיוה ושלמה ביום חתונתם

יפית התחתנה עם שי קורזניאק ונולדו להם שלשה בנים שחף עומר ומאור, עומר הוא הבן האמצעי ואנחנו יחד כותבים את הסיפור הנ"ל.

זיוה עם הנכדים

זיוה עם הנכדים

חולון, תשע"ד

מילון

חללי נצר אחרון
חיילים שנהרגו במלחמת העצמאות והיו האחרונים שנשארו מהמשפחה שלהם אחרי השואה

ציטוטים

”טוב שכן קרוב מאח רחוק - השכנים היו כמו משפחה“