מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עדה פרבר – אישה נחושה יורדת בכבש האונייה בנמל חיפה

עדה וג'ק, 1925
רישום של עדה פרבר (ע"י עירית אדר)
על סבתא עדה, נכתב במלאת 25 לפטירתה

עדה פרבר לבית קפלן, הייתה אישה אוהבת. היא אהבה את החיים, את בעלה, חבריהם, ילדיה, משפחתה המורחבת ואת נכדיה. היא אהבה לצייר ולקרוא. אהבתה חיזקה את כל סביבתה. היא הייתה מרכז משפחתה לאחיה ואחיותיה, וכולם החזירו לה אהבה.

עדה נולדה בשנת 1901 בבלארוס. כשהייתה בת שש היגרו הוריה עם כל משפחתם לארה"ב. יחד איתה הייתה גם אחותה הצעירה פרידה, בת השלוש. הם התיישבו בנוריסטאון, עיירה קטנה סמוך לפילדלפיה שגרו בה אז יהודים רבים שהיגרו מאירופה. אביה היה סנדלר והתפרנס בדוחק. כילדה היא שאלה את אביה היכן שכונות העוני עליהן למדה בבית הספר, מבלי לדעת שהיא עצמה חיה בשכונת עוני כזו. בארה"ב נולדו שאר אחיה – סאם, אלברט וסילביה. שתי אחיות נוספות נפטרו בילדותן. הני, נפטרה בגיל 4 מדיפתריה, ורבקה נפטרה בגיל 12 מאנגינה על ברכיה של עדה. באותם ימים לא הייתה אנטיביוטיקה.

בשנת 1921 נישאה עדה לג'ק (יעקב פרבר), ושניהם למדו רוקחות. עם סיום לימודיהם הם פתחו בית מרקחת קטן בפינת הרחובות 60 ומאסטר בפילדלפיה וגרו בדירה סמוכה. להוריה היה קשה להסתגל לעולם החדש. עדה כבת הבכורה טיפלה בהם, דאגה לאחיה ואף שלחה אותם לאוניברסיטה עם הזמן. לאחר חתונתה עם ג'ק, כל חג ואירוע משפחתי נחגג אצלם ביחד עם כל המשפחה המורחבת.

בשנת 1932 שלח אותה ג'ק לארץ ישראל (פלשתינה). הייתה זו תקופת השפל הגדול בארה"ב ובארץ ישראל הכל היה זול. בדרכה לשם עצרה האונייה באלכסנדריה וכמקובל כל מוכרי הסידקית טיפסו עליה. מוכר פרחים אחד שנואש מלמכור לה את פרחיו קרא לעברה "לפחות תריחי בחינם" (smell for nothing). היא הצטרפה בתל אביב לבת דודתה פולה קפלן וחברתה סוניה זקס ששהו שם כשנה עם בנותיה של פולה, שאנה וויויאן. תל אביב הייתה אז מקום קטן ושלושתן התבלטו מיד ונקראו "שלושת החסודות" (The three graces). . היא טיילה הרבה ואף הגיעה לבעל בק בלבנון ביחד עם מורה הדרך זאב וילנאי. עדה וג'ק התכתבו כל אותה תקופה ובידינו נמצאים מכתביהם.

עדה התקשתה להרות והשמחה היה רבה כשבספטמבר 1935 נולד בנה הבכור יוג'ין, וביולי 1940 נולדה רותאן. החיים שלהם אז היו טובים. הם בילו הרבה עם חברים וגידלו את ילדיהם בביטחון. עדה וג'ק היו ציונים בנשמתם והצטרפו לתנועת פועלי ציון. ג'ק עוד הספיק לשרת בגדוד העברי בפלסטתינה כשנה ב- 1918, בה הוא עסק בעיקר בשמירה על שבויים טורקים ולא ירה יריה אחת, לדבריו.

עדה וג'ק (מימין: 1926, משמאל: 1925)

בשנת 1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, נקרתה להם הזדמנות לרכוש בית מרווח בפרבר שקט בפילדלפיה ברחוב לנדרילו בשכונת בלה קינוויד. הבית שהוקם בסגנון טיודורי בשנת 1910 עומד עד היום ללא שינוי. עדה וג'ק היו יוצאים יום יום לעבודתם בבית המרקחת ורותאן ויוג'ין הלכו ברגל לבתי הספר.

ביתם של עדה וג'ק היה מרכז המשפחה. לעדה היו שני אחים ושתי אחיות ולג'ק שני אחים ואחות. פעמים רבות הם הצטרפו לחגים ולאירועים משפחתיים. עדה וג'ק נהגו להזמין חברים ובני משפחה לערבי תרבות בהם עלו נושאים רבים כמו ספרות אידית, מוסיקה, פוליטיקה וציונות. בבית נערכו גם אירועים במסגרת תנועת הבונים-דרור. בהזדמנות אחת נערך כינוס גדול של הבונים בפילדלפיה ורותאן ביקשה את רשותם להביא את הנערים לבית לקומזיץ. כל הלילה ישבו אצלם כמאתיים נערים ונערות, שרו וניגנו על גיטרות להנאתם.

עדה עם שתי אחיותיה: מימין סילביה, משמאל: פרידה

לצד עבודתה בבית המרקחת, עסקה עדה באמנות. היא ציירה ציורי שמן על קנבס בעיקר טבע דומם, ולעיתים גם ציירה עיטורים על רהיטים ועל חלונות הבית. היה לה חוש אסטטי ואהבה ליופי שסבב אותה. מכרים התייעצו איתה כיצד לעצב את הבית, היא היתה נפלאה בסידורי פרחים ואספה עם השנים לא מעט חפצי נוי מיוחדים ויפים.

ציור מעשה ידיה של עדה

היא אהבה לעבוד בגינת הבית, התרגשה מכל פרח ועלה מלבלב ושמה לב לכל שינוי ועונה. אחד הסיפורים הידועים במשפחה מתאר זאת. כמדי יום עדה החליפה את ג'ק בבית המרקחת לזמן מה כדי שהוא יוכל לחזור הביתה להתרענן. באחד הימים כשהגיע הביתה הוא התקשר אל עדה לבית המרקחת ואמר לה "את לא תאמיני, יש אגסים על העץ שלנו, איך לא שמנו לב?". עדה הגיעה הביתה נרגשת, ופגשה באחים שלה שהיו אצלה בבית, אלברט וסאם, ואמרה להם "בואו תראו, יענקל סיפר לי שיש אגסים על העץ". הם יצאו לחצר והתקרבו אל העץ והנה הוא מלא אגסים. "איך לא שמתי לב? הרי כל בוקר אני עושה סיור בגינה ורואה כל מה שהתחדש". או אז הם גילו לה את הסוד. בלילה הם קשרו לעץ אגסים מהירקן וג'ק עם חוש ההומור שלו שיתף פעולה עם משובת אחיה הצעירים.

בסיום התיכון ב- 1958 יצאה רותאן במסגרת תנועת הבונים לשנה בישראל והגיעה לכפר בלום שם הכירה את עמיחי שדה בחיר ליבה. חמש שנים אחר כך הם התחתנו. היה זה רגע מבחן לא קל לעדה וג'ק שחששו שמעתה לא יראו כמעט את רותאן. רותאן מימשה למעשה את תפיסת עולמם הציונית והם השלימו עם החלטתה בהבנה ובאהבה.

בזמן שהותם בישראל בשנת 1963 לרגל חתונתם של רותאן ועמיחי, הם נפגשו במקרה בדוד בן גוריון במלון בטבריה. עדה, שהכירה אותו כ"חבר" מהתנועה, התעלמה משומריו, ניגשה אליו וסיפרה לו על חתונת בתה ועלייתה לישראל. בן גוריון לא התרגש במיוחד ושאל אותה: "ומה אתך?".

מהר מאוד הסתבר לעדה וג'ק שהחיים מכינים עבורם הפתעות. רותאן הגיעה עם עמיחי חודשיים לאחר החתונה לשהות של שישה חודשים באלבמה ארה"ב במסגרת קורס ההליקופטרים אליו נשלח עמיחי. מאז רותאן המשיכה להגיע כל מספר שנים לביקור, ואף עדה וג'ק הגיעו לישראל מספר פעמים ושמרו על קשר רצוף במכתבים ובטלפונים. במקביל, בפילדלפיה, נוצר קשר טוב קרוב בין דודו ודודתו של עמיחי, צ'רלי וליליאן פלדמן, לבין עדה וג'ק.

יוג'ין התחתן עם אדל ביוני 1966 ונולדו להם שני ילדים, ג'ייקוב וליסה. הוא למד הנדסה והשתלב בעבודה כמהנדס בטיחות והנדסת אנוש בחברת פורד. בעקבות עבודתו הוא השתקע עם משפחתו בדטרויט.

מימין: יוג'ין עם רותאן (שני ילדיה של עדה), משמאל: יוג'ין עם בנו, ג'ייקוב, 2005

בדצמבר 1968 נורה ג'ק למוות בידי שודדים בבית המרקחת. היה זה ארוע טרגי ופתאומי שהיכה במשפחה. בשנה שלאחר הרצח המשיכה עדה להפעיל את בית המרקחת אך בסיומה היא סגרה אותו ועלתה לישראל לגור עם רותאן ועמיחי וארבעת ילדיהם טל, דפנה, יניב ועירית.

עדה הגיעה לנמל חיפה באפריל 1970. היה זה יום מעונן וסגרירי. מרחוק ראינו אותה יורדת לבדה בכבש האונייה, אישה נחושה ששינתה את כיוון חייה, השאירה מאחוריה משפחה גדולה וחברים ובאה לפתוח דף חדש עם בתה ומשפחתה. ארבעה חודשים לאחר מכן עברנו כולנו לגור בבית בן שתי קומות ברחוב ורד, קריית ביאליק, בו היתה לעדה דירה משלה בת שני חדרים, מטבחון ושירותים, דלת משותפת לחלק שלנו ויציאה לגן קטן עם דשא ועצי פרי. היא הייתה מאושרת וגם אנחנו.

עדה ומשפחת שדה, 1978

עדה ניסתה לשפר את העברית המועטה שהייתה שגורה בפיה בקורס בחיפה אבל מהר מאוד התייאשה. היא ידעה אז לדבר עברית רק בזמן הווה… כולנו דיברנו איתה באנגלית ולילדים לא היה טוב מזה לקליטת שפה. היא הייתה מעמידה כן ציור באמצע הסלון ושעות ציירה ורשמה והשלימה לא מעט ציורים, בעיקר של אגרטלי פרחים, אהבתה הגדולה. היא עבדה בגינת הבית וטיפחה באדיקות את עציצי הגרניום שלה. עדה קראה המון ספרים ועיתונים ונהנתה לפתור תשבצים. כשפרידה אחותה באה לבקר אותה מתל אביב או פולה מארה"ב, הן היו משחקות שבץ נא בלהט תוך שיחה ערה ומתמשכת.

האושר הגדול ביותר עבורה היו נכדיה. עדה היתה קרובה לנכדיה, דלתה היתה תמיד פתוחה עבורם עם חיוך וחיבוק חם. היא אהבה כששיחקו אצלה, סיפרה להם סיפורים לפני השינה, שוחחה איתם רבות וסיפרה להם על המשפחה בארה"ב, על השפה האנגלית, על מוסיקה קלאסית, ציור, אמנות ועוד. בערבי חורף היינו מעמידים את השולחן לארוחת הערב מול האח הבוערת והיה אינטימי וחם. מהר מאוד הייתה עדה חלק מחיינו. אכלנו ביחד, היא הצטרפה לכל נסיעה משפחתית לטיולים וביקורים. היא אף הייתה שומרת על הילדים בצעירותם ובהיעדרנו. יום אחד כשחזרנו מצאנו את כל ארבעתם אצלה במיטה כי שם היה הכי טוב.

עזרתה הגדולה הייתה בתקופה בה רותאן למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. ב- 1979 נסענו לשנה לוויסקונסין לרגל לימודי התואר השני של רותאן, ועדה הצטרפה אלינו כמובן. המשפחה בארה"ב באה אז לבקר אותה ואותנו – בארה"ב.

עדה הייתה אישה בריאה ללא כל מחלה מיוחדת עד יום מותה. באחת הבדיקות שעברה אצל רופא השיניים הוא התפעל משיניה וציין שהן מתאימות לאישה צעירה יותר ב – 30 שנה. היא נפטרה בשנת 1992 בשיבה טובה, בגיל 91, במיטתה בקריית ביאליק.

נזכור אותה תמיד ובאהבה רבה.

רישום: עירית אדר

דברי הנכדים על עדה: 

הזוית האישית

נכתב ב 21.11.2017 על ידי משפחת רותאן ועמיחי שדה, במלאת 25 שנים לפטירתה של עדה.

עמיחי שדה תרם שני סיפורים נוספים למאגר המורשת.

לקריאת הסיפור אודות רותאן, בתה של עדה, לחצו על הקישור: רותאן שדה – אהבה, משפחה ושמחת חיים

לקריאת הסיפור אודות ג'ק, בעלה של עדה, לחצו על הקישור: יעקב פרבר בגדוד העברי בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

מילון

פילדלפיה
העיר הגדולה ביותר במדינת פנסילבניה שבארצות הברית, הכוללת את כל מחוז פילדלפיה. לעיר תפקיד מרכזי בהיסטוריה האמריקנית. בשנת 1776 נציגי המושבות השונים התכנסו בפילדלפיה והכריזו בה את הצהרת העצמאות של ארצות הברית. בשנת 1787 אושרה בעיר החוקה האמריקאית. בלשון הדיבור מרכז העיר הוא "העיר המרכזית" (Center City) והוא מרכז העסקים והתרבות של העיר. בסמוך לנהר דלאוור, נמצאת "העיר הישנה" (Old City), שהיא המרכז ההיסטורי של העיר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”מרחוק ראינו אותה יורדת לבדה בכבש האונייה, אישה נחושה ששינתה את כיוון חייה, השאירה מאחוריה משפחה גדולה וחברים ובאה לפתוח דף חדש עם בתה ומשפחתה“